מי תמך בכוכבי לתקציב 2023?

למועצת העיר יש לרוב כוח תאורטי בלבד. בפועל, עוצמתו של ראש העיר דומה לזו של מלך. הוא שולט בכל, יכול לקבל כמעט כל החלטה, אפילו החוק לא בהכרח מגביל אותו. יש רק הזדמנות אחת בו חברי המועצה יכולים לפעול כנגד ראש העיר, הזדמנות אחת שהם יכולים לקדם אינטרסים של התושבים מול העירייה באמת. וזו ההצבעה על התקציב. אחרי ההצבעה, כולם יכולים להגיד מה שהם רוצים, להתהפך עליו, לבקר אותו, לזעוק בקול גדול כמה הוא רע לתושבים.

בשנת הבחירות, חברי המועצה יצאו לשחר לקולות, לבקש שוב את אמון הבוחרים. אבל אצבעו של מי עומדת מאחורי המילה שלו? מי באמת פעל כנגד ראש העיר? את זה אפשר לראות בפרוטקול של ההצבעה.

בין אלו שתמכו בתקציב, כאלו שביקרו את ראש העיר, שטענו שצריך לשפר את ההתנהלו שלו, אנשים שיצאו כנגדו בהרבה הזדמנויות, אבל ברגע האמת, נעמדו לצידו אלו הם השמות:

בעד: אמיר כוכבי. יעל עברד ברזילי כנרת אלישע כהן, רן יקיר, מוטי ליטר, מאיר חלוואני, חיים שאבי, יגאל שמעון, יוסי שאבי, נדב דואני ורפי בן מרדכי.

נגד: עדי פרילינג אנקורי, אלון גלבוע ומשה חנוכה.

עיזרו להציל את יער סירקין

יער סירקין הוא כינוי לשטח שבו נמצא מחנה סירקין (כנף 12) לפני שפונה. מינהל התכנון, גוף של המדינה שקיבל הרבה החלטות מעוררות מחלוקת החליט לקדם במקום הקמה של 12,000 יחידות דיור, למרות התנגדות הרשות המקומית בשל מחסור בתשתיות.

מסמכי התוכנית

חתמו עכשיו על העצומה!

תצלום מתוך הויקפדיה

כמו כל שדה תעופה אחר, מדובר על שטח נרחב ביותר. כיום, הוא נמצא בפאתי פתח תקווה על רוב השטח בינה לבין כביש 6. כמו ברבים מבסיסי צה"ל גם בשטח בסיס זה התפתח טבע פראי, הכולל מגוון של חיות ועצים. הייחוד של שטח זה שהוא מהווה מסדרון אקולוגי קריטי בחשיבותו למעבר בעלי חיים מצפון לדרום. זאת אחרי הפגיעה האנושה של כביש 6 וחיסול שטחי גידול בעקבות הרחבת הערים.

גם הסביבה של הבסיס עומדת לעבור שינויים שיפגעו אנושות בטבע. החל מהמסילה המזרחית ותחנת הרכבת של נחלים ועד להרחבה של העיר אלעד.

אי לכך, קיימת חשיבות יתרה להגנה על העצים במתחם סירקין. עצים לא רק עוזרים ברמה הגלובלית לצימצום נזקי האקלים, אלא גם ברמה המקומית. מורידים את הטמפרטורות ומהווים בית גידול להמוני בעלי חיים, עופות, יונקים וחרקים. עץ וותיק הוא בריה נדירה. היחס לעצים בישראל גורם לכך שרובם של העצים לא יגיעו לגילאים מופלגים שבהם יש בהם באמת תועלת סביבתית. עץ וותיק הוא מתנה מהעבר אל העתיד ואסור לנו בהווה לפגוע בהם. מתחם סירקין הוא פנינה סביבתית ואסור שיפול ללא קרב לידיהם של כרישי הנדל"ן.

התפלחתי לבסיס הנטוש. אסור לציבור להיכנס לשם, לטענתם, בגלל חשש למוקשים. למיטב ידעתי אין מוקשים בבסיסי צה"ל. אולי נפלי תחמושת. אבל חסכתי לכם להיכנס. אבל זה לא מונע מאיתנו להיאבק. אל תתנו לעצים להיכרת. זו החובה שלנו כפי הדורות הבאים.

העצים בצהוב בשרטוט, עצים שיכרתו, מאות רבות, זה רק חלק מההשמדה, כפי שמוצגת בגליון מצב מוצע מצב 4


חתמו עכשיו על העצומה!

