נראה שהבולענים בהוד השרון הם אופנה שמסרבת ללכת. מעין שיגרה כאילו שאנחנו חיים על שפת ים המלח ולא בקירבה לירקון.

אבל הבולען האחרון (פברואר 2022) הוא באמת מפחיד. כשאני שואל את עצמי מה אני הייתי עושה, אני לא בטוח שהייתי כה בעל תושיה כמו בעל הרכב. כאשר אני מכניס אל תוך המשוואה מחשבה על ילדים בכיסא בטיחות זו הופך לסרט אימה. מסוג אלו שחוזרים בחלומות הליל.

וכפי שהפחד אוחז למחשבה מה היה קורה אילו אני הייתי במכונית השוקעת שמים זורמים אליה, כך מטרידה המחשבה שאולי זה היה מאוד נמנע. בפרט כאשר מסתבר שאכן, העירייה ידעה על הסכנה מראש.

אין זה הבולען הראשון שהתגלה בתקופה האחרונה. ארבעה חודשים לפני המקרה הזה, נפער בולען נוסף, הפעם בבניין. הבולען הזה נוצר מאחר שבמסגרת עבודות, החליט מי שהחליט להסיר יסודות במסגרת עבודות שיפוץ. זו אינה עבודה של מה בכך, זו לא עקירה של עשב, אלא עבודה מורכבת, הנעשית באמצעות מנוף וסילוק של עשרות טונות של בטון ופלדה.

הבולען הראשון, המייסד של שושלת הבולענים של הוד השרון, נפער אולי במקום הרגיש שאפשר להעלות על הדעת, גן ילדים. גם הפעם זו לא היתה יד אלוהים או אמא טבע שהתערבה, אלא מחדל בו עבודת בניה של העירייה גרמו לזליגה של בוץ עד שהרצפה בגן הילדים קרסה. גם הפעם, רק מזל הפריד בין אירוע המופיע בשולי החדשות לאסון ברמה לאומית.

יש יגידו, האדמה אשמה, הרי הבולענים בה נפערים. ויש כאלו שיגדו, זהו טבעם של דברים, אם עושים, אז יש גם בעיות. אבל לדעתי זו התחמקות מהשאלה המהותית, מה אחריות העירייה, וספצפית העומד בראשה, למה שקורה בעיר הזו. האם ראש העיר יודע מה קורה בעיר שלו? מה האחריות של אמיר כוכבי למה שקורה?

כתושב הוד השרון, הרושם שלי מההתנהלות היום יומית, שבהוד השרון, יש גם בעיית פיקוח. פיקוח חניה, פיקוח בניה, פיקוח מה שלא תרצו. יש תחושה, שהעיר מתנהלת לה, לא מנוהלת. שראש העיר לא באמת יודע מה קורה בעיר שלו.

על מנת למנוע אסונות כאלו, המערכת העירונית צריכה להיות יעילה. עיריית הוד השרון מונה 1500 עובדים לערך, והתקציב העירוני הוא מעל 800 מליון לשנה. ומי שמופקד על תקציבים כאלו חייב לוודא שהם מנוצלים כראוי ולא נשפכים כמים לבולען. זה מצריך יכולת ניהול, היכולת לגייס את האנשים הנכונים, לוודא שיש בידיהם את הכלים הנכונים ושיש מערכת פיקוח שמאתרת כשלים לפני שהם הופכים לבורות. מערכת הדרכה שמעניקה לעובדים את הכלים העדכניים לבצע את תפקידם כראוי ותוכנית לוודא שהם אכן קלטו את מה שהם צריכים על מנת למלא את תפקידם כראוי. אי אפשר להאשים כל פעם את הש"ג. אי אפשר לטעון שרק הסיירים צעירים הם אלו שפישלו.

נדרשת מערכת לומדת, שמסוגלת להסיק מסקנות מהמחדלים שלה. אילו מסקנות הוסקו מהבולען בגן הילדים? אילו שינויים נעשו במערך הפיקוח בעקבות הבולען במגרש החניה ואילו שינויים יעשו בנהלים של הסיירים בעקבות הכמעט ונפגע ברחוב הגנים בעיר? אלו אינן שאלות תאורטית, אלו סוגיות שהתייחסות שגויה אליהן עלולה לעלות בחיים.

