יער סירקין הוא כינוי לשטח שבו נמצא מחנה סירקין (כנף 12) לפני שפונה. מינהל התכנון, גוף של המדינה שקיבל הרבה החלטות מעוררות מחלוקת החליט לקדם במקום הקמה של 12,000 יחידות דיור, למרות התנגדות הרשות המקומית בשל מחסור בתשתיות.

מסמכי התוכנית

חתמו עכשיו על העצומה!

כמו כל שדה תעופה אחר, מדובר על שטח נרחב ביותר. כיום, הוא נמצא בפאתי פתח תקווה על רוב השטח בינה לבין כביש 6. כמו ברבים מבסיסי צה"ל גם בשטח בסיס זה התפתח טבע פראי, הכולל מגוון של חיות ועצים. הייחוד של שטח זה שהוא מהווה מסדרון אקולוגי קריטי בחשיבותו למעבר בעלי חיים מצפון לדרום. זאת אחרי הפגיעה האנושה של כביש 6 וחיסול שטחי גידול בעקבות הרחבת הערים.

גם הסביבה של הבסיס עומדת לעבור שינויים שיפגעו אנושות בטבע. החל מהמסילה המזרחית ותחנת הרכבת של נחלים ועד להרחבה של העיר אלעד.

אי לכך, קיימת חשיבות יתרה להגנה על העצים במתחם סירקין. עצים לא רק עוזרים ברמה הגלובלית לצימצום נזקי האקלים, אלא גם ברמה המקומית. מורידים את הטמפרטורות ומהווים בית גידול להמוני בעלי חיים, עופות, יונקים וחרקים. עץ וותיק הוא בריה נדירה. היחס לעצים בישראל גורם לכך שרובם של העצים לא יגיעו לגילאים מופלגים שבהם יש בהם באמת תועלת סביבתית. עץ וותיק הוא מתנה מהעבר אל העתיד ואסור לנו בהווה לפגוע בהם. מתחם סירקין הוא פנינה סביבתית ואסור שיפול ללא קרב לידיהם של כרישי הנדל"ן.

התפלחתי לבסיס הנטוש. אסור לציבור להיכנס לשם, לטענתם, בגלל חשש למוקשים. למיטב ידעתי אין מוקשים בבסיסי צה"ל. אולי נפלי תחמושת. אבל חסכתי לכם להיכנס. אבל זה לא מונע מאיתנו להיאבק. אל תתנו לעצים להיכרת. זו החובה שלנו כפי הדורות הבאים.

העצים בצהוב בשרטוט, עצים שיכרתו, מאות רבות, זה רק חלק מההשמדה, כפי שמוצגת בגליון מצב מוצע מצב 4

חתמו עכשיו על העצומה!

בימים אלו מובאת לאישור תוכנית במתחם בית הנערה. אילנה הילמן הסבה את תשומת ליבנו שהתוכנית אולי כוללת גם פגיעה בעצים (על מנת להרחיב את הכביש).

קפצתי לראות על מה בעצם מדובר, אילו ערכי טבע עלולים להיפגע וכמה עצים יש שם.

קישור אל התוכנית המוצעת.

ואיך זה נראה כיום:

לפני כחצי שנה יזם אריק יפה את תנועת נאמני העצים בעיר. תנועה זו היא חלק מהתארגנויות רבות בארץ שנוסדו על מנת להבטיח את שלומם ושגשוגם של העצים.

"עץ בן שבעים שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ. אקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים – הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה…".
את הדברים הללו אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון

אמירתו זו של הזקן, מלאה בחוכמה שנראה שלא שרדה את תהפוכות הזמן. כיום, הגרזן קל מאוד על עצים. הרדיפה אחרי הרווח קצר המועד גורמת להשמדה רבתי של עצים, ולא רק בהוד השרון. אך כאשר ההבנה של משמעות העץ מחלחת, של הייחודיות של עץ וותיק, אי אפשר שלא לחשוב יראת כבוד למראה עץ וותיק.

ישראלים נוסעים לחו"ל לטיולי טבע, יוצאים אל המרחבים כדי להנות מהירוק, אבל במקביל מכחידים ומשמידים את נכסי הטבע שניתנו מהדורות הקודמים. חוסר הכבוד למסורת משתלב עם הכחדה מסיבית של הסביבה.