האם יפגעו עצים לשווא בתוכנית החדשה בבית הנערה?

בימים אלו מובאת לאישור תוכנית במתחם בית הנערה. אילנה הילמן הסבה את תשומת ליבנו שהתוכנית אולי כוללת גם פגיעה בעצים (על מנת להרחיב את הכביש).

קפצתי לראות על מה בעצם מדובר, אילו ערכי טבע עלולים להיפגע וכמה עצים יש שם.

קישור אל התוכנית המוצעת.

ואיך זה נראה כיום:

חברת מועצת העיר עדי פרילנג אנקורי מרגישה מאויימת

עדי פרילנג אנקורי, חברת מועצת עיריית הוד השרון שלקחה על עצמה לטפל באיכות השירות בגנים מגוללת את סיפורה על התנהגות ברוטלית לכאורה מצד בעלים של חברה.

אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.

לוקחת נשימה עמוקה וכותבת.

כבר ארבע שנים שאני פועלת כחברת מועצת עיר, בשבילכם ולמענכם – והכול בהתנדבות, אבל לזה לא ציפיתי.

בחלומות הגרועים ביותר שלי לא חשבתי שדבר כזה יגיע אליי, להוד השרון שלי.

לפני שאני נציגת ציבור אני קודם כל בת אדם (!!!) ואמא ליאירי ויונתני שלי.

לצערי, הילדים שלי נאלצו לשלם מחיר בגללי, בגלל העשייה הציבורית שלי.

ביום ראשון (15.1) הגעתי לאסוף את יונתני, בני בן השלוש, מגן אגמית. בכניסה לגן עמדו מנכ"ל חברת הצהרונים של גני הילדים, ויחד איתו עוד שני גברים.

אמרתי שלום מנומס. כאן חשבתי שיסתיים השיח והאנשים שעשו לי אמבוש בכניסה לגן של בני, ילכו לאן שהם צריכים.

אבל לא כך היה. מנכ"ל הצהרונים אמר לי משפט שמבחינתי היה איום מרומז: "היום הכרתי את יונתן"- הבן שלי בן השלוש.

המשפט הזה הרעיד אותי.

ניסיתי לפלס לי דרך כדי להיכנס לגן על מנת לאסוף את הציוד של יונתני וללכת משם כמה שיותר מהר.

אבל מסכת ההפחדה לא הסתיימה.

המנכ"ל חיכה לי בכניסה לגן והתחיל להטיח בי האשמות בצעקות שאני פוגעת בילדים בני שלוש (הילדים שלנו, כן?), שאני פוגעת בשם הטוב של הסייעות בגנים (עבורן אני דורשת תנאים ויחס יותר טובים). איים עליי שאני אשלם "הרבה מאוד כסף", ושאני לא הראשונה ששילמה לו.

על כל הפעילות שלי למען ילדי העיר, הילדים שלנו, הטיח בי האשמות שווא והפחיד אותי ואת ילדיי, שהיו עדים ומבוהלים.

המנכ"ל צעק הכל לעיני הילדים שלי, 3 גברים מול אמא אחת וילדים המומים ומפוחדים, והכול בנוכחות סייעות והורים שבאו לאסוף מהגן ולא הבינו למה המנכ"ל צועק.

מצליחים לתאר את ההרגשה שלי באותו רגע? כמובן שהוגשה תלונה במשטרה והנושא בטיפולה.

בעקבות המקרה, לא הצלחתי להרדים את ילדיי עד עשר בלילה באותו היום, עקב המחזה הזה שעורר בהם פחד ומועקה קשה. באמבטיה ובארוחת הערב ועד שנרדמו הם שאלו אותי כל הזמן, "למה האיש הזה צעק עלייך אמא".

קמתי לעולם חדש.

עולם בו נחצו כל הגבולות.

אהה ואם תהיתם..עד עכשיו שום תגובה מהעירייה.

מאז שהקרקע נשמטה מתחת לרגליי, אני מנסה להחזיר את עצמי להתנדבויות שלי ולאנרגיות שהיו לי לפני יום ראשון אחר הצהריים.

ברגעים האלה יותר מתמיד, אני נחושה יותר וחזקה יותר להילחם למען הילדים שלנו. אני פועלת מתוך שליחות, אמונה ודאגה אמיתית לכך שלכל ילד מגיע מקום בטוח, שמח ומוגן עבורו, ואני לא מתכוונת להתנצל על זה.

