גינות בכאילו בהוד השרון

כאשר הראש לא מתפקד כראוי, כל הגוף חולה. כך אצל בני אדם, וכך גם בערים. אמיר כוכבי מעולם לא נודע בכישורי ניהול מופלגים. הוא בעיקר טוב בעיקוב של דברים. אבל לפעמים צריך לקדם, למשל, בתי ספר בעיר. לפנות למשרד החינוך, לנהל משא ומתן, לבצע את התהליך המייגע בו העירייה פונה למדינה ומבקשת כסף. צריך לתכנן מראש, לאפיין צרכים. צריך מנהלים טובים שיודעים את העבודה.

כנראה שזה לא הצד החזק בהוד השרון, וגם לפני היותו של כוכבי ראש עיר, נעשו כאן דברים מוזרים. למשל, הגינה בסרטון, פרדס עצוב שאינו גדל מספיק כי הוא בצל בניין. אבל זו תמונה הנוגעת לכל רחוב סוקלוב. רחוב שהיה צריך להתהדר בעוד נתיב, אולי אפילו ברמזורים. אבל מקום זה, יש צד אחד רק חול וחול. זה מאוד נחמד וחיובי שיש לנו בעיר חודש גאווה, אבל היה נחמד גם אם הינו יכולים להתגאות ברחובות ראויים ולא לתת לתושבים לבוסס בבוץ ובחול כאילו שאנחנו בשנות השבעים.

למה עדיין אין תאורה בשביל לגיל עמל?!?

לאחרונה התבשרנו בקול רם ותרועה שנפל דבר, ואחרי 4 שנות כהונה, סוף כל סוף יש שביל אופניים לתחנת הרכבת סוקלוב מהוד השרון. ואכן, העירייה תכננה, סללה והקימה שביל. אומנם שביל האופניים אינו כולל לצידו מדרכה נוחה להליכה, ומהצד השני, צרה, המדרכה מאוד צרה. אבל לפעמים צריך להסתפק במה שיש.

הבעיה היא שאין.

אין תאורה בשביל הממשיך לכיוון גיל עמל. ועל כן, תושבי השכונה אשר מעוניניים לחזור הביתה אחרי שעות החשכה, צריכים להצטייד בפנס, או עשישית. כאילו היינו מלפני 100 שנה ולא עיר מודרנית המתיימרת להיות עיר קהילה.