המבנה העירוני, בכל עיר, הוא מבנה פגום. למעשה, הדמוקרטיה נעצרת ברמה המקומית, זו אינה תופעת ייחודית להוד השרון. אין אפשרות מעשית להדיח את ראש העיר, הוא נבחר לתקופה ארוכה של 5 שנים. אין בפועל מנגנוני בקרה אפקטיבים על פעולתיו והוא למעשה מתפקד כשריף בעירו.

ההישג הראשון של אריק ונאמני העצים היה העברת החלטה במועצת העיר המחייבת את העירייה לעמוד בתקנות החוקיות שהיא במילא מחויבת אליהם. יש יגידו, מה הטעם בכך שהעיר מתחייבת לעמוד בחוק? נראה שאין זה דבר מובן מאליו. בניגוד לקולות שנשמעו, החלטת מועצת העיר היא החלטה המחייבת את העירייה.

על מנת להבטיח זאת, אריק גם יזם הצגת מצגת בוועדה לקיימות ואיכות הסביבה בעיר. המצגת כוללת לא רק סקירה של פעילותם הענפה של נאמני העצים, אלא גם סקירה של מחדלי העירייה בתחום זה, מתוך תקווה שעצם התיעוד יקל על תיקונם בעתיד.

להורדת המצגת

אריק יפה הוא בעל ניסיון רב בשינויים אירגוני, ניסיון רב שנים שצבר בתעשיית העילית. את הניסיון הזה הוא מיישם לבצע שינוי אירגוני (מבחוץ!) במערכת שהיא במהותה כמעט בלתי ניתנת לשינוי. מערכת קפואה, מיושנת, שלרוב אינה מתחשבת בלקחותיה. מערכת ללא בקרה, שקשה מאוד למצוא בה עוגן על מנת לבצע שינוי. יחד עם זה, עקב בצד אגודל, תוך לימוד של המערכת, של עצמותיה וחולשותיה, הוא מקדם אט אט שינוי. זהו תהליך שמעטים מסוגלים לחזור עליו במקומות אחרים, אבל נאמני העצים בהוד השרון זה מקום טוב ללמוד כיצד לעשות זאת.

נראה שהבולענים בהוד השרון הם אופנה שמסרבת ללכת. מעין שיגרה כאילו שאנחנו חיים על שפת ים המלח ולא בקירבה לירקון.

אבל הבולען האחרון (פברואר 2022) הוא באמת מפחיד. כשאני שואל את עצמי מה אני הייתי עושה, אני לא בטוח שהייתי כה בעל תושיה כמו בעל הרכב. כאשר אני מכניס אל תוך המשוואה מחשבה על ילדים בכיסא בטיחות זו הופך לסרט אימה. מסוג אלו שחוזרים בחלומות הליל.

וכפי שהפחד אוחז למחשבה מה היה קורה אילו אני הייתי במכונית השוקעת שמים זורמים אליה, כך מטרידה המחשבה שאולי זה היה מאוד נמנע. בפרט כאשר מסתבר שאכן, העירייה ידעה על הסכנה מראש.

אין זה הבולען הראשון שהתגלה בתקופה האחרונה. ארבעה חודשים לפני המקרה הזה, נפער בולען נוסף, הפעם בבניין. הבולען הזה נוצר מאחר שבמסגרת עבודות, החליט מי שהחליט להסיר יסודות במסגרת עבודות שיפוץ. זו אינה עבודה של מה בכך, זו לא עקירה של עשב, אלא עבודה מורכבת, הנעשית באמצעות מנוף וסילוק של עשרות טונות של בטון ופלדה.

הבולען הראשון, המייסד של שושלת הבולענים של הוד השרון, נפער אולי במקום הרגיש שאפשר להעלות על הדעת, גן ילדים. גם הפעם זו לא היתה יד אלוהים או אמא טבע שהתערבה, אלא מחדל בו עבודת בניה של העירייה גרמו לזליגה של בוץ עד שהרצפה בגן הילדים קרסה. גם הפעם, רק מזל הפריד בין אירוע המופיע בשולי החדשות לאסון ברמה לאומית.

יש יגידו, האדמה אשמה, הרי הבולענים בה נפערים. ויש כאלו שיגדו, זהו טבעם של דברים, אם עושים, אז יש גם בעיות. אבל לדעתי זו התחמקות מהשאלה המהותית, מה אחריות העירייה, וספצפית העומד בראשה, למה שקורה בעיר הזו. האם ראש העיר יודע מה קורה בעיר שלו? מה האחריות של אמיר כוכבי למה שקורה?

