אחת הסיבות שהחלטתי להתמודד למועצת העיר הוד השרון היתה נגישות למידע. כאזרחים, הנגישות שלו למידע מאוד מוגבלת, אנחנו יכולים למלא בקשות לחופש המידע, לשים כמה מעות, אבל לרוב נתקל בדחיה כל שהיא. וגם כאשר נקבל את המידע, הוא לרוב יהיה בפורמט בלתי שמיש. אנחנו רוצים תוכנית בניה? נקבל אותה מודפסת. אנחנו רוצים רשימה של היתרי בניה? נקבל פלט של מדפסת סיכות. לא משהו שאפשר באמת לעבוד איתו.
האירונה הגדולה, שהמידע כבר זמין. שאין שום צורך להוריד מאתר העירייה את כל הדוחות הכספיים, כי הם נמצאים כבר במערכות המדינה. רק צריך למצוא ולחפש. הכל התחיל בגלל אריק, אריק יפה. אני אוהב לעזור לאנשים, בעיקר לאנשים שעוזרים לאחרים. אני מעין B2B של פעילים חברתיים, מנסה להעצים פעילות חיובית באמצעים טכנולגיים. אריק הוא של אנשים, אני איש של מידע ומסכים. ביחד, התחלנו לייצר רשיונות כריתה עירוניים כדי שפעילים אחרים יוכלו לעזור להתנגד לרשיונות כריתה. בעקבות העצים, התחלתי במסע מופלא ודי מוטרף את מחילת הארנב של המידע. נבירה אל תוך מאגרי מידע, גילוי, הצלבה, וחשיפת המידע החוצה. כמות המידע שנחשפתי אליו מוטרפת וכמות הידע שאפשר להפיק ממנו, לא פחות. החל, מאילו היתרי בניה מופקים ולמי בחתך של עיר, ועד לשרידות של כלי רכב לאורך שנים. ומה שלא מצאתי, התחלנו (ידידי קלוד ואני) לאסוף. אנחנו עוברים על מאות אתרי עיריות, שואבים משם את הפרוטקולים. רק כדי שאפשר לסרוק אותם, להרחיב את האור על מה שלרוב נשאר ספון ללא תועלת באתרים נשכחים.
