בגיל עמל, אין ממש מערכת ניקוז. כאשר הגשם יורד, המים זורמים לאורך רחוב הגולן, שוטפים ברחוב אילת ומציפים את רחוב המעגל. כך כבר שנים רבות. פעם אחרונה שנעשה שיפור בשכונה בנושא הזה היה בתקופה של חי אדיב, יותר משלוש שנים, כאשר פתר את בעיות ההצפות ברחוב חנקין/ששת הימים ויצר תעלת ניקוז ענקית עד לנחל הדס. לא ידוע על תוכניות של העייריה לפתרון הבעיה.
(כל הזכויות שבורות, ניתן להעתיק, להפיץ ולעשות במידע כל שימוש אף מבלי לציין את מקורו).
תחום השקיפות העירונית הוא תחום מתפתח אשר מתכתב עם רעיונות התוכנה החופשית. רעיונות אלו נוגעים לאופן הנכון לניהול מידע והפצתו. הוגה הדעות הגדול של התנועה הינו ריצ'רד סטולמן. לרעיונות אלו השפעה הולכת ונרחבת, בין השאר על תנועות הזכות לתקן, המאבק כנגד חוקי מערכות הנז"ק (ניהול זכויות קניין) ומאבקים חברתיים-טכנולוגיים נוספים. תנועה התוכנה החופשית היא התנועה הגדולה והחשובה ביותר בתעשיית הטכנולוגיה העילית, וכיום מהווה את הבסיס הטכנולוגי לרוב המוחלט של תשתיות ענקי הטכנולוגיה, ממיקרוסופט, גוגל ועד חברות הזנק והתעשיות הביטחונית. התוכנה החופשית העניקה לעולם את הוויקיפדיה, אך גם מהווה בסיס לענפי הטכנולוגיה הגדולים ביותר (מאות אלפי פרויקטים). העולם הטכנולוגי מבוסס על תוכנה חופשית.
הרעיונות הנוגעים לשקיפות העירונית התפתחו וכיום מדובר על רעיונות של "עיר דיגטלית". עיר שהמידע החיוני בה נגיש, ומאפשר לבעלי ההחלטות לשפר באופן עקבי את היעילות של השירות העירוני והתועלת המופקת ממנו. ככול שפותחים יותר את המידע, כך ניתן להפיק ממנו תועלת. חברה כמו moovit חייבות את קיומה לפתיחת המידע על תנועות האוטובוסים על ידי משרד התחבורה. באופן כללי אפשר להניח שניהול נכון של המידע הוא לא רק הוצאה, אלא יכול להוות בסיס ליצירת מקור רווח לעירייה, אך יותר מזה, הוא עשוי להוות בסיס לפיתוח ענפי כלכלה חדשים לתועלת כלל המשק ולרווחת כלל האזרחים.
רעיונות אלו דורשים סכומים מאוד ניכרים למימושם, סכומים שלהערכתי נמצאים מעבר להישג ידה של עירייה בסדר הגודל של הוד השרון. רק לדוגמא, פרויקטור לנושא, בעל ידע מתאים בתחומים הנדרשים ויכולת עבודה במסגרת עירונית, יכלול הוצאות שכר בסדר גודל של 55,000 ש"ח לחודש עבודה. (עלות העסקה של איש פיתוח ואינטגרציה בתעשיה). על פניו, כאשר מדובר על פרויקטים בהיקף המדובר, יש צורך לשדרג מערכות מידע רבות, לעיתים, יש צורך לאפיין אותן מחדש ולפתח את כולן מחדש. פרויקט כזה צריך לכלול עשרות אנשי פיתוח וניהול וכולל גם סיכון לא מבוטל להיכשל. מאידך, עיר דיגיטלית שכזו תוכל למשל להעלות את רמת הבטיחות באמצעות ניטור מדוייק של מצב התחבורה, לבצע השוואת מדדים סביבתיים שונים (רעש, צריכת אנרגיה, זיהום) בין אזורים שונים בעיר ולאתר מפגעים עוד לפני שהגיעו תלונות מהתושבים. התועלת שבמידע עשויה להיות מתורגמת לעליה ברמת החיים ועל כן בערך הנכסים של כל תושבי העיר.