כתושב הוד השרון, הרושם שלי מההתנהלות היום יומית, שבהוד השרון, יש גם בעיית פיקוח. פיקוח חניה, פיקוח בניה, פיקוח מה שלא תרצו. יש תחושה, שהעיר מתנהלת לה, לא מנוהלת. שראש העיר לא באמת יודע מה קורה בעיר שלו.

על מנת למנוע אסונות כאלו, המערכת העירונית צריכה להיות יעילה. עיריית הוד השרון מונה 1500 עובדים לערך, והתקציב העירוני הוא מעל 800 מליון לשנה. ומי שמופקד על תקציבים כאלו חייב לוודא שהם מנוצלים כראוי ולא נשפכים כמים לבולען. זה מצריך יכולת ניהול, היכולת לגייס את האנשים הנכונים, לוודא שיש בידיהם את הכלים הנכונים ושיש מערכת פיקוח שמאתרת כשלים לפני שהם הופכים לבורות. מערכת הדרכה שמעניקה לעובדים את הכלים העדכניים לבצע את תפקידם כראוי ותוכנית לוודא שהם אכן קלטו את מה שהם צריכים על מנת למלא את תפקידם כראוי. אי אפשר להאשים כל פעם את הש"ג. אי אפשר לטעון שרק הסיירים צעירים הם אלו שפישלו.

נדרשת מערכת לומדת, שמסוגלת להסיק מסקנות מהמחדלים שלה. אילו מסקנות הוסקו מהבולען בגן הילדים? אילו שינויים נעשו במערך הפיקוח בעקבות הבולען במגרש החניה ואילו שינויים יעשו בנהלים של הסיירים בעקבות הכמעט ונפגע ברחוב הגנים בעיר? אלו אינן שאלות תאורטית, אלו סוגיות שהתייחסות שגויה אליהן עלולה לעלות בחיים.

ספציפית למקרה של הבולען, על פניו, עולות הרבה שאלות מהסרטון. נראה שהפקחים הגיעו כדי לבדוק אם יש בעיה. ואני מניח, שיש במערכת המים בהוד השרון יכולת לדעת על דליפה בכזה קנה מידה. זו לא דליפה מצינור השקיה, זה משהו שאמור להדליק נורות בחדר בקרה. האנשים שהגיעו לשם ידעו מה הם מחפשים, וכאשר הם הבינו מה עלול לקרות, הם נסו על חייהם. מדוע הם הגיעו? מה הם ניסו לבדוק ולמי הם דיווחו הלאה הן שאלות מהותית בהבנה של האירוע הזה. לא רק על מנת למצוא אחראיים, אלא בעיקר על מנת למנוע מאנשים להצטרף לקורח ועדתו (שנבלעו באדמה).

על פניו, נראה שהעיר חסרה את כל אלו. ואחרי 4 שנים בתפקיד, לאמיר כוכבי אין אפשרות להטיל את האשמה על מישהו אחר. הוא הנושא באחריות, הוא זה שצריך לדעת מה קורה בעיר שלו. ואם אחרי כל כך הרבה זמן בתפקיד הוא לא מסוגלת לבצע זאת, משהו כנראה אולי קצת רקוב בממלכה.

עצים בוגרים הם בריות נדירות. בדיוק כמו אנשים זקנים. לא כל אדם הוא זקן, ולא כל עץ הוא בוגר. עצים, כמו אנשים, מתים לפני זמנם. גם עצים, מתים ממחלות. אם לא גוזמים אותם כראוי, אם לא מטפלים בהם בכבוד, הם מתים.

כשהגעתי לעץ הפיקוס הענק ישבה בצידו אישה זקנה. וכמו הזקנים מהתנ"ך, היא שפעה חוכמה. כאשר אמרתי לה שהעץ בסכנה, היא נחרדה. הוא מספק צל, הוא מספק הגנה. מה יקרה כאן בלי העץ?

נאמני העצים בעיר מסתמכים על מידע חלקי, על חלקיקי שמועות. ולפי מה ששמענו, עתידו של העץ עגום. נכון לרגע זה, על פי המידע שיש לנו מתכוונים לכרות את כל העצים במגרש, כולל כל הפיקוסים הענקיים ועצי הסיסם ההודי בצד המערבי.