הורים יקרים, אני כאן למען הילדים של כולנו ואמשיך להיות. אף מכתב השתקה ואף תביעה לא ירתיעו אותי להילחם למען ילדינו.

שלכם, אני

ייתכן שזו תמונה של ‏‏‏‏3‏ אנשים‏, ‏‏ילד‏, ‏אנשים עומדים‏‏‏ ו‏פעילות בחוץ‏‏

נאמני העצים בהוד השרון – משיגים תוצאות

לפני כחצי שנה יזם אריק יפה את תנועת נאמני העצים בעיר. תנועה זו היא חלק מהתארגנויות רבות בארץ שנוסדו על מנת להבטיח את שלומם ושגשוגם של העצים.

"עץ בן שבעים שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ. אקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים – הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה…".
את הדברים הללו אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון

אמירתו זו של הזקן, מלאה בחוכמה שנראה שלא שרדה את תהפוכות הזמן. כיום, הגרזן קל מאוד על עצים. הרדיפה אחרי הרווח קצר המועד גורמת להשמדה רבתי של עצים, ולא רק בהוד השרון. אך כאשר ההבנה של משמעות העץ מחלחת, של הייחודיות של עץ וותיק, אי אפשר שלא לחשוב יראת כבוד למראה עץ וותיק.

ישראלים נוסעים לחו"ל לטיולי טבע, יוצאים אל המרחבים כדי להנות מהירוק, אבל במקביל מכחידים ומשמידים את נכסי הטבע שניתנו מהדורות הקודמים. חוסר הכבוד למסורת משתלב עם הכחדה מסיבית של הסביבה.

המבנה העירוני, בכל עיר, הוא מבנה פגום. למעשה, הדמוקרטיה נעצרת ברמה המקומית, זו אינה תופעת ייחודית להוד השרון. אין אפשרות מעשית להדיח את ראש העיר, הוא נבחר לתקופה ארוכה של 5 שנים. אין בפועל מנגנוני בקרה אפקטיבים על פעולתיו והוא למעשה מתפקד כשריף בעירו.

ההישג הראשון של אריק ונאמני העצים היה העברת החלטה במועצת העיר המחייבת את העירייה לעמוד בתקנות החוקיות שהיא במילא מחויבת אליהם. יש יגידו, מה הטעם בכך שהעיר מתחייבת לעמוד בחוק? נראה שאין זה דבר מובן מאליו. בניגוד לקולות שנשמעו, החלטת מועצת העיר היא החלטה המחייבת את העירייה.

על מנת להבטיח זאת, אריק גם יזם הצגת מצגת בוועדה לקיימות ואיכות הסביבה בעיר. המצגת כוללת לא רק סקירה של פעילותם הענפה של נאמני העצים, אלא גם סקירה של מחדלי העירייה בתחום זה, מתוך תקווה שעצם התיעוד יקל על תיקונם בעתיד.

להורדת המצגת

אריק יפה הוא בעל ניסיון רב בשינויים אירגוני, ניסיון רב שנים שצבר בתעשיית העילית. את הניסיון הזה הוא מיישם לבצע שינוי אירגוני (מבחוץ!) במערכת שהיא במהותה כמעט בלתי ניתנת לשינוי. מערכת קפואה, מיושנת, שלרוב אינה מתחשבת בלקחותיה. מערכת ללא בקרה, שקשה מאוד למצוא בה עוגן על מנת לבצע שינוי. יחד עם זה, עקב בצד אגודל, תוך לימוד של המערכת, של עצמותיה וחולשותיה, הוא מקדם אט אט שינוי. זהו תהליך שמעטים מסוגלים לחזור עליו במקומות אחרים, אבל נאמני העצים בהוד השרון זה מקום טוב ללמוד כיצד לעשות זאת.

הוד השרון – עיר בשרון ובולענים בה הרבה

נראה שהבולענים בהוד השרון הם אופנה שמסרבת ללכת. מעין שיגרה כאילו שאנחנו חיים על שפת ים המלח ולא בקירבה לירקון.

אבל הבולען האחרון (פברואר 2022) הוא באמת מפחיד. כשאני שואל את עצמי מה אני הייתי עושה, אני לא בטוח שהייתי כה בעל תושיה כמו בעל הרכב. כאשר אני מכניס אל תוך המשוואה מחשבה על ילדים בכיסא בטיחות זו הופך לסרט אימה. מסוג אלו שחוזרים בחלומות הליל.

