הירקון הוא אחד מפינות החמד המקסימות באיזור המרכז. נחל אמיתי שבחלקו זורמים מים נקיים ובעל מערכת אקולוגיות מיוחדת ומקסימה. המקום מושך מטיילים רבים, הן ברגל והן באופניים.

מעל לירקון עוברים מספר גשרים, חלקם מימי הטורקים. גשרים אלו חיונים על מנת שניתן יהיה להנות משפעת הטבע. אחד הגשרים הללו, עובר בתחומי העיר הוד השרון, והוא גשר חשוב כי יש מעט אפשרויות אחרות לחצות באיזור, והוא גם חלק מחוצה ישראל.

מה עשו בעיריית הוד השרון? חסמו את הגשר והניחו מספר אבנים גדולות שיאפשרו לכאורה חציה. אבל מה? לא מדובר על קהל של עיזות פזיזות, אלא על רוכבי אופניים, חלקם מבוגרים, חלקם צעירים, חלקם עם אופניים חשמליים שממש קשה להניף ולדלג עימן מסלע לסלע כמו תיש קפצן.
כך נראה הגשר לפני שעירית הוד השרון החליטה לחסום אותם.

רוצים לעזור? לאפשר לנו להמשך להנות מרכיבה ומטיול באיזור המקסים הזה?

חיתמו על העצומה

בקרוב, הקייצים יהיו כה חמים עד שהשהות בחוץ תהיה לעיתים מסוכנת. זה כבר קורה במדינות אחרות, וזה יקרה גם כאן. לא שאלה של האם, אלא מתי. לא מדובר על חום של 35 מעלות, אלא על מעל 40 מעלות, במשך ימים ארוכים כל שנה.

הדרך הטובה ביותר להקל על השהות בחוץ היא עצים. עצים ממזגים את הסביבה שלהם, הרבה יותר מאשר כל פתרון אח וכוללים בנוסף בונוסים כמו ספיחת רעלים, יצירת בית גידול לבעלי חיים והפחתת הרעש. יחד עם זה, עצים הן בריות מרוכבות המצריכות הגנה וטיפוח לארך שנים. בלי הטיפוח הזה, העצים ימותו עוד לפני שהם יספיקו להעניק את היתרונות הגלומים בהם.

הוד השרון התקבלה לפיילוט לתוכנית הצללה. המשמעות היא מענק של מליון וחצי ש"ח שישמש את העיר לנטיעת עצים. העירייה החליטה שהכסף ישמש לנטיעת עצים בצד הצפוני של רחוב סוקלוב.

אבל הבעיה בהוד השרון אינה רק מחסור קריטי וארוך שנים בנטיעת עצים. הוד השרון היא אחת הערים האחרונות בשרון לבצע סקר עצים, שהוא הבסיס לתוכנית נטיעות. דרישה שנאמני העצים דורשים מהעירייה כבר יותר משנתיים.להזניח את הסביבה במשך 4 שנים ואז להתהדר בהישג צנום זה נחמד כיחסי ציבור, אבל חסר תועלת אמיתית לסביבה.

הבעיה העיקרית בעיר היא טיפול כושל ורשלני בעצים. בהוד השרון, גיזום עצים לא נעשה באופן מקצועי, מה שבפועל הוא גזר דין מוות על העץ. אך יתרה מכך, העירייה החליטה להתעלל בעצים הקיימים. למשל, שתילה של שיחים ליד הגזע היא פרס לטפילים ופטריות שיפגעו בגזעי העצים. למשל, ערוגות שנבנו סביב גזעי העצים ויפגעו בעצים באופן אנוש. בהוד השרון, העצים הם סוג של אביזר, משהו שאפשר לתלות עליו תאורה, במקום לראות בהם נכסים אקולוגיים הזקוקים להגנה. וכן, תאורה על עצים פוגעת בהם, לא רק משום שהיא מחייבת קידוח בעצים עצמם, אלא משום שהיא פוגעת ביכולת של בעלי החיים סביבם לעשות בהם שימוש.