ספציפית למקרה של הבולען, על פניו, עולות הרבה שאלות מהסרטון. נראה שהפקחים הגיעו כדי לבדוק אם יש בעיה. ואני מניח, שיש במערכת המים בהוד השרון יכולת לדעת על דליפה בכזה קנה מידה. זו לא דליפה מצינור השקיה, זה משהו שאמור להדליק נורות בחדר בקרה. האנשים שהגיעו לשם ידעו מה הם מחפשים, וכאשר הם הבינו מה עלול לקרות, הם נסו על חייהם. מדוע הם הגיעו? מה הם ניסו לבדוק ולמי הם דיווחו הלאה הן שאלות מהותית בהבנה של האירוע הזה. לא רק על מנת למצוא אחראיים, אלא בעיקר על מנת למנוע מאנשים להצטרף לקורח ועדתו (שנבלעו באדמה).

על פניו, נראה שהעיר חסרה את כל אלו. ואחרי 4 שנים בתפקיד, לאמיר כוכבי אין אפשרות להטיל את האשמה על מישהו אחר. הוא הנושא באחריות, הוא זה שצריך לדעת מה קורה בעיר שלו. ואם אחרי כל כך הרבה זמן בתפקיד הוא לא מסוגלת לבצע זאת, משהו כנראה אולי קצת רקוב בממלכה.

עצים בוגרים הם בריות נדירות. בדיוק כמו אנשים זקנים. לא כל אדם הוא זקן, ולא כל עץ הוא בוגר. עצים, כמו אנשים, מתים לפני זמנם. גם עצים, מתים ממחלות. אם לא גוזמים אותם כראוי, אם לא מטפלים בהם בכבוד, הם מתים.

כשהגעתי לעץ הפיקוס הענק ישבה בצידו אישה זקנה. וכמו הזקנים מהתנ"ך, היא שפעה חוכמה. כאשר אמרתי לה שהעץ בסכנה, היא נחרדה. הוא מספק צל, הוא מספק הגנה. מה יקרה כאן בלי העץ?

נאמני העצים בעיר מסתמכים על מידע חלקי, על חלקיקי שמועות. ולפי מה ששמענו, עתידו של העץ עגום. נכון לרגע זה, על פי המידע שיש לנו מתכוונים לכרות את כל העצים במגרש, כולל כל הפיקוסים הענקיים ועצי הסיסם ההודי בצד המערבי.

אי אפשר להחליף עץ וותיק בעצים צעירים. הם יהיו וותיקים רק עוד עשרות רבות של שנים. מי שטוען שהוא נוטע עצים וותיקים הוא שקרן ומוביל את הציבור בכחש. גם עץ בוגר, הוא לא עץ וותיק. עץ וותיק, לא רק שהוא נדיר, הוא גם מאוד רגיש. מספיק גיזום שגוי, והוא נידון לכליה. ובמקום ששנותיו ימנו במאות, הן ימנו בעשרות, במקרה הטוב. הוא בתהליך של רקבון בלתי נראה, כאשר הפטריות מחלחלות בליבתו, ירדות במורד גזעו עד שהן מחריבות אותו מבפנים.

עצים וותיקים הם נכסים ללא תחליף. נכסים לא רק שלנו, אלא גם של הדורות הבאים. פגיעה בהם, היא פשע כלפי העבר, הווה והעתיד.

במסגרת הפעילות של נאמני העצים בהוד השרון התקיים קורס שנועד לתת לציבור כלים להגן על העצים. הקורס בהנחיה והובלה של מומחה בתחום העצים מר יוסי בן שחר, מנהל תחום הצומח במשרד החקלאות.

השתתפתי המפגש הראשון שהתקיים בהוד השרון בביתו של אריק יפה, מקים ומוביל את קבוצת נאמני העצים של הוד השרון. המפגש היה מרתק. יוסי מעביר הכשרות לגוזמי עצים מוסמכים, יש לו היכרות מעמיקה עם עצים, אך יותר מכך, הוא נוטף אהבה אל העצים ובזכות האישיות הקורנת שלו, הוא מדביק באהבה זו את הקהל. הוא רהוט וקשוב וההסברים שלו מאירי עיניים. זו מעין הרצאת טד ארוכה. אני מצטער שלא נחשפתי למידע הזה קודם.

אני לא אתיימר להתייחס לשלל הנושאים שהוא כיסה במפגש הראשון. אבל המשמעויות העולות מהדברים הינן חמורות ונוגעות לכל תושב במדינת ישראל.

