התקציב של הוד השרון עומד על 800 מליון ש"ח. לשם השוואה, התקציב של מדינת ישראל הוא 400 מילארד ש"ח. אילו הוד השרון היתה חברה ציבורית, היא היתה ברשימת 200 החברות הגדולות בארץ. ההבדל הוא שחברה ציבורית מעבירה דיווח מעמיק לפי כללי חשבונאות שמרניים כל רבעון. שבעלי המניות מפקחים עליה והמשקיעים בודקים אותה. אי פיקוח כזה על העירייה. למעשה, התקציב הזה הוא כמעט המחאה פתוחה. אפשר להעביר לבצע העברות בין סעיפים, אפשר להעביר תמיכות לעמותות, אפשר להוציא מכרזים. 800,000,000 ש"ח.
אבל התקציב של העירייה הוא רק חלק מהסיפור. לעיריית הוד השרון יש עוד פעילות פיננסית ועסקית ענפה. למשל, באמצעות חברות בנות. חברת אלומה היא חברה שלא למטרת רווח, למעשה, סוג של עמותה. מה הולך שם? לא ממש אפשר לדעת. החברה הכלכלית של הוד השרון? מגלגלת עשרות מליונים, איך בדיוק, למי? קצת קשה לדעת כאשר אין לה כבר שנים מנכ"ל.
יחד עם זה, אפשר להסיק על המצב של החברות, לפי התנהלות העירייה, ולא מדובר רק על האופן שבו מעברי החניה נצבעים והמדרכות מתוחזקות. אלא גם לפי התקציב הנוסף. מעבר לסכום האדיר הזה של 800 מליון ש"ח, העייריה גם זכאית לתקציב מהמדינה, עוד 250 מליון ש"ח לפחות. התקציב הזה נועד לפרויקטים מיוחדים, למשל, הקמת בתי ספר, פיתוח כבישים ורמזורים, תכנון של איזורי תעישה ואף הקמת אולם ספורט.
אבל זו אינה המחאה פתוחה. על מנת לקבל את התקציב, יש להציג תוכנית סדורה למדינה, יש לפעול לפי נהלים. וכאשר הדבר אינה נעשה, כאשר ראש העיר לא משקיע את מיטב מרצו בפגישה עם פקיד המדינה אלא אולי מעדיף להיות בכנסת ולנסות לקבל כמה כותרות, אז התקציב הזה לא מגיע והעייריה נאלצת להכניס את היד שלה עמוק אל הכיס של התושבים.
דוגמא עצובה היא בתי הספר הזמניים שהעירייה נאלצת להקים. כי מה לעשות, הילדים נולדים ויש גבול לכמה ילדים אפשר לדחוס לכיתה. צריך מדי פעם לגם לבנות בתי ספר. אם הדברם נעשים באופן מתוכנן, אז יש הערכה לגבי היקף התלמידים הצפויים, ומגישים את הטפסים מראש, ומנהלים משא ומתן, והופה יש בית ספר במימון המדינה (90%). עם אולם התעמלות, עם עצים ופיתוח והכל סבבה. אבל אם לא עושים את זה, אז בונים בחופזה, על מחצית השטח, מכספי המיסים. והילדים, במקום להנות ממה שמגיע להם בעיר מודרנית, מקבלים אווירה של נוסטלגית כמו מלפני 50 שנה.
אז כאשר אתם הולכים ברחוב ורואים הזנחה, זה מצביע יותר מאשר חוסר תשומת לב של העיר למה שקורה. זה לעיתים מצביע על הזנחה ניהולית בכל שדרות הניהול. ולזה, לא נסכים.
יש ביננו אנשי ניהול ובקרת איכות ניהולית. ירוק זה לא רק עצים, זה גם שקיפות ועבודה נכונה. כי בזבוז זה לא אקולוגי. אנחנו לא נתעסק ביחסי ציבור, ואנחנו חושבים שתקציב יחסי ציבור של 4 מליון ש"ח בשנה בזמן שמוציאים על בית ספר 10 מליון ש"ח והגירעון הוא 20 מליון, זה לא מוסרי ולא נכון ופוגע בעיר.