יחד עם זה, ניתן באמצעות הידע והמחשבה הנכונה להביא לשיפור ניכר במידע של העיר בהשקעות מאוד נמוכות. מערכות ניטור מזג אוויר ואיכות האוויר יכולות להירכש בעלות של פחות מ-2000 ש"ח ליחידה וכך ניתן להציב כמה מהן בבתים של תושבים. (קיימות בהוד השרון כבר 2 מערכות כאלו המחוברות למערכות גלובלית של חברת ibm). הצעות מסוג זה אומנם לא יהפכו את הוד השרון לדיגיטלית, אבל יהיו בעלות תועלת רבה לכלל התושבים כי יאפשרו שיפור בדיוק מזג האוויר ובבקרה על האיכות שלו.
גם אם נחכה עם רעיונות העיר הדיגיטלית, ניתן להפיק גם כיום תועלת רבה לציבור מהגדלת השקיפות העירונית על בסיס הטכנולוגיות הקיימות כיום. בהקשר הזה, השקיפות מחולקת לשני תחומים משיקים אשר קשורים זה לזה, שקיפות פיננסית ושקיפות תפעולית.
במסגרת השקיפות הפיננסית יש לאפשר שימוש נוח במידע הפיננסי בכל הגופים של העירייה, חברות הבת, והחברות שלעירייה יש דירקטורים בהן. בשלב ראשון, יהיה נכון בעיני להתייחס לעירייה כאל חברה ציבורית בה התושבים הם בעלי המניות ועל כן זכאים לקבלת מידע שוטף ונרחב על ההתנהלות הפיננסית של העירייה. כיום, עיריית הוד השרון מספקת דוחות סרוקים, המחייבים הזנה מחדש של הנתונים על מנת שהם יהיו ניתנים לעיבוד. מצב זה פוגע בשקיפות. אידיאלית, הדוחות הכספיים של העירייה צריכים להיות זמינים באמצעות api, ז"א, שניתן לבצע שאילתות מתוך מחשב ישירות אל הדוחות הכספיים ולבצע באופן כזה חיתוכים, השוואות ובדיקה מדוייקת של הביצועים. אך גם פירסומם בקובץ גליון אלקטרוני יהיה שיפור לעומת המצב כיום. (בפרט בנוגע לחברות הבת, כמו החברה הכלכלית ותאגיד המים).
השקיפות התפעולית נוגעת לגבי אופן קבלת ההחלטות בעירייה ומעקב אחריהן. כמו למשל, בעיריית כפר סבא. אך בדומה למעקב ההחלטות הזה, התושבים זכאים לקבל, לדעתי, דוחות שוטפים על ההתנהלות של כל הנכסים בבעלות העירייה, הניהול שלהם והתוכניות הנוגעות להם ואופן קבלת ההחלטות. כל המסמכים שהעירייה מפיקה צריכים להיות מרוכזים באופן שיהיה נגיש לציבור באמצעות מערכות חיפוש יעילה תוך הקפדה על פרטיות האזרחים. אם תושב רוצה לדעת את כל הדיונים והתוכניות הנוגעים לרחוב שבו הוא גר בכל מחלקות העירייה. הוא צריך להיות מסוגל לצפות בהם בלחיצת כפתור. הקמתה של מערכות שכזו פשוטה וזולה משמעותית מחזון העיר הדיגטלית, כי המידע כבר נמצא בעירייה, ויש צורך לפרמל אותו באופן שיהיה נגיש גם למנועי החיפוש. הדרך האידאלית, היא הזנת הנתונים לבסיס נתונים ופירסום api. מידע שכזה, עשוי להוות גם מקור רווח לעירייה כאשר שימוש נרחב בו יכול להימכר ליזמים (בכפוף לתקנות הפרטיות). בשלב ראשון יהיה נכון בעיני להתמקד ביצירת סטנדרטים אחידים למידע בין המחלקות השונות, והנגשת המידע שכבר קיים במחלקות. למאגר מידע כזה יהיה ערך רב גם עבור העירייה עצמה ועשוי בעצם הקמתו לשפר את איכות השירות ויעילותו. ההמלצה שלי היא לעשות שימוש אך ורק בתוכנות חופשית, כאשר ההתאמות מבוצעות על ידי העירייה ישוחררו לציבור תחת רישיון חופשי (לטעמי, ה- gpl3 הוא הרישיון ההולם).
