כאשר הראש לא מתפקד כראוי, כל הגוף חולה. כך אצל בני אדם, וכך גם בערים. אמיר כוכבי מעולם לא נודע בכישורי ניהול מופלגים. הוא בעיקר טוב בעיקוב של דברים. אבל לפעמים צריך לקדם, למשל, בתי ספר בעיר. לפנות למשרד החינוך, לנהל משא ומתן, לבצע את התהליך המייגע בו העירייה פונה למדינה ומבקשת כסף. צריך לתכנן מראש, לאפיין צרכים. צריך מנהלים טובים שיודעים את העבודה.

כנראה שזה לא הצד החזק בהוד השרון, וגם לפני היותו של כוכבי ראש עיר, נעשו כאן דברים מוזרים. למשל, הגינה בסרטון, פרדס עצוב שאינו גדל מספיק כי הוא בצל בניין. אבל זו תמונה הנוגעת לכל רחוב סוקלוב. רחוב שהיה צריך להתהדר בעוד נתיב, אולי אפילו ברמזורים. אבל מקום זה, יש צד אחד רק חול וחול. זה מאוד נחמד וחיובי שיש לנו בעיר חודש גאווה, אבל היה נחמד גם אם הינו יכולים להתגאות ברחובות ראויים ולא לתת לתושבים לבוסס בבוץ ובחול כאילו שאנחנו בשנות השבעים.

לאחרונה התבשרנו בקול רם ותרועה שנפל דבר, ואחרי 4 שנות כהונה, סוף כל סוף יש שביל אופניים לתחנת הרכבת סוקלוב מהוד השרון. ואכן, העירייה תכננה, סללה והקימה שביל. אומנם שביל האופניים אינו כולל לצידו מדרכה נוחה להליכה, ומהצד השני, צרה, המדרכה מאוד צרה. אבל לפעמים צריך להסתפק במה שיש.

הבעיה היא שאין.

אין תאורה בשביל הממשיך לכיוון גיל עמל. ועל כן, תושבי השכונה אשר מעוניניים לחזור הביתה אחרי שעות החשכה, צריכים להצטייד בפנס, או עשישית. כאילו היינו מלפני 100 שנה ולא עיר מודרנית המתיימרת להיות עיר קהילה.

רוצים לדעת מה למדנו בעיר? על הבעיות, האתגרים והדברים היפים? אתם מוזמנים לצפות בסרטונים.

בזמן האחרון אני עובד עם אירית חולי נחום, פעילת נחל הדר, לנסות להבין מה בדיוק מתכוונים לעשות בתוכנית בית הנערה. תוכנית בית הנערה היא הרבה יותר רק מפארק בית הנערה (המתחם המקסים שכולנו מכירים וגם הוא יפגע קשות בה). מדובר על עוד מאות דונמים מדרום לפארק. שטחים שחלקם בנויים וחלק נכבד מהם חקלאיים. מבחינה אקולוגית, שטחים חלקאיים הם לא אידאלים, אבל הם עדיין בעלי תפקיד חשוב מאוד, עוזרים לספוח מי שטפונות ולהקל על מצוקת החום בסביבה. כרגע אנחנו מתמקדים בגורלו נחל הדר. נחל הדר הוא אחד מיובילי הירקון,הוא מגיע אל הפארק האקולוגי ומתחיל ברמות השבים. כך שהוא למעשה חוצה את העיר. באיזורים המתוכננים בגני צבי (לא היכן שכבר בנוי, אלא באיזורים חדשים). על פניו, נראה שמתכוונים לכסות חלק נכבד מהערוץ הנפלא הזה בבטון.

התוכנית כבר מאושרת וניתן לעיין בתוכניות באתר של מנהל התכנון (https://mavat.iplan.gov.il/SV4/1/4098222/310). ניתן לראות שם את תוכניות הניקוז ותוכניות הפיתוח של כל השטח הענק הזה.

התוכניות הללו ישפיעו על העתיד של העיר, מדובר על מאות דונמים (619) ועל אלפי יחידות דיור (2494).

ראש העיר הנוכחי אכן פעל כדי לצמצם את הנזק לפארק בית הנערה, אבל למרות שהוא הגיש תוכנית שינויים לגבי הפארק, הוא לא נגע בשאר התוכניות. ככול שאנחנו לומדים אותן יותר, כך אנחנו מבינים עד כמה היא לא מעודכנת בכל המידע שנצבר בשנים האחרונות לגבי האופן הנכון שיש להתייחס למרקם העירוני. התוכנית תוכננה במשך שנים רבות, ואין פלא שהיא מייצגת נאמנה את מה שחשבו לנכון לפני 20 שנים. אבל מאז עבר זמן רב.