אי אפשר להחליף עץ וותיק בעצים צעירים. הם יהיו וותיקים רק עוד עשרות רבות של שנים. מי שטוען שהוא נוטע עצים וותיקים הוא שקרן ומוביל את הציבור בכחש. גם עץ בוגר, הוא לא עץ וותיק. עץ וותיק, לא רק שהוא נדיר, הוא גם מאוד רגיש. מספיק גיזום שגוי, והוא נידון לכליה. ובמקום ששנותיו ימנו במאות, הן ימנו בעשרות, במקרה הטוב. הוא בתהליך של רקבון בלתי נראה, כאשר הפטריות מחלחלות בליבתו, ירדות במורד גזעו עד שהן מחריבות אותו מבפנים.

עצים וותיקים הם נכסים ללא תחליף. נכסים לא רק שלנו, אלא גם של הדורות הבאים. פגיעה בהם, היא פשע כלפי העבר, הווה והעתיד.

אם יש תמונה המייצגת בעיני רבים את ראש העירייה עבור תושבי הוד השרון, היא תמונתו של אמיר כוכבי מבוסס עד מותניו בשיטפון של נחל הדר. בתמונה זו יש את כל המרכיבים של תמונה איקונית, עוצמתו של האדם מול איתני הטבע, ראש עיר הפועל במו ידיו על מנת לחלץ את תושבי עירו ממצוקה, מבטו נעוץ אי שם באופק, אמיץ ונישא. גשם הזלעפות המכה בו, בלוריתו הדבוקה למצחו אינה מונעת ממנו להמשיך לנוע במשימתו האמיצה למען נתניו.

עם הזמן, דימוי הזוהר של כוכבי אולי טיפה התעמעם. זה מה שקורה לעיתים כאשר מיתוס כה גדול פוגש מציאות אפרורית כמו פינוי אשמה ותלונות שכנים. אך תמונתו זו, כמושיע, לא התפוגגה והיא ממשיכה לככב, הפעם כ-"מים", בעקבות כל אירוע עגום בהוד השרון.

הפעם, זו מכונית ששקעה אל בולען ענק ורק בנס לא הסתיים אירוע מבהיל זה עם נפגעים בנפש.

וחלק מהתגובות של מקצת מתושבי העיר

הורים רבים מתלוננים על מצב עגום ביותר בגני הילדים בהוד השרון. הבעיה העיקרית היא סביב הסייעות בגנים. כאשר נפתחה שנת הלימודים הסתבר שעירית הוד השרון העבירה את הטיפול בגנים לחברת קיטו מרום. בקבוצות ההורים נרשמו תלונות רבות, החל מהרמה של הסייעות, ההכשרה שהן מקבלות, המזון המוגש לילדים, הן מבחינת האיכות והן מבחינת הכמות צימצום החוגים והשעות שבהם הם מתקיימים.

אכן נאה שעיריית הוד השרון זכתה בפרס החינוך המחוזי (אחרי השקעה של 160,000 ש"ח) אבל אולי אפשר היה להשקיע את הכספים באופן חכם יותר.

בקבוצה של ההורים המוקדשת לנושא מועלות טענות קשות:

הסייעות והמובילות נמצאות במצב בלתי אפשרי. מצד אחד, קיצצו להן בשכר, מאידך, המזון המגיע לילדים הוא מועט ולעיתים אינו ראוי. הן מכניסות את ידיהן לכיסהן ומשלמות בעצמן כדי שלילדים יהיה מה לאכול!

לכתבה במקומון "ירוק" על המצב בגני הילדים בהוד השרון.

הגיעו הדברים לידי כך שהאופיזציה בהוד השרון חייבה את ראש העיר לכנס ישיבה שלא מן המניין. ההורים הזועמים התארגנו להגיע, ומי לא בא? ראש העירייה.

במסגרת הפעילות של נאמני העצים בהוד השרון התקיים קורס שנועד לתת לציבור כלים להגן על העצים. הקורס בהנחיה והובלה של מומחה בתחום העצים מר יוסי בן שחר, מנהל תחום הצומח במשרד החקלאות.