כיום, האתר של עיירית הוד השרון אינו מעודכן (למשל, מיקום הגינות הקהילתיות אינו מעודכן, בניגוד למשל לכפר סבא). וכך גם המבנה והצורה של האתר יכולים להשתפר. האתר של המועצה המקומית סביון מהווה דוגמא טובה לאתר עירוני.
על הכותב:
מבצע כיום פרויקטים עבור חברות טכנולוגיה עילית. עבדתי עבור מגוון חברות, מחברות הזנק, חברות ישראליות גלובליות ותאגידי ענק בין לאומיים. הפרויקטים כוללים תכנון, הקמה ובניה של מערכות מידע לטיפול בכמויות מידע גדולה (ביג דאטא), תכנון והקמה של מערכות בדיקות אוטומטיות בסביבות הלקוחות ובסביבות ענן. בעבר, תיחזקתי את מערכות הביג דאטא של קונדואיט (המערכת הגדולה ביותר מסוגה בישראל בזמנה, כולל מערכות יתירות וגיבוי). כמוכן, עסקי בייעוץ לגופים פיננסים שונים, חברות ביטוח ותעשיה.
כמו כן עסקתי בייעוץ אירגוני בתחום בקרת תהליכי הניהול (iso).
אני פעיל חברתי קרוב ל-20 שנים, בין השאר עסקתי בהתנדבות:
גילוי נאות, הרעיון של שתי תחנות כוח נוספות באיזור המרכז הוא בעיני רעיון נפשע. מאחר שהתחנות אמורות להיות באיזור כביש 6, המשמש גם כנתיב הנחיתה של טיסות רבות לנמל התעופה בן גוריון, הרי הוחלט להגביל את גובה הארובות. בטיחות מטוסים לפני ריאות ילדים.
תושבי המקום סובלים מבעיות סביבה רבות. לא רק שכביש שש הסתבר משום מה כמזהם לא קטן (לדברי התושבים באיזור) וגורם לתחלואה באיזורים המיועד לתחנות, לא רק שהמטוסים מוסיפים עוד רעש מטריד, אלא שמעוניניים להקים במקום 2 תחנות כוח בהיקף הגודל של רידינג.
עצוב בעיני שקיבוץ כמו גבעת השלושה הסכים לתת את אדמותיו (כמובן, הכי רחוקות מהקיבוץ, בדיוק מתחת לאף של ילדי ראש העין), ומעל מקורות הירקון, אלא שהתחנה הצפונית יותר נמצאת בצמוד למזרח כפר סבא, איזור הסובל כבר עכשיו למפגעי זיהום נוראיים בשל שריפות זבל ואחרות אצל השכנים.
הנימוקים הנוגעים להקמת התחנות מקוממים, למשל, נאמר שהדבר נעשה על מנת להפחית את הפחת של הובלת החשמל אל המרכז. אבל ישראל היא מדינה קטנה ודווקא בנושא הפחת אנחנו במקום הטוב ביותר מבין מדינות ה-oecd. דווקא בתחום זיהום האוויר והרעש, אנחנו לא במקום נהדר. ישנן טענות כאילו הגז מייצר אנרגיה נקיה, אבל בפועל, ההבדל בינו לבין מנוע בנזין הוא לא גדול, כך שאפשר להתייחס אל התחנות כאל מנועי בנזין אדירי מימדים בעלי ארובה צנועה.
הקבוצות העיסקיות התומכות בהקמת תחנות הכוח כוללות את כל הטוב שבעולם. מחברת סיימנס, חברה בעלת ידע והיסטוריה בייצירת סרקזות, והאנשים הטובים של תשובה, כשידוע עוסקים ימים ולילות בטיפוח החברה הישראלית והגדלת התגמולים שהם מעניקים למדינה.
ראשי רשויות רבים, בינהן, לא הוד השרון (למרות כינוסים שנעשו בנושא במשרדי העירייה) כתבו מכתב זועם על האופן שבו לכאורה חברת נגה מזהמת את ההליך התכנוני .מזמן לא נתקלתי במכתב בתחום הזה בו הזעם הוא כה טהור וניכר. המעוניניים להורידו לעיין בו ישירות כאן.