הוד השרון חוגגת את היותה חלק מפיילוט לנטיעת עצים, דומה הדבר לבעל בית בו הקירות עקומים, הגג דולף והיסודת רעועים, אבל הוא מאושר שקיבל מהמדינה פחית צבע לקשט את החזית, אבל בזמן הזה, עצים וותיקים ובעלי חשיבות סביבתית אדירה, נפגעים ומתים בגלל פעולות העירייה.

תושבי הוד השרון, שימו לב. הנושאים שאני עומד לפרט לפניכם הם בעלי חשיבות קריטית לאיכות החיים שלכם ושל הקהילות שלנו. אתם לא תאמינו, פשוט לא תאמינו שדברים כאלו יכולים לקרות. בדיוק כמו שמי שמביט בהוריקן לא מאמין שזה עומד להכות בו. אבל זה עומד, וזה ישפיע על חייהם של אלפים מתושבי העיר באופן ישיר ועל האחרים באופן עקיף. אבל זה קורה בפועל, וכבר עולה הרבה מאוד כסף לאנשים שניסו לבנות בגיל עמל והעירייה מסרבת לתת להם אישורים.

כשאני מספר לאנשים על זה, הם אומרים שזה בלתי אפשרי. וזה אכן נשמע כה מופרך, כה רע לב, כה מטופש שאיש סביר יגיד שזה בלתי אפשרי. יחד עם זה, כבר היה ניסיון לבצע את השינוי הזה בכפר סבא. תוכלו למצוא את כל הלינקים בגוגל תחת "תוכנית התחדשות גיל עמל".

בחודש מרץ שנה שעברה החליטה מועצת העיר הוד השרון, מליאת הוועדה, לאשר את תוכנית רמ"י לגיל עמל  (רשות מקרקעי ישראל, ובעבר, הגוף הידוע בשם מנהל מקרקעי ישראל). גוף זה פועל תחת משרד האוצר והוא אחד הגופים החזקים ביותר בישראל. רוב עתודות הקרקע במדינה שייכות לו והוא זה שבפועל קובע את מחירי הקרקע ומשפיע באופן ישיר על מחירי הדיור בישראל. 

התוכנית של המנהל לשכונת גיל עמל היא סנונית ראשונה. כי כמו גיל עמל, יש הרבה שכונות בהוד השרון במצב דומה מאוד. הדר, נווה הדר, נווה נאמן, גיורא, רמות מנחם. ברמ"י, התוכנית נקראת "תוכנית הציפוף" והמטרה שלה לכאורה טובה, לאפשר יותר צפיפות בשטחים הבנויים ולהוריד את מחירי הדיור. בפועל, רמ"י רוצה להשביח את הנכסים שלה בשכונה, זאת ידי הגדלת אפשרויות הפיצול ומכירת הנכסים שיש להם ושייכים לדיור הציבורי (עמידר). אם עד כה, אפשר היה לשים 3 בתים על דונם, התוכנית תאפשר לשים ארבעה. ערך הנכסים של הרבה אנשים יעלה, אז בעצם מה רע?

לפי רמ"י אם שמים ארבעה בתים, צריך לפי גם לעשות שינויים ברחובות. בשכונות בתל-אביב (אם כי בשכונות כמו נווה צדק או צהלה, הם לא עושים זאת). לפי דרכם, הרי יותר אנשים ירצו להיכנס ולצאת. ומאחר שבעיני המנהל כולם נוסעים ויסעו בכלי רכב, צריך להרחיב את הרחובות. כדי לאפשר זאת, צריך להפקיע שטחים מחצרות הבתים.