למעשה, אולי מזל שראש העיר לא נגע בה. הרי בתוכנית במזרח העיר, הוא הגדיל את מספר הקומות המותמרות מ-10 ל-14. שזה בניגוד גמור למה שנעשה בכפר סבא הירוקה או בשכונת נווה זמר ברעננה.

לרוב אני לא אדם מעודן, כלל וכלל לא. אני עובד על זה, אבל יש עוד הרבה עבודה. לאחרונה נתקלתי במודעות שפורסמו במערכת הבחירות המקומיות ב-2018 בהוד השרון. וזה באמת משהו שאפילו לי נראה מאוד מוגזם.

עדי פרילנג אנקורי פועלת למען זכויות כלל הילדים בעיר. פשוט למען הילדים באשר הם ילדים. אבל דווקא אלו המתיימרים לכאורה לייצג את הפלורליזם, לפעול למען זכויות המיעוטים המגדריים והשווין, לא בהכרח מקפידים לעשות זאת כאשר מדובר על ביתם פנימה. וכך לפעמים, היוצרות מתהפכות. לפעמים, דווקא אלו השייכים לגופים פוליטיים שלכאורה אמונים על זכויות הנשים, לא נחלצים למען אישה כאשר זה פחות נוח להם.

כאשר מדובר על הרשות המקומית, לא צריך בהכרח להתייחס לשייכות הפוליטית של אנשים כאלו ואחרים כמייצגים משהו מעבר לניסיון לקרוץ לקהל בוחרים מסויים. לפעמים, דווקא אלו שברמה הלאומית פועלים באופן מסויים, יפעלו באופן אחר ברמה המקומית. זה שעדי היא אישה דתיה, לא אומר שהיא תפעל פחות למען שוויון והוגנות בחינוך מאשר מי שנמנים על מפלגות שברמה הלאומית פועלים למען המופלים על רקע מגדרי.

חברת המועצה עדי פרילנג אנקורי עברה תקופה לא נעימה בעקבות הפעילות שלה למען הגנים בהוד השרון. ואני לא יכול להשתחרר מהתחושה שאילו היתה גבר, היו פחות נלהבים לפעול כנגדה כפי שפעלו.

לדבריה, היא עברה התנכלויות, שלא נגיד איומים, על ידי בעלים של ספק שירותים של העירייה. לטענתה, העירייה נותנת לכך רוח גבית. בין השאר, היא עכשיו נמצאת תחת מה שיש כאלו שיגדירו כתביעת השתקה מצד מפעילי הצהרונים.

נראה, שהטענות שלה זוכות לאישוש לנוכח היחס של הקואליציה אל תביעת ההשתקה לכאורה. בדיון שנערך במועצת העיר, סירבו חברי המועצה מסיעות המזדהות עם השמאל בישראל, לגנות את המעשה. וכך, אישה דתיה צריכה לעבור מסכת קשה ואילו אלו המתיימרים לדאוג לזכויות הנשים והלהט"בים עומדים מנגד. כך זה נראה.

כיכר המושבה היא מתחם חדש בכניסה להוד השרון. אבל כדי להגיע אליו מהשכונה ליד, צריך להסתכן מול כלי רכב המגיעים מהר. מה עשתה העירייה? הקימה גדר מצחיקה. מדוע נושא הנגישות לא נבדק מראש? מדוע לא מנגישים מקום לפני שהוא נפתח? עירייה חכמה צופה את צרכי התושבים, פועלת להגן עליהם מעשיית שטויות. אכן, אנשים לא צריכים לחצות באופן כזה. אם כי חוקית, אין איסור לחצות אם אין מעבר חציה במרחק של 150 מטרים. לא כל בני האדם אחראים, יש כאלו שיסכנו את עצמם על שטויות. בשביל זה הרשויות צריכות להגן עליהם, לפעמים גם מעצמם.