כמעט כולם בעיר סובלים מרעש לבן. ברמה כזו או אחרת. בשבת בבוקר, רצה המקר, והתרחשה באזורנו הפסקת חשמל, גם איזור התעשיה שווק (האזעקות התעוררו בבהלה). אך הקול העמום של מנוע של 1300 כוחות סוס נשמע מרעיד את השכונה. בדקתי. להערכתי והאפליקציה, יש יותר 15 דציבילים של רעש כתוצאה מהמנוע.
מה הוא רעש לבן?
רעש לבן הוא רעש. קודם כל הוא רעש. זה שאנחנו לא שומעים אותו לא הופך אותו פחות רעש. זה גם לא אומר שהוא לא משפיע עליכם. הרעש יכול להיות מאוד מאוד מאוד חזק, אבל האוזן שלנו לא מסוגלת להמיר אותו לצליל. לכן, אנחנו לא מודעים לרעש הלבן.
לאוזן יש עוד תפקיד, וזה מדידת לחץ.
כפי שכל אחד מאיתנו זוכר, כאשר אנחנו טסים, אנחנו מרגישים את הלחץ באוזניים. רעש לבן, הוא בתדיריות נמוכות יחסית יותר מההרעש ה"רגיל", לכן, האוזן שלנו לא מפרשת אותו כשינוי של צלילים, אלא כשינוי של לחצים. עוד תופעה, לפחות אצלי, שמאחר שהאוזן לחוצה יותר, כך היא גם רגישה יותר לרעשים אחרים. ז"א, שכל שיט בסביבה ישמע לכם הרבה יותר חזק אם יש רעש לבן. רעש לבן יכול להחריב סביבה.
הרעש הלבן הוא מפלטו של הנבל.
כפי שאת האגזוז של הרכב אילפו להיות שקט, כך אפשר לאלף גם ארובה. לגבי הרעש הלבן, זה לא מענין אותם, הם לא גרים כאן. זה מאפשר להם לייצר רעש לבן ולזהם את כל הסביבה בלחץ. הם מפציצים את האיזור ברעש לבן. וכן, אפשר לחסוך ככה הרבה מאוד מאוד מאוד כסף. אפשר להפעיל ככה מנועים בקירבה לאיזורי מגורים כפי שעושים במת"ש בהוד השרון.
אבל הרעש הזה מסתיר עוד משהו, וזה את כמות הגזים הנפלטים לסביבה. מנועי דיזל פולטים כיום עשן שחור, וכך גם בנזין, ברמות מסויימות רואים את העשן. אבל גז, אותו לא רואים לכן הוא נחשב "נקי". לכן, אין לכם מושג שבעצם יש לכם ארובה ענקית שמישהו פתח לכם ליד התחת. (זה מכון טיהור, לא?). לפני הנתונים ב-2019, המקום פולט מעל 3 טון של תוצרי פליטה כל שעה! זה ענן ענק של שיט שיושב כאן כל הזמן.
רעש לבן זו כמו הפצצה כל היום וכל הלילה
זה מכסה שטחים ענקיים. בהוד השרון למשל, זה מגיע מעדנים, דרך גיל עמל ועד לרחוב הרב ביטון. רעשים לבנים מגיעים רחוק. וזה רק מה שאני שומע. לדעתי, זה הרבה הרבה יותר.
יש רעש לבן טוב
כן, יש רעש לבן טוב. כולנו מכירים אותו. הרי כל מה שאנחנו שומעים הוא פסיק ממה שאנחנו מרגישים. האם אפשר לתאר במילים תחושה של צלילה מרעידה מקור, במי מעיין זכים ביום לוהט? כי אנחנו גם מרגישים את ציוץ הציפורים, משב הרוח בענפים, זימזום החרקים ורחש הגלים, טוב לנו גם עם קולות של אנשים מדברים, צוחקים ושרים, כרעש לבן. אנחנו יצורים קהילתיים והרעש הטוב הוא חלק מחיינו .הוא יכול להיות בעוצמה של רעש מכונות, ועדיין, בגלל המורכבות שלו, לא יגרום לאותם נזקים כמו הנזקים של רעשי המכונות.