מן הראוי להבין, שלעץ כמו לאדם,יש מספר שלבי חיים. התועלת הרבה ביותר לסביבה מגיעה מהעצים הבוגרים. כמובן שעצים מתבגרים הרבה פחות מהר מבני אדם, אבל כמו אדם, כאשר הם מגיעים לבגרות, הם רגישים ביותר לפגיעות. מספיק גיזום שגוי, ענף שנשבר, על מנת שפטריות יעשו דרכן אל ליבת העץ ויגרמו לעץ להירקב. התהליך הזה אינו הפיך. גיזום שגוי של עץ, משמעו גזר דין מוות.

אך לא רק חלקו העליון של העץ רגיש, בניגוד למקובל לחשוב, השורשים של העץ אינם עמוקים, אלא נפרשים על פני השטח. זהו בית השורשים. פגיעה בבית השורשים, תביא גם היא למותו של העץ. מכך הבנתי, עד כמה עצים הן בריות רגישות, עד כמה התנהגות שגויה תגרום למותם.

מותו של עץ איטי כמו צמחיתו. הוא יכול לבוא תוך שנה או עשור. אבל הוא יבוא. במקום שהעץ ישגשג עשרות רבות של שנים, הוא עלול לקרוס תוך שנים ספורות. מספיקה פגיעה של משאית, גיזום לא נכון כשהוא נשתל, שתילה שגויה, או גידול שגוי עד לשתילה כדי שהעץ לא יספק את התועלת הגלומה בו. אחרי שלמדתי כיצד נראות הפגיעות בעצים, הראיה שלי אותם השתנתה. אני מסתובב ברחובות ואין אלו כבר שדרות, כי עצים רבים מספור הם זומבים, עצים מתים חיים, בשל חבלות מתוך אדישות, מתוך בורות. וכך, גם העצים שאנחנו חושבים שהם חלק מאיתנו, לא יגדלו לספק את התועלת הטמונה בהם.

עץ שהגיע לבגרות, הוא בריה נדירה, מתוך ראיה שטחית של המרחב הציבורי, אחרי השיעור הראשון של הקורס, כבר ברור שחלק נכבד מהעצים הנשתלים כיום, כלל לא יספקו את התועלת שהושקעה בהם. ששתילה שגויה של עצים היא זריקת כסף לפח והיא נעשית סביבנו כל הזמן.

הקורס לא רק מעניק כלים לדעת כיצד לבחור עץ וכיצד לגזום אותו, אלא הבנה של המצב העגום בו אנחנו נמצאים. ואת החובה שלנו לפעול להגן עליהם. את ההבנה שאין אפשרות לשתול "עצים בוגרים" ושכל עץ בוגר הוא נכס ייחודי המצריך טיפוח מקצועי, זהו נכס מאוד מיוחד, מאוד יקר ערך, ובאותה המידה, בלתי מוערך כראוי בישראל.

ויש מה לעשות. ברגע שמתחילים לחוש את מהות העצים, את האופן הנכון לטפל בהם, גם לומדים כיצד להגן עליהם. וזו החובה שלנו, חובה לעצמנו, לדורות הבאים ולמרחב בו אנחנו חיים.

במסגרת פרויקט מהיר לעיר אושרו 350 כריתות עצים לערך. ראש העיר, אמיר כוכבי, במסגרת ישיבת המועצה המיוחדת לנושאי הגנת העצים התהדר בהיקף העצים הנשתלים בפרויקט זה. אומנם, מדובר על שתילים צעירים בגובה 2 מטרים לערך, אבל ראש העיר טוען שאלו הינם עצים בוגרים. ניחא, עדיף מעט על לא כלום.

יחד עם זה, במסגרת הפרויקט גם בוצעה פגיעה נרחבת בעצים, כה נרחבת, עד שיש חשש אמיתי שלא ישרדו בשנים הקרובות.

לא קל לרוכבי האופניים בהוד השרון. העיר היא אסופה של מושבים שחוברו להם יחדיו. הרחובות בהם צרים ולא נוחים לתנועה. אך נראה שגם כאשר העירייה עושה, לא בהכרח היא עושה זאת כראוי. רבות מהמדרכות בעיר צרות מאוד, והיכולת להרחיב אותן עבור שבילי אופניים, כמעט לא קיימת.