וכאן זה מתחיל להיות מורכב. כי הרחבת הרחובות, תפקיע מטר ועד שניים וחצי מטר מהחצרות של הבתים. ואם רוצים כביש חדש, ישנם בתים שיאבדו עד 8 מטרים מהשטח של החצר שלהם. הכל חוקי, הכל אפשרי, הכל כבר נמצא ברשת עם פירוט של כמה שטח אנשים יאבדו. אנחנו, כאנשים קנאים לסביבה, גם מוטרדים מהפגיעה האקולוגית של התוכנית. רחובות רחבים יותר, משמעותם מכוניות הנוסעות מהר יותר ורחובות פחות בטוחים להולכי רגל ורוכבי אופניים. מבחינה אקולוגית ובטיחותית, אין בעיה שמכונית יסעו לאט. אנחנו מאמינים בשיפור התחבורה הציבורית, בשבילי אופניים ובהצללה כדי לאפשר תנועה נוחה. הרחבת הרחובות, משמעה פגיעה הן בעצים הנמצאים במרחב הציבורי והן בעצים שאנשים נטעו. משמעה של התוכנית הזו, להפוך את השכונה לאתר בניה במשך שנים, זיהום רעש ואוויר וכל זאת ללא תועלת אמיתית לתושבי השכונה.  

אספקט נוסף של התוכנית, מדבר על שינוי מדיניות הרישוי, במילים אחרות, הרס מבנים בלי היתר. לכאורה, הרי כולם שווים בפני החוק, ואם למישהו יש יחידת דיור, מדוע שהמדינה תאפשר לו להמשיך להפעיל אותה. אבל צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר. ביחידות הללו גרות משפחות, בתנאים פחות טובים מאשר בית רגיל, אבל במחיר זול יותר. רמ"י מודעת לדבר הזה ומאפשרת הכשרה בפועל של המבנים הללו תחת הגדרה של "דיוריות". על פי פרוטקול הדיון, העייריה מתנגדת לדיוריות והן הוסרו מהתוכנית, מה שמשמעו סילוק אפשרויות של דיור זול בפועל. גם יפגעו בהכנסה של בעלי הבית, אבל גם יחייבו את התושבים למצוא דירה במקום אחר. זה אומר עוד מאות אנשים שיחפשו דירה באיזור ויעלו את מחירי הדיור עוד יותר לפחות בטווח הקצר. האיסור על "דיוריות" אומנם ישפר את מראה השכונה, אבל עלול לגרום להרס משפחות, להעמיס על המערכות הסוציאליות ולהעלות את מחירי הדיור בשאר איזורי העיר. 

בהוד השרון יש מספר תוכניות מתאר בשלבים כאלו או אחרים של הכנה. לאחרונה, למשל, העירייה מקדמת את תוכנית המתאר באיזור בית הנערה. מאחר שהרחובות בשכונת הדר הסמוכה אינה רחבים מספיק כדי לעמוד בעומסים, היזמים מציעים להרחיב את הרחובות הסמוכים ולהפקיע אדמות. כן, כדי שהם יוכלו למכור יותר דירות ולהרוויח עוד כסף, אנשים צריכים לוותר על חלקים מהנכסים שלהם. וזה לא נגמר שם, גם הבניה של ציר החינוך גרמה לפגיעה באיכות החיים של תושבי הבתים הסמוכים. כך איבדו תושבי רחוב המייסדים את העצים ברחוב שלהם ועוד ועוד. במסווה של פיתוח, לוקחים מאלו שאין להם (כוח) ומעבירים לאלו שיש להם כבר המון (כסף).

הדברים הללו נעשו ויעשו ויימשכו. ברגע שיש לכם נכס, אתם עלולים למצוא את עצמכם נפגעים מתוכניות בניה, פשוט כי אין מי שייצג את התושבים מול היזמים והקבלנים. התושבים חלשים ואילו להם יש את המשאבים והכוח. אנשים הוציאו עשרות אלפי שקלים כדי להגן על רכושם ועל איכות חייהם כי אין להם כוח בתוך העירייה.

מה הפתרון להתמודד עם התוכניות של המנהל? גיבוי מהעירייה ובפרט מראש העיר. בכפר סבא, רפי סער ביטל את התוכנית של המנהל לשכונת שיכון וותיקים. אבל על פניו, עיריית הוד השרון פועלת להפך והיא מעמיקה את הפגיעה בתושבים כבר עכשיו. בשכונת גיל עמל כמעט כבר לא ניתנים היתרים, אנשים לא יכולים למכור את הנכסים שלהם, משפחות לא יכולות לחדש את הבתים שלהם ויורשים לא יכולים לממש את הירושה שלהם. לתוכנית הזו יקח שנים עד שהיא תגיע למימוש, אבל בינתיים תושבי השכונה נפגעים, רק משום שרמ"י רוצה להשביח את ערך הנכסים שלה ושהעירייה נראה שמשתפת איתם פעולה.