וכפי שהפחד אוחז למחשבה מה היה קורה אילו אני הייתי במכונית השוקעת שמים זורמים אליה, כך מטרידה המחשבה שאולי זה היה מאוד נמנע. בפרט כאשר מסתבר שאכן, העירייה ידעה על הסכנה מראש.

אין זה הבולען הראשון שהתגלה בתקופה האחרונה. ארבעה חודשים לפני המקרה הזה, נפער בולען נוסף, הפעם בבניין. הבולען הזה נוצר מאחר שבמסגרת עבודות, החליט מי שהחליט להסיר יסודות במסגרת עבודות שיפוץ. זו אינה עבודה של מה בכך, זו לא עקירה של עשב, אלא עבודה מורכבת, הנעשית באמצעות מנוף וסילוק של עשרות טונות של בטון ופלדה.

הבולען הראשון, המייסד של שושלת הבולענים של הוד השרון, נפער אולי במקום הרגיש שאפשר להעלות על הדעת, גן ילדים. גם הפעם זו לא היתה יד אלוהים או אמא טבע שהתערבה, אלא מחדל בו עבודת בניה של העירייה גרמו לזליגה של בוץ עד שהרצפה בגן הילדים קרסה. גם הפעם, רק מזל הפריד בין אירוע המופיע בשולי החדשות לאסון ברמה לאומית.

יש יגידו, האדמה אשמה, הרי הבולענים בה נפערים. ויש כאלו שיגדו, זהו טבעם של דברים, אם עושים, אז יש גם בעיות. אבל לדעתי זו התחמקות מהשאלה המהותית, מה אחריות העירייה, וספצפית העומד בראשה, למה שקורה בעיר הזו. האם ראש העיר יודע מה קורה בעיר שלו? מה האחריות של אמיר כוכבי למה שקורה?

כתושב הוד השרון, הרושם שלי מההתנהלות היום יומית, שבהוד השרון, יש גם בעיית פיקוח. פיקוח חניה, פיקוח בניה, פיקוח מה שלא תרצו. יש תחושה, שהעיר מתנהלת לה, לא מנוהלת. שראש העיר לא באמת יודע מה קורה בעיר שלו.

על מנת למנוע אסונות כאלו, המערכת העירונית צריכה להיות יעילה. עיריית הוד השרון מונה 1500 עובדים לערך, והתקציב העירוני הוא מעל 800 מליון לשנה. ומי שמופקד על תקציבים כאלו חייב לוודא שהם מנוצלים כראוי ולא נשפכים כמים לבולען. זה מצריך יכולת ניהול, היכולת לגייס את האנשים הנכונים, לוודא שיש בידיהם את הכלים הנכונים ושיש מערכת פיקוח שמאתרת כשלים לפני שהם הופכים לבורות. מערכת הדרכה שמעניקה לעובדים את הכלים העדכניים לבצע את תפקידם כראוי ותוכנית לוודא שהם אכן קלטו את מה שהם צריכים על מנת למלא את תפקידם כראוי. אי אפשר להאשים כל פעם את הש"ג. אי אפשר לטעון שרק הסיירים צעירים הם אלו שפישלו.

נדרשת מערכת לומדת, שמסוגלת להסיק מסקנות מהמחדלים שלה. אילו מסקנות הוסקו מהבולען בגן הילדים? אילו שינויים נעשו במערך הפיקוח בעקבות הבולען במגרש החניה ואילו שינויים יעשו בנהלים של הסיירים בעקבות הכמעט ונפגע ברחוב הגנים בעיר? אלו אינן שאלות תאורטית, אלו סוגיות שהתייחסות שגויה אליהן עלולה לעלות בחיים.

ספציפית למקרה של הבולען, על פניו, עולות הרבה שאלות מהסרטון. נראה שהפקחים הגיעו כדי לבדוק אם יש בעיה. ואני מניח, שיש במערכת המים בהוד השרון יכולת לדעת על דליפה בכזה קנה מידה. זו לא דליפה מצינור השקיה, זה משהו שאמור להדליק נורות בחדר בקרה. האנשים שהגיעו לשם ידעו מה הם מחפשים, וכאשר הם הבינו מה עלול לקרות, הם נסו על חייהם. מדוע הם הגיעו? מה הם ניסו לבדוק ולמי הם דיווחו הלאה הן שאלות מהותית בהבנה של האירוע הזה. לא רק על מנת למצוא אחראיים, אלא בעיקר על מנת למנוע מאנשים להצטרף לקורח ועדתו (שנבלעו באדמה).