יחד עם זה, בערים אחרות, כמו רעננה ותל-אביב הוספת שבילי אופניים נעשתה על חשבון נתיבי הנסיעה. הפרנסים של העיר הבינו שטובת הנעים בה היא להקצות יותר מסלולים לאופניים, גם על חשבון מכוניות. בהוד השרון, זה לא המצב. אם קיימים שבילי אופניים, הרי הם בפרויקטים חדשים. וגם אז, לעיתים קרובות, הם לא בנויים נכון.

שביל אופניים אמור לאפשר לאנשים לנו בביטחה. צריכה להיות הפרדה בין האופנים לבין המדרכה. אבל בהוד השרון, יש פטנט חדש, שביל אופניים ללא מדרכה. שביל אופניים משמעו שאנשים יהלכו עליו ביחד עם רוכבי האופניים. תאונה מחכה להתרחש.

השביל בסרטון הזה כולל מספר רעות חולות, הוא צר מדי. מניחים, שהולכי הרגל יעשו שימוש בשביל מהצד השני של הכביש הדו נתיבי. הניסיון מראה, שרק לעיתים רחוקות רוכבי אופניים מכבדים את ההנחיות לגבי כיוון התנועה. על מנת להוסיף חטא על פשע, הוא נמצא במפלס שונה מהמדרכה. אין הדבר מבוסס היגיון, הרי כך ימנע מהרוכבים לסטות ולעלות על המדרכה תוך סיכון של ההולכים בה. מאידך, היכולת של רוכב אופניים לסטות מהשביל במקרה שרוכב אופניים חשמליים המרכיב מישהו, מסמס ביד אחת ומעשן ביד השניה, הרי הוא נמוך ביותר. זהו שביל המזמין תאונה.

בלילה, המצב גרוע אף יותר. התאורה נגמרת לפתע, ומי שרוצה להגיע לשכונת גיל עמל, צריך לעשות זאת בחשכה מוחלטת.

כיצד שביל אופניים חדש אמור להיראות? אפשר ללמוד מתל-אביב, בה חודש שביל האופניים בטיילת.

גם בקרית אונו, סוללים כבישי אופניים לתפארת, אשר גם מפנקים את הרוכבים בהם במגוון עצים.

דו"ח האלוף במיל גיורא איילנד: הליך אישור תחנות הכוח בשרון רקוב, אין צורך בהן

נירית סוקול-מסיקה, רם אגמון, יעל בנט-מאיר

בקרוב תעלה להצבעה בממשלה, החלטה על אישור 3 תחנות כוח. שתיים מהן באזור השרון: אחת צמודה לכפר סבא והשניה בצמוד לראש העין. האלוף גיורא איילנד בחן את הליך אישור התחנות ואת הצורך בהן. המסקנות שלו צריכות להדאיג כל אזרח במדינת ישראל. 

גם אתם בטח שואלים את עצמכם  מדי פעם, איך יכול להיות שעושים  דברים כאלה במדינה שלנו. איך בונים עיר שלמה ולא מחברים אותה לכביש שעובר צמוד אליה כמו שקרה עם חריש? איך יכול להיות, שהפקקים הולכים ונעשים גרועים יותר יותר? מה קורה כאן עם התכנון?

תושבי השרון יודעים שהאיזור שלנו הוא מאוד עמוס. לא סתם אנחנו נקראים "המותניים הצרים של המדינה". בין ההר לבין הים, יש סה"כ 15 קילומטרים, וכל התשתיות הלאומיות עוברות כאן, מדרום לצפון וממערב למזרח. מהמוביל הארצי, דרך כביש 6, קו 400 של חברת החשמל, מסילת הרכבת בחוף והמסילה המזרחית. מכאן גם יוצא מוביל ירקון נגב המספק מים לדרום, ומלמעלה מרעישים המטוסים של נמל התעופה בן גוריון. הוספת תחנות כוח תעמיס על הסביבה ועלולה גם לפגוע בבטיחות של התשתיות האחרות. 