הפגיעה האפשרית אינה פגיעה רק בתושבי השכונה, זו פגיעה בכל הוד השרון, בסביבה שלה, באנשים שבה. לנו יש רעיונות, אנחנו עובדים עם מומחים ויש דרכים כיצד אפשר לאפשר צפיפות גבוהה יותר מבלי שזה יבוא על חשבון התושבים, מבלי להפוך משפחות למקרי סעד, להוציא עוד כספים מכספי המיסים שלנו עבור אנשים שלולא התוכנית הזו היו יכולים לעמוד בעצמם על רגליהם ולגור ליד ההורים שלהם. הם מתחילים עם פגיעה בגיל עמל, אבל אחרי גיל עמל הם עלולים לעבור שכונה שכונה ולהפעיל את אותו מודל. וכמו שגיל עמל בעקבות התוכנית תהיה מדבר צרוב שמש של מדרכות וכבישים, כך גם עלולה להיראות השכונה שלכם.

אני קורא כאן לכל המתמודדים לראשות העיר לספר מה הם מתכוונים לעשות עם תוכניות הציפוף, מה העמדה שלהם לגבי הפקעת אדמות כדי לאפשר גישה לפרויקטים חדשים ומה החזון שלהם לגבי הרחבת כבישים באופן כללי ברחבי העיר ולגבי הדיוריות בגיל עמל. זהו נושא שצריך להעלות בכל חוג בית, בכל שיחה עם מועמדים למועצת העיר. פיתוחה של הוד השרון לא צריך לבוא על חשבון התושבים הוותיקים. היזמים אינם במקום תושבים.

גילוי נאות: אישור התוכנית יעלה באופן משמעותי את ערך הנכס שלי בשכונה, אין לי מבנים בלתי חוקיים וההפקעות מהשטח שלי הן מינמליות. 

 תוכנית התחדשות גיל עמל ברמ"י

פרוטקול ישיבת המועצה

מסמכים נוספים, מצגות וקישורים

לחצו כאן למידע אותו תוכנית התחדשות גיל עמל

האנשים שעבודתם מאפשרת את קידום התוכנית

לרוב אני לא אדם מעודן, כלל וכלל לא. אני עובד על זה, אבל יש עוד הרבה עבודה. לאחרונה נתקלתי במודעות שפורסמו במערכת הבחירות המקומיות ב-2018 בהוד השרון. וזה באמת משהו שאפילו לי נראה מאוד מוגזם.

עדי פרילנג אנקורי פועלת למען זכויות כלל הילדים בעיר. פשוט למען הילדים באשר הם ילדים. אבל דווקא אלו המתיימרים לכאורה לייצג את הפלורליזם, לפעול למען זכויות המיעוטים המגדריים והשווין, לא בהכרח מקפידים לעשות זאת כאשר מדובר על ביתם פנימה. וכך לפעמים, היוצרות מתהפכות. לפעמים, דווקא אלו השייכים לגופים פוליטיים שלכאורה אמונים על זכויות הנשים, לא נחלצים למען אישה כאשר זה פחות נוח להם.

כאשר מדובר על הרשות המקומית, לא צריך בהכרח להתייחס לשייכות הפוליטית של אנשים כאלו ואחרים כמייצגים משהו מעבר לניסיון לקרוץ לקהל בוחרים מסויים. לפעמים, דווקא אלו שברמה הלאומית פועלים באופן מסויים, יפעלו באופן אחר ברמה המקומית. זה שעדי היא אישה דתיה, לא אומר שהיא תפעל פחות למען שוויון והוגנות בחינוך מאשר מי שנמנים על מפלגות שברמה הלאומית פועלים למען המופלים על רקע מגדרי.