על פניו, נראה שהעיר חסרה את כל אלו. ואחרי 4 שנים בתפקיד, לאמיר כוכבי אין אפשרות להטיל את האשמה על מישהו אחר. הוא הנושא באחריות, הוא זה שצריך לדעת מה קורה בעיר שלו. ואם אחרי כל כך הרבה זמן בתפקיד הוא לא מסוגלת לבצע זאת, משהו כנראה אולי קצת רקוב בממלכה.

מה יעלה בגורלו של עץ הפיקוס הענק?

עצים בוגרים הם בריות נדירות. בדיוק כמו אנשים זקנים. לא כל אדם הוא זקן, ולא כל עץ הוא בוגר. עצים, כמו אנשים, מתים לפני זמנם. גם עצים, מתים ממחלות. אם לא גוזמים אותם כראוי, אם לא מטפלים בהם בכבוד, הם מתים.

כשהגעתי לעץ הפיקוס הענק ישבה בצידו אישה זקנה. וכמו הזקנים מהתנ"ך, היא שפעה חוכמה. כאשר אמרתי לה שהעץ בסכנה, היא נחרדה. הוא מספק צל, הוא מספק הגנה. מה יקרה כאן בלי העץ?

נאמני העצים בעיר מסתמכים על מידע חלקי, על חלקיקי שמועות. ולפי מה ששמענו, עתידו של העץ עגום. נכון לרגע זה, על פי המידע שיש לנו מתכוונים לכרות את כל העצים במגרש, כולל כל הפיקוסים הענקיים ועצי הסיסם ההודי בצד המערבי.

אי אפשר להחליף עץ וותיק בעצים צעירים. הם יהיו וותיקים רק עוד עשרות רבות של שנים. מי שטוען שהוא נוטע עצים וותיקים הוא שקרן ומוביל את הציבור בכחש. גם עץ בוגר, הוא לא עץ וותיק. עץ וותיק, לא רק שהוא נדיר, הוא גם מאוד רגיש. מספיק גיזום שגוי, והוא נידון לכליה. ובמקום ששנותיו ימנו במאות, הן ימנו בעשרות, במקרה הטוב. הוא בתהליך של רקבון בלתי נראה, כאשר הפטריות מחלחלות בליבתו, ירדות במורד גזעו עד שהן מחריבות אותו מבפנים.

עצים וותיקים הם נכסים ללא תחליף. נכסים לא רק שלנו, אלא גם של הדורות הבאים. פגיעה בהם, היא פשע כלפי העבר, הווה והעתיד.

הוד השרון – ברז כיבוי לא עבד ובית נשרף

תשתיות הן משהו מובן מאליו, שלא שמים לב אליו יותר מדי עד שהן קורסות. בדיוק כפי שכאשר מבינים את החשיבות של עצים לפעמים זה מאוחר מדי. תשתיות הן הבסיס לאיכות החיים. זו התחבורה, זו מערכת החינוך, האוויר שאנחנו נושמים, המים והביוב.

טיפול בתשתיות הוא לעיתים קרובות בעדיפות נמוכה. כל עוד זה עובד, למה לטפל? עד שקו הביוב לא קורס, לא יחליפו. עד שמכון הטיהור לא יקרוס והירקון יתמלא צואה, לא יטפלו בו. וכך גם, לעבור כל ברז כיבוי בכל העיר ולוודא שהוא תקין, זו משימה שנדחקת לסוף הרשימה. בפרט, בעיר, שראש העיר שלה לא בהכרח ידוע כמישהו בעל יכולת ניהולית מרשימה. בשביל לדאוג לתשתיות, צריך מנהל טוב, טכנוקרט, מישהו שמטפח את העובדים שלו ומעצים את המנהלים שלו.

את המחיר, משלמים כמובן התושבים. לפעמים, במפגעי ריח איומים, לפעמים בזיהום אוויר ובמקרים נוראים, כאשר הבית נשרף. וכך כתב תושב רמות מנחם בהוד השרון:

לידיעתכם היה כשל רציני ביותר בכיבוי השריפה בבית שלנו.
כשמכבי האש הגיעו לקח להם יותר מ-15-20 דקות עד שהתחילו לכבות !!
מעט עשן שיצא מהגג כשהגיעו, הפך ללהבה עצומה כשהם במשך 15 דקות נוכחים, אך לא פועלים ומכבים את האש . הם ישבו בכבאית, הלכו לבקש מים מאחד השכנים בעוד אני והשכן שלי בדו ושכנים נוספים צועקים למה הם לא מכבים את האש.
בדיעבד, מסתבר שברז הכיבוי ברחוב חוחית לא עבד ולכן לא הפעילו את הזרנוק מהמנוף שהציבו מול הבית (אחר כך כשהפעילו האש שנראתה מבחוץ כבתה תוך דקה או שתים) . מסתבר שאחד הילדים בשכונה שרץ ברחוב הלוך ושוב הפנה אותם לברז כיבוי נוסף שעבד ברחוב שקנאי.
חוקר שריפות שהיה פה אמר נדהם לשמוע את הסיפור, בדק את ברז הכיבוי בחוחית ומסקנתו שמים לא זרמו ממנו בעשר שנים אחרונות.
מסתבר שאף אחד לא עושה בקורת לברזי הכיבוי בעיר אם פועלים או לא.
חשוב לי להציף את המידע כאן כדי שתושבים יפעלו מול העירייה לשינוי המצב כדי שמקרה נוסף כזה לא יקרה בעתיד.!

הבולען בולע והרשת נקרעת

אם יש תמונה המייצגת בעיני רבים את ראש העירייה עבור תושבי הוד השרון, היא תמונתו של אמיר כוכבי מבוסס עד מותניו בשיטפון של נחל הדר. בתמונה זו יש את כל המרכיבים של תמונה איקונית, עוצמתו של האדם מול איתני הטבע, ראש עיר הפועל במו ידיו על מנת לחלץ את תושבי עירו ממצוקה, מבטו נעוץ אי שם באופק, אמיץ ונישא. גשם הזלעפות המכה בו, בלוריתו הדבוקה למצחו אינה מונעת ממנו להמשיך לנוע במשימתו האמיצה למען נתניו.

עם הזמן, דימוי הזוהר של כוכבי אולי טיפה התעמעם. זה מה שקורה לעיתים כאשר מיתוס כה גדול פוגש מציאות אפרורית כמו פינוי אשמה ותלונות שכנים. אך תמונתו זו, כמושיע, לא התפוגגה והיא ממשיכה לככב, הפעם כ-"מים", בעקבות כל אירוע עגום בהוד השרון.

הפעם, זו מכונית ששקעה אל בולען ענק ורק בנס לא הסתיים אירוע מבהיל זה עם נפגעים בנפש.

וחלק מהתגובות של מקצת מתושבי העיר

חורבנו של נחל הדר

נחל הדר הוא נחל החוצה את הוד השרון ומגיע עד לאגם "האקולוגי" שבפאתי העיר. הוא אחד מיובלי הירקון. באיזור הקרוב אל האגם, הוא עובר התעללות רבתי בשיתוף פעולה של הרשויות עם פורעים מזדמנים. אומנם, במעלה הנחל, בקירבה לביתו של ראש העיר, אמיר כוכבי, הנחל עבר שיפוץ כנראה מוצלח, הרי דווקא באיזור הפראי יותר שלו, היכן שהיה יכול להוות טבע עירוני משובב נפש הוא הפך למעין תעלה מרוצפת בפוסלת ונרמסת על ידי כלי רכב. המקום הינו מסדרון אקולוגי, וככול שלחצי הבניה גדלים, כך חשיבתו לאיזור גדלה.

פעילי הנחל מעלים סוגיות רבות הנוגעות ל(אי) תחזקותו על ידי הרשויות, ובפרט עיריית הוד השרון. למשל


המים בנחל הינם מי ניקוז, מי קיץ, מים עודפים מגינות, שטיפות וכו המגיעים דרך מערכת הניקוז העירונית. לא בהכרח מי שופכין.

בית הגידול של השרקרקים נעלם לגמרי, שלולית החורף הפכה לביצה ועל כן גם קרקעית מכוסה בצמחיה.

ההרס הגדול ביותר נגרם על ידי תנועת כלי הרכב. על העירייה היה למנוע לחלוטין תנועה של כלי רכב באיזור כפי שעושה רשות הירקון במקומות מסויימים (לא מספיקים) בקירבה לנחל הירקון.

מי הניקוז גרמו למפגעי יתושים קשים. העירייה פעלה ביצעה ריסוס, אך הריסוס לא עזר, אבל הצמחיה נעלמה.

במקומות מסויימים העירייה יצקה יציקות בטון מסיביות, הבטון לא רק קבר חיים אלא גם מונע את שיגשוגשם, לא מאפשר בתי גידול ולא מאפשר חילחול לקרקע מה שמגדיל את עוצמת השטפונות ואת מפגעי היתושים.