עיריית כפר סבא פנתה אל האלוף במילואים גיורא איילנד. איילנד כיהן כראש אגף המבצעים וראש אגף התכנון בצה״ל. לאחר מכן, שימש כיו״ר המטה לביטחון לאומי. איילנד הינו בעל ידע נרחב בתחומי מינהל וביטחון ומהווה אסמכתא מקצועית במגוון רב של נושאים אסטרטגים. איילנד התבקש לבדוק את האופן שבו התקבלו ההחלטות הנוגעת להקמת תחנות הכוח הענקיות. מסקנותיו הנחשפות כאן לראשונה מרעישות

איילנד סוקר את האופן שבו מתקבלות החלטות ברמה האסטרטגית במדינת ישראל. הוא מתחיל בתיאור אופן העבודה של הגופים האחראים על תכנון תשתיות לאומיות. בפרט, הוועדה הלאומית לתשתיות לאומיות, (ות"ל). הגוף שאמור לאשר פרויקטים של תשתיות לאומיות כמו תחנות כוח. במקרה של תחנות הכוח, הבעייתיות באופן העבודה של הוועדה נובע מכך שהיא מאשרת תוכניות שקודמו על ידי היזמים. 

באמצעי התקשורת קיימת כבר ביקורת על התחומים שבהם הדו"ח נוגע, אך זאת הפעם הראשונה בה מפורסם דו"ח בו מפורט תהליך קבלת ההחלטות ונחשפים הפגמים בשיטה. זהו דו"ח מרתק המתאר כיצד ישראל איבדה את השליטה על עתידה ועל איכות החיים של אזרחיה. הדו"ח לא חוסך במילים קשות ומי שקורא אותו יכול להרגיש מבעד לשורות עד כמה המצב הנוכחי כואב לאלוף איילנד ומסוכן לכולנו.

בכל ארגון עסקי, בצה"ל, ברשויות מקומיות, ישנו גוף האחראי על הראיה האסטרטגית. על קביעת מדיניות כללית, שממנה ההחלטות נגזרות. אופן הפעולה של הות"ל הוא שונה, כי אינה מגדירה יעדים, אלא מאשרת מיזמים שכאשר הם מגיעים לות"ל עברו כבר תהליכי בדיקה ארוכים ויקרים. עד לשלב זה אף אחד לא טורח לבדוק האם בכלל יש צורך במיזם ואין החלטה מטעם המדינה כיצד היא רוצה שיהיה בנוי משק האנרגיה שלה. https://hod-hasharon.online/files/middle-social.html

כיום, קיימים בישראל שני מסלולים להקמת תחנת כוח.  הראשון, בהתאם לצרכים שהמדינה הגדירה, בבדיקות וסקירה מיטבית של הצרכים והמיקומים בהם ישראל זקוקה לתוספת. והשני, מסלול עוקף תכנון, שפועל בעקבות החלטת ממשלה מאפריל 2017. מסלול בו הכשירה מחדש את המסלול היזמי ולמעשה וויתרה על זכותה להחליט, תוך העברת היוזמה לתאגידים.

תהליך אישור התחנות פגום מהיסוד מאחר שהיוזמה להקמת התחנות אינה מבוססת על האינטרס הלאומי אלא על תהליך בו פתחו יזמים, אי לכך, צריך לבדוק האם בכלל יש צורך בעוד תחנות כוח מופעלות בגז. גם הנושא הזה נבדק והמסקנה מהדו"ח היא שאין צורך בתחנות שכאלו. 

למה כדאי ליזמים להקים תחנה שאין בה צורך? משום שהמדינה מתחייבת לרכוש מראש חשמל בהיקף מסוים, זאת על מנת לשמר את הזמינות של התחנה. כך היזמים מנצלים הן את כספי המיסים, הן את משאבי הטבע וגם פוגעים בבריאות התושבים. 

הקמת תחנות כוח חדשות מבוססות גז עומדת בניגוד להתחייבויות הבין לאומיות של ישראל להפחית את פליטת גזי החממה שלה ולהתבסס יותר על מקורות אנרגיה מתחדשים. ככל שישראל תגדיל את התלות שלה בגז, כך גם תקטן המוטיבציה שלה לעבור לאנרגיות מתחדשות. 

הקמת תחנת הכוח שגויה לא רק מבחינה התהליך ומבחינה כלכלית וסביבתית. המיקום שנבחר להקמת התחנה מסוכן מבחינה ביטחונית אסטרטגית בשל הקרבה לגדר ההפרדה ולתשתיות לאומיות אחרות. המסקנות העולות מהדו"ח צריכות להטריד כל אזרח במדינה.