לריחו המתוק של הגשם הראשון מתווספים ריחות נוספים, לא בהכרח נעימים. אחד החזקים בהם הוא ריחם של הקמינים. מתקנים המתודלקים בעץ ופולטים רעלים רבים לסביבה, עד 30% מזיהום האוויר במקומות מיושבים נוצר בעקבות השימוש בקמינים. בנוסף לרעלים, קמינים יוצרים גזי חממה אולי יותר מכל אמצעי חימום אחר.
קבוצות של תושבים מנסות לעודד את העיריות להסיר את המפגע הבריאותי מאיתנו. לרשות המקומית יש את הסמכות לפעול בנושא. ראשי רשויות רבים חתמו על מנת להסיר את המפגע ולקדם את האיסור בשימוש בעץ להסקה. הוד השרון, אינה אחת מהן, למרות פניות לראש העיר.
במקום לפעול באופן נחרץ להסיר המפגע מרחובות הערים, העיריה החליטה לפעול באמצעות תליית שלטים. מה שנקרא, נראות, זה זול, זה מעורר תחושה שיש פעולה, וזה יעיל כמו שיהוק ברוח.
כך עולה מכתבה שפורסמה היום ב- ynet.
מבין ערי השרון (הוד השורן, כפר סבא, רעננה והרצליה) בהוד השרון יש הכי פחות שבילי אופניים והם אינם מאפשרים תנועה בתוך העיר בביטחה. למשל, לגיל עמל, שכונה המוזנחת באופן מסורתי על ידי העיריה כבר שנים, אי אפשר להגיע אליה בשביל אופניים. ילדים לא יכולים לגיע בביטחה באופניהם מהשכונה לבית הספר או לעיר. כבר 3 שנים שלא נוסף שביל אופניים אחד לעיר מעבר לשכונות החדשות.
לדמוקרטיה יש פירושים רבים, חלק מהפרשנים נצמדים להגדרה המילולית, שלטון העם, יש כאלו שיגידו שזה שלטון הרוב, אבל בסופו של דבר, דמוקרטיה הפועלת כראוי דואגת לזכויות האדם, מעמידה את האדם במרכז ומאפשרת לו ביטוי ומבטיחה את זכויתיו. בכל מקרה, ברור שדמוקרטיה אמיתית מאפשרת למיעוט להפוך לרוב. והכוונה במיעוט, היא גם לדיעות, לתפיסות, לאמונות. לכן, קיימים הרבה מאוד כלים שנועדו להבטיח את הדמוקרטיה. כמו חופש הביטוי, הפרדת רשויות, חופש העיתונות, והגבלת כוחה של השררה על הפרט. בחירות הן תנאי הכרחי לדמוקרטיה, אבל אינם תנאי מספק. ישנן הרבה מדינות אפלות ורעות אשר מקיימות בחירות.
דוגמא טובה לדמוקרטיה בכנסת ישראל, היא לגבי עבודת הוועדות. בוועדות, מובטח ייצוג גם למפלגות האופוזיציה. כאשר השלטון בישראל מתחלף, אין המשמעות שהזכויות של מי שהפכו למיעוט ידרסו. הרי יום אחד הגלגל יסתובב ואם אנו רוצים להבטיח את זכויות כל המיעוטים לאורך זמן, יש צורך לתת להתחשב בדיעות של כולם. חבר הכנסת לשעבר דב חנין, למשל, למרות שהיה נציג של מפלגה לא ציוניות המייצגת את המיעוט הערבי, הרי הצליח ליזום ולחוקק חוקים רבים לתועלת כל אזרחי המדינה. חברי הכנסת יודעים שחילוקי הדיעות הם נחמדים כהצגה לבייס, אבל יש גם עבודה חשובה שצריך לקדם לטובת כלל אזרחי המדינה. לא כך בהוד השרון.