שתי שיטות עיקריות לתחזוקת מערכות. אחת, תחזוקת שבר והשניה תחזוקת מניעה. קל להבין זאת כאשר מדברים על בריאות הפה. ניתן, לצחצח שיניים כל יום, להתייצב אצל השיננית לפי דרישתה ובכך למנוע כמה שאפשר בעיות שיניים. וניתן, לחכות שהשיניים תרקבנה לה בפה. ברור לכל בר דעת, שהשיטה הראשונה עדיפה. לא רק שהיא פחות כואבת, אלא היא גם הרבה פחות יקרה. ברור גם, שהיא לא נוחה, דורשת אחריות ומחשבה קדימה. וכך גם ברור, שגם אם נעשה זאת באדיקות, עדיין, עלולים להיווצר חורים. זה לא שתחזוקת מניעה לגמרי מונעת שברים, אלא שהיא מאוד מפחיתה את הסיכוי להיווצרותם. 

כך גם בחברה האנושית, יש מדינות, כמו ארה"ב, שמעדיפות תחזוקת שבר. ז"א, הן יחכו עד שאדם יבצע עבירה, ואז ידחפו אותו אחר כבוד לבית האסורים. ארה"ב מחזיקה אחוז אחד מתושביה בבתי הכלא. יש מדינות, כמו מדינות סקנדיבה, המעדיפות להשקיע במערכות סוציאלית, וכתוצאה מכך, בתי הכלא שלהם כמעט ריקים.
גם בידי עיריית השרון ניתנת הזכות לבחור בין תחזוקת שבר לתחזוקת מניעה. בין מחשבה קדימה, המצריכה הבנה, תבונה, תכנון וראיית הנולד לבין תיקון נזקים אחרי שהם כבר נגרמו. בחירה בין הבנה שאם בונים מרכז מסחרי, צריך גם להנגיש את הדרך אליו, לבין המתנה שיעלו קולות הזעם בפייסבוק ואז השמה של פתרון זמני, פלסטר, שנשמע בעיקר יפה בפייסבוק, אבל עלול להביא לתוצאות של פגיעה חלילה בגוף. 
וכפי שקורה עם החניון בו שכחו לשים שלט "אין חניה", ו-"שעתיים ראשונות חינם" כך גם הפעם. לא "שמו" מעבר חציה. אבל הפעם לא מדובר על נזק כספי, אלא חלילה על דיני נפשות.  

ביולי 2021 החל לפעול באיזור התעשיה בהוד השרון מועדון בלתי חוקי. אחרי פניות אין סופיות לעיריה, ואחרי לחצים ממושכים, החליטה העירייה לא לתת למקום רישיון עסק. אבל היא לא הוציאה לו צו סגירה, וגם לא פעלה מולו משפטית וגם לא צו הריסה למרות הבניה הבלתי חוקית. רק אחרי הוצאות של עשרות אלפי שקלים, העירייה החליטה לתבוע את המקום בהליך שיבטיח לבעלי המקום פעולה עוד שנתיים. כך נראית הוד השרון, העיר החופשיה בישראל. חופשיה לעבריינים לפעול. עבריינים במקום תושבים. ילדים, זקנים, וסתם אזרחים סובלים כבר שנים וראש העיר אומר שאין לו את היכולת לפעול. ואני חושב, שאם אין רצון, אין יכולת. האם זה קשור לכך שלאשתו של ראש העיר, הגברת מיטל מועלם יש פאב משלה שפעל לכאורה בלי רישיון עסק במשך שנים? לא יודע. איך זה קשור לכך שהעירייה לא פועלת לדעתי כראוי כנגד מטרדי רעש מבתי עסק בכל העיר? איני יודע אם זו רישעות או טימטום אבל אני יודע שהסבל הוא רב.

דבר שאני יודע, שמי שהיה מנהל מחלקת שפ"ע בעיר הוא יוסי מתתיהו, אדם ששיקר לאשתי ולי במצח נחושה. שעשה למיטב הבנתי כל מאמץ כדי שלא לטפל במפגע, ויש אומרים שהרעיון הזה של וויתור על המשילות לטובת ההכנסות של עבריינים הוא רעיון שלו. לא יודע, אני יודע שכיום הוא מנהל את העמותה למען נכי צה"ל. אין לי אלא לאחל להם בהצלחה. אני משער שאולי זה קצת פחות מאתגר מאשר לשבת על תקציב של שלוש מאות מליון שקל. ואני מקווה שהשמועות ששמעתי כך שאמיר כוכבי מתכוון להפיל עליו את האשמה למצבה העגום בעיר אינן נכונות.