 להורדת הדו"ח המלא – האלוף במילואים גיורא איילנד בנושא תחנת הכוח סבא תת"ל 91

הנקודות העיקריות:

• פגיעה קשה בבריאות הציבור בשרון ובשומרון. 
• סיכון לזיהום אספקת המים למדינה ונזק סביבתי.
• פגיעה בשטחים פתוחים וביכולת ההתרחבות של ישובים באיזור.
• סכנה ביטחוניות ובטיחותית במיקום אסטרטגי. בשל הקרבה לעורקי תחבורה ראשיים. 
• פגיעה תחבורתית לתושבי השומרון – השטח לתחנה מיועד למחלף.

אסור לנו לשב מהצד, זה הזמן להצטרף למאבק. 
אם תאושר התחנה – היא תהיה בכיה לדורות עתיד שחור לשרון ולשומרון – ילדינו ונכדינו לא יסלחו לנו!

תגובת ראשי הרשויות באיזור:

רפי סער, ראש עיריית כפר סבא: "אנחנו פועלים כבר חודשים ארוכים להוביל לביטול ההחלטה שאם הייתה מתקבלת הייתה מהווה בכייה לדורות. אני מברך את האלוף (במיל') גיורא איילנד שבדו"ח שהוציא תומך בנו במאבקנו, על ההחלטה החשובה לבטל את תחנת הכח ריינדר, וכך להציל את מדינת ישראל מפגיעה חמורה. נוסיף להיות שותפים ככל יכולתנו באינטרס החשוב של ייצור אנרגיות ירוקות, דרך ייצור חשמל ירוק ואנרגיה סולארית ולא באמצעות תחנות כוח מזהמות שהגיע זמנן לעבור מן העולם".

אושרת גני גונן, ראש המועצה האזורית דרום השרון: ״הקמת תחנת כוח בלב האוכלוסיה בשרון תסכן את בריאותם של חצי מיליון תושבים, ותהווה גם פגיעה סביבתית וסכנה ביטחונית חמורה עם מיכלי סולר עצומים במרחק מאות מטרים מקלקיליה.
בעוד הממשלה קבעה בהחלטה 465 מדיניות ויעדים למעבר לאנרגיות מתחדשות, במטרה לצמצם את פליטת גזי החממה, המליצה מליאת הות"ל על הקמתן של תחנות כוח חדשות ומזהמות המונעות בגז ובסולר.
זוהי פעם ראשונה בהיסטוריה של ישראל שהמדינה מפקידה או אולי מפקירה את תכנון התשתיות הלאומיות בידי יזמים פרטיים, ומתחדדת התחושה שאינטרסים כלכליים עולים על טובת הציבור.
אנו, 18 ראשי הרשויות בשרון ובשומרון, מאוחדים וקוראים לממשלת ישראל שלא לאשר את הקמת התחנות בשרון ולקדם יצור חשמל באנרגיות מתחדשות, כפי שהתחייבה. יש לעצור לחלוטין את התכניות להקמת תחנות הכוח המונעות בגז למען תושבי השרון והשומרון והדורות הבאים״

דרוויש ראבי, ראש מועצה מקומיות ג׳לגו׳ליה: ״התהליך הזה מנוגד להחלטה של משרד הפנים, יפגע בהתרחבות העתידית של ג׳לגוליה צפונה. התהליך נוגד את החלטת השר, לצערנו יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. הותל מתעלמים מהחלטות ועדות ושרים הקשורים לעתיד ישובים"

שי רוזנצוויג, ראש מועצת אלפי מנשה: לצערי החששות שלי לגבי תהליך קבלת ההחלטות בעניין הקמת תחנות הכוח בפאתי כביש 55 ובקסם התאמתו עם קריאת הדוח המפורט והמטריד של האלוף במיל איילנד. לצערי נראה כאילו אינטרס ההון משפיע על השלטון, לא ייתכן שכנגד כל הגיון וצורך ייבנו מתקן מזהם ורגיש בצמידות לקלקיליה! אנחנו לא ניתן לדבר הזה לקרות, לא על חשבון בריאותינו ובריאות ילדינו, אני קורא לשרים לפעול לביטול הקמת התחנות החדשות ולקדם הרחבות תחנות כוח קיימות ומעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת כמו שעושים בכל העולם!