השתתפתי המפגש הראשון שהתקיים בהוד השרון בביתו של אריק יפה, מקים ומוביל את קבוצת נאמני העצים של הוד השרון. המפגש היה מרתק. יוסי מעביר הכשרות לגוזמי עצים מוסמכים, יש לו היכרות מעמיקה עם עצים, אך יותר מכך, הוא נוטף אהבה אל העצים ובזכות האישיות הקורנת שלו, הוא מדביק באהבה זו את הקהל. הוא רהוט וקשוב וההסברים שלו מאירי עיניים. זו מעין הרצאת טד ארוכה. אני מצטער שלא נחשפתי למידע הזה קודם.

אני לא אתיימר להתייחס לשלל הנושאים שהוא כיסה במפגש הראשון. אבל המשמעויות העולות מהדברים הינן חמורות ונוגעות לכל תושב במדינת ישראל.

מן הראוי להבין, שלעץ כמו לאדם,יש מספר שלבי חיים. התועלת הרבה ביותר לסביבה מגיעה מהעצים הבוגרים. כמובן שעצים מתבגרים הרבה פחות מהר מבני אדם, אבל כמו אדם, כאשר הם מגיעים לבגרות, הם רגישים ביותר לפגיעות. מספיק גיזום שגוי, ענף שנשבר, על מנת שפטריות יעשו דרכן אל ליבת העץ ויגרמו לעץ להירקב. התהליך הזה אינו הפיך. גיזום שגוי של עץ, משמעו גזר דין מוות.

אך לא רק חלקו העליון של העץ רגיש, בניגוד למקובל לחשוב, השורשים של העץ אינם עמוקים, אלא נפרשים על פני השטח. זהו בית השורשים. פגיעה בבית השורשים, תביא גם היא למותו של העץ. מכך הבנתי, עד כמה עצים הן בריות רגישות, עד כמה התנהגות שגויה תגרום למותם.

מותו של עץ איטי כמו צמחיתו. הוא יכול לבוא תוך שנה או עשור. אבל הוא יבוא. במקום שהעץ ישגשג עשרות רבות של שנים, הוא עלול לקרוס תוך שנים ספורות. מספיקה פגיעה של משאית, גיזום לא נכון כשהוא נשתל, שתילה שגויה, או גידול שגוי עד לשתילה כדי שהעץ לא יספק את התועלת הגלומה בו. אחרי שלמדתי כיצד נראות הפגיעות בעצים, הראיה שלי אותם השתנתה. אני מסתובב ברחובות ואין אלו כבר שדרות, כי עצים רבים מספור הם זומבים, עצים מתים חיים, בשל חבלות מתוך אדישות, מתוך בורות. וכך, גם העצים שאנחנו חושבים שהם חלק מאיתנו, לא יגדלו לספק את התועלת הטמונה בהם.

עץ שהגיע לבגרות, הוא בריה נדירה, מתוך ראיה שטחית של המרחב הציבורי, אחרי השיעור הראשון של הקורס, כבר ברור שחלק נכבד מהעצים הנשתלים כיום, כלל לא יספקו את התועלת שהושקעה בהם. ששתילה שגויה של עצים היא זריקת כסף לפח והיא נעשית סביבנו כל הזמן.

הקורס לא רק מעניק כלים לדעת כיצד לבחור עץ וכיצד לגזום אותו, אלא הבנה של המצב העגום בו אנחנו נמצאים. ואת החובה שלנו לפעול להגן עליהם. את ההבנה שאין אפשרות לשתול "עצים בוגרים" ושכל עץ בוגר הוא נכס ייחודי המצריך טיפוח מקצועי, זהו נכס מאוד מיוחד, מאוד יקר ערך, ובאותה המידה, בלתי מוערך כראוי בישראל.

ויש מה לעשות. ברגע שמתחילים לחוש את מהות העצים, את האופן הנכון לטפל בהם, גם לומדים כיצד להגן עליהם. וזו החובה שלנו, חובה לעצמנו, לדורות הבאים ולמרחב בו אנחנו חיים.

נאמני העצים בהוד השרון משקיעים ממרצם ומכוחם על מנת להגן על העצים. הגנה על העצים היא אינטרס שלנו, עבורנו ועבור ילדנו. יחד עם זה, נראה שבחברה הכלכלית של הוד השרון לא חולקים את הגישה הזו. שמונה עצים נכרתו על ידי גורמים עלומים. מדוע? מי ביקש את הכריתה? ומי בדיוק עומד לגזור קופון על העצים? כשנציג נאמני העצים ניסה לברר, העבריינים ברחו.