חברת המועצה עדי פרילנג אנקורי עברה תקופה לא נעימה בעקבות הפעילות שלה למען הגנים בהוד השרון. ואני לא יכול להשתחרר מהתחושה שאילו היתה גבר, היו פחות נלהבים לפעול כנגדה כפי שפעלו.

לדבריה, היא עברה התנכלויות, שלא נגיד איומים, על ידי בעלים של ספק שירותים של העירייה. לטענתה, העירייה נותנת לכך רוח גבית. בין השאר, היא עכשיו נמצאת תחת מה שיש כאלו שיגדירו כתביעת השתקה מצד מפעילי הצהרונים.

נראה, שהטענות שלה זוכות לאישוש לנוכח היחס של הקואליציה אל תביעת ההשתקה לכאורה. בדיון שנערך במועצת העיר, סירבו חברי המועצה מסיעות המזדהות עם השמאל בישראל, לגנות את המעשה. וכך, אישה דתיה צריכה לעבור מסכת קשה ואילו אלו המתיימרים לדאוג לזכויות הנשים והלהט"בים עומדים מנגד. כך זה נראה.

כיכר המושבה היא מתחם חדש בכניסה להוד השרון. אבל כדי להגיע אליו מהשכונה ליד, צריך להסתכן מול כלי רכב המגיעים מהר. מה עשתה העירייה? הקימה גדר מצחיקה. מדוע נושא הנגישות לא נבדק מראש? מדוע לא מנגישים מקום לפני שהוא נפתח? עירייה חכמה צופה את צרכי התושבים, פועלת להגן עליהם מעשיית שטויות. אכן, אנשים לא צריכים לחצות באופן כזה. אם כי חוקית, אין איסור לחצות אם אין מעבר חציה במרחק של 150 מטרים. לא כל בני האדם אחראים, יש כאלו שיסכנו את עצמם על שטויות. בשביל זה הרשויות צריכות להגן עליהם, לפעמים גם מעצמם.

שתי שיטות עיקריות לתחזוקת מערכות. אחת, תחזוקת שבר והשניה תחזוקת מניעה. קל להבין זאת כאשר מדברים על בריאות הפה. ניתן, לצחצח שיניים כל יום, להתייצב אצל השיננית לפי דרישתה ובכך למנוע כמה שאפשר בעיות שיניים. וניתן, לחכות שהשיניים תרקבנה לה בפה. ברור לכל בר דעת, שהשיטה הראשונה עדיפה. לא רק שהיא פחות כואבת, אלא היא גם הרבה פחות יקרה. ברור גם, שהיא לא נוחה, דורשת אחריות ומחשבה קדימה. וכך גם ברור, שגם אם נעשה זאת באדיקות, עדיין, עלולים להיווצר חורים. זה לא שתחזוקת מניעה לגמרי מונעת שברים, אלא שהיא מאוד מפחיתה את הסיכוי להיווצרותם. 

כך גם בחברה האנושית, יש מדינות, כמו ארה"ב, שמעדיפות תחזוקת שבר. ז"א, הן יחכו עד שאדם יבצע עבירה, ואז ידחפו אותו אחר כבוד לבית האסורים. ארה"ב מחזיקה אחוז אחד מתושביה בבתי הכלא. יש מדינות, כמו מדינות סקנדיבה, המעדיפות להשקיע במערכות סוציאלית, וכתוצאה מכך, בתי הכלא שלהם כמעט ריקים.
גם בידי עיריית השרון ניתנת הזכות לבחור בין תחזוקת שבר לתחזוקת מניעה. בין מחשבה קדימה, המצריכה הבנה, תבונה, תכנון וראיית הנולד לבין תיקון נזקים אחרי שהם כבר נגרמו. בחירה בין הבנה שאם בונים מרכז מסחרי, צריך גם להנגיש את הדרך אליו, לבין המתנה שיעלו קולות הזעם בפייסבוק ואז השמה של פתרון זמני, פלסטר, שנשמע בעיקר יפה בפייסבוק, אבל עלול להביא לתוצאות של פגיעה חלילה בגוף. 
וכפי שקורה עם החניון בו שכחו לשים שלט "אין חניה", ו-"שעתיים ראשונות חינם" כך גם הפעם. לא "שמו" מעבר חציה. אבל הפעם לא מדובר על נזק כספי, אלא חלילה על דיני נפשות.  