יגאל להב, ראש מועצה מקומית קרני שומרון: ״הדו״ח מציג את חוסר המשילות של המדינה באסטרטגיית ארוכת הטווח ולאותו וואקום משילותי נכנסים בעלי ההון ובעלי האינטרס הפרטי לצערנו במקום להתעסק בלעודד אנרגיה ירוקה אנו מוצאים את עצמנו נאבקים באנרגיה מזהמת. עצם בבניית תביא להרס עורק התחבורה המערבי העיקרי של השומרון מחלף כביש שש ו55״

לאתר האינטרנט של המאבק

לקבוצת הפייסבוק של המאבק

בחסות מדינת ישראל ותאגידי הגז, הנוף באיזור השרון עומד להשתנות ללא שוב. גרים באיזור כפר סבא? זה מה שעכשיו תראו מהחלון.

וכך זה על המפה

מישהו צריך ללחוש לראש עיריית הוד השרון שימי חומה ומגדל חלפו עברו מהעולם. שאנחנו חיים במדינה מסודרת ואין צורך לבצע פרויקטי בניה במחשכים, בלי לספר לציבור מי עושה מה. אין זאת רק מראית עין (החשובה מאוד לפני עצמה) מדובר על זכות בסיסית של הציבור לדעת מי אחראי על העבודות. אי הקפדה על הפרטים הללו, הינה הזמנה לאסונות בניה. כאשר אין שלט, אי אפשר לדעת מי ממונה הבטיחות של האתר, מי המהנדס האחראי ומי מנהל העבודה. אנשים שבמקרה של בעיה צריכים להגיע לאתר מיידית. כאשר אין הפרטים הללו, באופן ברור, מדובר על מפגע בטיחותי בפני עצמו. אין זו דרישה בעלמה, זו דרישה של החוק.

במקרה של עירייה, המצב עוד יותר רגיש. הצבת שלטים מאפשרת לציבור לדעת מי מבצע את העבודות מטעם העירייה, מחסור בשילוט, הינו פתח לשחיתות.

כל זה לא מטריד את עיריית הוד השרון, הרי היא אינה משלטת את אתרי הבניה בהם היא בונה, כפי נשדרש עפ״י סעיף 3 לנספח ההיתר. ד"ר אלון גלבוע, עו"ד העלה בישיבת המועצה שהתקיימה ביום רביעי (26.1.229) הצעה לסדר בעניין ובה דרישה שהעירייה תפעל בהתאם לחוק ותפעל להצבת שלט ( כפי שמופיע בתמונה ) בכל תחילת בניה וכפי שנדרש מכל תושב שבונה בעיר. מוזר בעיני שיש צורך להעלות הצעה לסדר בדרישה שהעירייה תעמוד בדרישות החוק.

מעבר למראית העין ולדרישה של עירית הוד השרון לעמוד בדרישות החוק כמו כל אזרח, הרי הרציונל העומד מאחורי תקנה 3 הינה לשקף בפני הציבור את מס׳ הבקשה להיתר, מי הוא הקבלן המבצע, מי מגיש הבקשה וכיוצ״ב.

חברי המועצה שנכחו בישיבה מטעם הקואליציה הצביעו נגד ההצעה, הצעה שבסופו של יום לא התקבלה. נראה שגם הם אינם מבינים את חשיבות השקיפות, את החשש מפני שחיתות בתחומי הבניה והפרויקטים שהעירייה מבצעת. הם לא סיפקו הסבר מניח את הדעת, כך שההצעה לא התקבלה. העירייה ומנהל ההנדסה ימשיכו להתנהל בניגוד לחוק (התכנון והבניה) ולתקנות. זו לא הפעם הראשונה שהעייריה אינה פועלת לאפשר שקיפות מלאה הקשור לזהות הקבלן, מגיש הבקשה והחשוב מכל האם העבודות מתבצעות בהיתר.

דחיה כזו, נראית בעיני כמתן לגיטמציה לעבריינות לכאורה של העירייה. בעיני, זו מעילה באינטרס של הבוחרים.
מצ״ב תמונות מאתרי הבניה.

בחודש שעבר החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) להתעלם ממדיניות הממשלה וממחויבויות האקלים של ישראל ולהמליץ לממשלה על הקמה של שלוש תחנות כוח גזיות חדשות: OPC-2 בחדרה, קסם ליד ראש העין, ותחנת ריינדיר ממזרח לכפר סבא שכבר אושרה בעבר. עכשיו ההחלטה בדבר שלוש תחנות הכוח הפחממניות הללו, יחד עם מספר תחנות נוספות שאושרו במוסדות התכנון בעבר, עוברת אל הממשלה.

אנו נמצאים במאבק אזורי משותף על שתי מגה תחנות עם מס רשויות ביניהן: כפר סבא, הוד השרון, אלפי מנשה, ראש העין, כוכב יאיר, שומרון, טירה גלגוליה אורנית ועוד. זהו מאבק משותף של ראשי רשויות, ותושבים.

איזו עיר תקבל תחנת כוח? כפר סבא? ראש העין או אולי חדרה? על אילו מתושבי הערים הללו נגזר להיפגע.

היכן רוצים להקים תחנת כוח חדשה? במרחק פצצת מרגמה קטנה מקלקליה.

רקע: באפריל 2017 קיבלה הממשלה החלטה במסגרתה הוסמכה חברה פרטית המייצגת את תאגיד הענק הגרמני Siemens, ומושקעת בה קבוצת הפניקס ביטוח, הפניקס ביטוח חיים ואקסלנס קסם, חברת רפ"ק ועוד שנבחרו לתכנן – כנראה ללא הוצאת מכרז – הקמתה של תחנת כח דו -דלקית (גז וסולר) בהיקף של 1,400 מגה וואט, סמוך לתחנת הדלק "מפגש השלום" בדרום השרון.

תחנה שתפגע בתושבי הישובים כפר סבא, הוד השרון, גלגוליה, כפר ברא, הוד השרון, מתן, שדה חמד, נוה ימין וישובי דרום השרון, אלפי מנשה וישובי השומרון, כוכב יאיר צור יגאל טירה וטייבה.

תחנת הכח המתוכננת ממוקמת 800 מטר מבתי יישובינו וגודלה 252 דונם –פי שלש וחצי מתחנת "רידינג". התחנה המתוכננת היא מפעל ענק מזהם ומסוכן לייצור חשמל על בסיס גז וסולר.החלטת הממשלה, אם תתקבל, עלולה לפגוע בעתיד של כל האזור. איזור הכולל חצי מליון תושבים, תושבים יהודים וערביים: הערים ראש העין וכפר סבא, יישובים קהילתיים וקיבוצים: מתן ,ירחיב, נירית, שדה חמד, נווה ימין וחורשים, המועצות האזוריות דרום השרון, ג'לג'וליה, טייבה אלפי מנשה, כוכב יאיר צור יגאל.

הילדים והנכדים שלנו לא יסלחו לנו אם נגדל אותם בצל ארובות מזהמות ומסכנות חיים וכולנו נהיה חשופים לכימיקלים ולחומרים מסוכנים. הקמת התחנה תגרום לנזק בלתי הפיך ובכיה לדורות ובכך מהווה איום אסטרטגי על כל אזור השרון!
אנחנו מתנגדים נחרצות להחלטה גורלית זו:

• "פצצה מתקתקת" – סכנה ביטחונית ובטיחותית מיידית לכל יישובי האזור – התחנה נמצאת במרחק 170 מטר מגדר הגבול ו -700 מטר מבתי קלקיליה והיא מהווה מטרה נוחה לפעילות טרור (פגיעה במתקן אסטרטגי של מדינת ישראל)זיהום אויר
• סכנה לבריאות הציבור – התחנה תפלוט חומרים מזהמים העלולים לסרטן, אסטמה, מחלות לב ומחלות קשות אחרות בשל כמות תחמוצת גפרית וחלקיקים נשימתיים שיפלטו לאוויר
• פגיעה אקולוגית חמורה – התחנה תגרום לפגיעה אקולוגית בלתי הפיכה לכל הסביבה של יישובינו :יער קיבוץ חורשים, אדמות החקלאים, חצרות הבתים ובעלי החיים. פגיעה במשק המים – תחנת הכוח המתוכננת יושבת על קרקע שמתחתיה שני אקוויפרים ומי תהום עתודות המים של המדינה. החלקיקים והרעלים שיורדים לקרקע – נספגים במי הקרקע ומזהמים. במידה ותהיה דליפה, יפגעו גם עתודות המים.
• עתיד תכנוני התחנה בהיותה קרובה לישובים שלנו תחסום כל אפשרות של פיתוח, בנייה והתרחבות בישובים הסמוכים. שרי ועדת הדיור והתשתיות בכנסת אנו קוראים לכם לעצור את ההחלטה האומללה שתמית אסון על אזור דרום השרון והשומרון

עתיד ילדנו, נכדנו ובריאותנו – בידכם. אין הזדמנות שנייה!!!

הצטרפו אל המאבק באמצעות מטה המאבק

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של המאבק