ביולי 2021 החל לפעול באיזור התעשיה בהוד השרון מועדון בלתי חוקי. אחרי פניות אין סופיות לעיריה, ואחרי לחצים ממושכים, החליטה העירייה לא לתת למקום רישיון עסק. אבל היא לא הוציאה לו צו סגירה, וגם לא פעלה מולו משפטית וגם לא צו הריסה למרות הבניה הבלתי חוקית. רק אחרי הוצאות של עשרות אלפי שקלים, העירייה החליטה לתבוע את המקום בהליך שיבטיח לבעלי המקום פעולה עוד שנתיים. כך נראית הוד השרון, העיר החופשיה בישראל. חופשיה לעבריינים לפעול. עבריינים במקום תושבים. ילדים, זקנים, וסתם אזרחים סובלים כבר שנים וראש העיר אומר שאין לו את היכולת לפעול. ואני חושב, שאם אין רצון, אין יכולת. האם זה קשור לכך שלאשתו של ראש העיר, הגברת מיטל מועלם יש פאב משלה שפעל לכאורה בלי רישיון עסק במשך שנים? לא יודע. איך זה קשור לכך שהעירייה לא פועלת לדעתי כראוי כנגד מטרדי רעש מבתי עסק בכל העיר? איני יודע אם זו רישעות או טימטום אבל אני יודע שהסבל הוא רב.

דבר שאני יודע, שמי שהיה מנהל מחלקת שפ"ע בעיר הוא יוסי מתתיהו, אדם ששיקר לאשתי ולי במצח נחושה. שעשה למיטב הבנתי כל מאמץ כדי שלא לטפל במפגע, ויש אומרים שהרעיון הזה של וויתור על המשילות לטובת ההכנסות של עבריינים הוא רעיון שלו. לא יודע, אני יודע שכיום הוא מנהל את העמותה למען נכי צה"ל. אין לי אלא לאחל להם בהצלחה. אני משער שאולי זה קצת פחות מאתגר מאשר לשבת על תקציב של שלוש מאות מליון שקל. ואני מקווה שהשמועות ששמעתי כך שאמיר כוכבי מתכוון להפיל עליו את האשמה למצבה העגום בעיר אינן נכונות.

נראה שהבולענים בהוד השרון הם אופנה שמסרבת ללכת. מעין שיגרה כאילו שאנחנו חיים על שפת ים המלח ולא בקירבה לירקון.

אבל הבולען האחרון (פברואר 2022) הוא באמת מפחיד. כשאני שואל את עצמי מה אני הייתי עושה, אני לא בטוח שהייתי כה בעל תושיה כמו בעל הרכב. כאשר אני מכניס אל תוך המשוואה מחשבה על ילדים בכיסא בטיחות זו הופך לסרט אימה. מסוג אלו שחוזרים בחלומות הליל.

וכפי שהפחד אוחז למחשבה מה היה קורה אילו אני הייתי במכונית השוקעת שמים זורמים אליה, כך מטרידה המחשבה שאולי זה היה מאוד נמנע. בפרט כאשר מסתבר שאכן, העירייה ידעה על הסכנה מראש.

אין זה הבולען הראשון שהתגלה בתקופה האחרונה. ארבעה חודשים לפני המקרה הזה, נפער בולען נוסף, הפעם בבניין. הבולען הזה נוצר מאחר שבמסגרת עבודות, החליט מי שהחליט להסיר יסודות במסגרת עבודות שיפוץ. זו אינה עבודה של מה בכך, זו לא עקירה של עשב, אלא עבודה מורכבת, הנעשית באמצעות מנוף וסילוק של עשרות טונות של בטון ופלדה.

הבולען הראשון, המייסד של שושלת הבולענים של הוד השרון, נפער אולי במקום הרגיש שאפשר להעלות על הדעת, גן ילדים. גם הפעם זו לא היתה יד אלוהים או אמא טבע שהתערבה, אלא מחדל בו עבודת בניה של העירייה גרמו לזליגה של בוץ עד שהרצפה בגן הילדים קרסה. גם הפעם, רק מזל הפריד בין אירוע המופיע בשולי החדשות לאסון ברמה לאומית.

יש יגידו, האדמה אשמה, הרי הבולענים בה נפערים. ויש כאלו שיגדו, זהו טבעם של דברים, אם עושים, אז יש גם בעיות. אבל לדעתי זו התחמקות מהשאלה המהותית, מה אחריות העירייה, וספצפית העומד בראשה, למה שקורה בעיר הזו. האם ראש העיר יודע מה קורה בעיר שלו? מה האחריות של אמיר כוכבי למה שקורה?

כתושב הוד השרון, הרושם שלי מההתנהלות היום יומית, שבהוד השרון, יש גם בעיית פיקוח. פיקוח חניה, פיקוח בניה, פיקוח מה שלא תרצו. יש תחושה, שהעיר מתנהלת לה, לא מנוהלת. שראש העיר לא באמת יודע מה קורה בעיר שלו.

על מנת למנוע אסונות כאלו, המערכת העירונית צריכה להיות יעילה. עיריית הוד השרון מונה 1500 עובדים לערך, והתקציב העירוני הוא מעל 800 מליון לשנה. ומי שמופקד על תקציבים כאלו חייב לוודא שהם מנוצלים כראוי ולא נשפכים כמים לבולען. זה מצריך יכולת ניהול, היכולת לגייס את האנשים הנכונים, לוודא שיש בידיהם את הכלים הנכונים ושיש מערכת פיקוח שמאתרת כשלים לפני שהם הופכים לבורות. מערכת הדרכה שמעניקה לעובדים את הכלים העדכניים לבצע את תפקידם כראוי ותוכנית לוודא שהם אכן קלטו את מה שהם צריכים על מנת למלא את תפקידם כראוי. אי אפשר להאשים כל פעם את הש"ג. אי אפשר לטעון שרק הסיירים צעירים הם אלו שפישלו.

נדרשת מערכת לומדת, שמסוגלת להסיק מסקנות מהמחדלים שלה. אילו מסקנות הוסקו מהבולען בגן הילדים? אילו שינויים נעשו במערך הפיקוח בעקבות הבולען במגרש החניה ואילו שינויים יעשו בנהלים של הסיירים בעקבות הכמעט ונפגע ברחוב הגנים בעיר? אלו אינן שאלות תאורטית, אלו סוגיות שהתייחסות שגויה אליהן עלולה לעלות בחיים.

ספציפית למקרה של הבולען, על פניו, עולות הרבה שאלות מהסרטון. נראה שהפקחים הגיעו כדי לבדוק אם יש בעיה. ואני מניח, שיש במערכת המים בהוד השרון יכולת לדעת על דליפה בכזה קנה מידה. זו לא דליפה מצינור השקיה, זה משהו שאמור להדליק נורות בחדר בקרה. האנשים שהגיעו לשם ידעו מה הם מחפשים, וכאשר הם הבינו מה עלול לקרות, הם נסו על חייהם. מדוע הם הגיעו? מה הם ניסו לבדוק ולמי הם דיווחו הלאה הן שאלות מהותית בהבנה של האירוע הזה. לא רק על מנת למצוא אחראיים, אלא בעיקר על מנת למנוע מאנשים להצטרף לקורח ועדתו (שנבלעו באדמה).

על פניו, נראה שהעיר חסרה את כל אלו. ואחרי 4 שנים בתפקיד, לאמיר כוכבי אין אפשרות להטיל את האשמה על מישהו אחר. הוא הנושא באחריות, הוא זה שצריך לדעת מה קורה בעיר שלו. ואם אחרי כל כך הרבה זמן בתפקיד הוא לא מסוגלת לבצע זאת, משהו כנראה אולי קצת רקוב בממלכה.