מועצת העיר היא למעשה בית הנבחרים של העיר, בהוד השרון, מתוך 17 חברי העיר, יש אופוזיציה של 4 בלבד. כאילו שהיתה לנו ממשלה שנשענת על 91 חברי כנסת. אך בניגוד לכנסת, ראש העיר רומס ברגל גסה את האופוזיציה. במה הדברים אמורים? ישיבות המועצה הן הכלי העיקרי בהם חברי מועצת העיר יכולים לקדם רעיונות ופרויקטים הקשורים לעיר. הזכות הזו, להעלות הצעות ושאילתות, היא זכות המוקנת לחברי מועצת העיר על ידי החוק. החוק מחייב דיון בהצעות, מחייב שלפחות ישמעו. בישיבה האחרונה שנערכה במועצת הוד השרון, התעלם ראש העיר, אמיר כוכבי, מדרישות החוק, ולא איפשר לחברי האופוציה להעלות את הצעותיהם.
כמי שנכח בחלק מהישיבה, אני יכול להעיד שבתחילת הישיבה נראה שלראש העיר לא אצה הדרך. היה רוצה, היה מאפשר דיון בסוגיות מוקדם יותר. ולא מדובר בהצעות חסרות משמעות:
מה משותף לכל ההצעות הללו? שהן ממש לא מענינות את מי ששכרו עומד על מעל 50,000 ש"ח לחודש. הוא לא צריך להגיע ברגל לבריכת גלי רון, הוא יכול לרכוש לעצמו בריכה. הוא לא מוטרד מההשפעה של ההימורים על השכבות המוחלשות, הוא כבר זכה בפיס, והוא לא צריך לחשוש מההליכה ברגל לכל מקום, יש לו רכב שיקח אותו. אלו הן בעיות של הציבור, בעיות של אזרחים המנסים לחיות את החיים שלהם בעיר הזו, ונתקלים בראש עיר אטום ולא מחובר.
זו הפעם הראשונה שאני מבקר בישיבות מועצה ואני ממליץ לכל אזרח לקפוץ לפחות פעם אחת לשמוע מה הולך בישיבות הללו, ובעיקר, להתרשם מהאנשים. את הנושאים לסדר היום ניתן למצוא בהזמנה לישיבת המועצה.
הנושא העיקרי שעמד על הפרק (מעבר לשינוי שמו של תאגיד המים הוד השרון) הינו גורלה של בריכת גלי רון. זו בריכת בת 40 שנים, יש בה כיום 500 מנויים, והיא נזקקת לשיפוץ מסיבי. לכאורה, עניין שולי, יש בריכה, צריך לשפץ. מה שכן, ראש העיר, מתחמק מלתת תשובות לגבי גורל הבריכה. מנכ"ל העייריה טוען שהם קיבלו הארכה לביצוע שיפוץ לבריכה. כאשר הוא נשאל ממי הם קיבלו הארכה ומי דורש מהם את השינוי בבריכה, מילא פיו מים. הסכומים שראש העיר דיבר עליהם הם סביב ה-60 מליון ש"ח, סכומים שנראים לוועד הפעולה מופרכים, ואני נוטה להסכים.
מה שעניין אותי הוא הדינמיקה של הדמוקרטיה והפוליטיקה בהוד השרון. יש כיום 3 חברי אופוזיציה. ד"ר אלון גלבוע, עו"ד,אביבה גוטרמן ועו"ד משה חנוכה (שהיה בקואליציה ועזב עקב חילוקי דיעות עם ראש העיר). מה שמשך את עיני בדיונים, שנראה שחברי המועצה, שהם בעצמם דברנים לא קטנים באופן כללי, דווקא העדיפו לשמור על זכות השתיקה. הפער בין הברכות להצטרפותו המבורכת של יוסי שאבי למועצה לעומת חוסר העניין הכללי שהנוכחים גילו בנושא שעל הפרק היה די צורם. זה קצת לא מובן בעיני. האם אין להם מצביעים אשר מגיעים לבריכה? האם לבריכה מגיעים רק אנשים שהצביעו לאופוזיציה? מדוע רק חברי חברי האופיזציה מעלים שאלות וקשים קושיות? איזו מין דמוקרטיה יש כיום בהוד השרון?
אחת הטענות העיקריות של התומכים בשיפוץ הבריכה נגעה לשקיפות של ראש העיר. זהו נושא חשוב שלדעתי העייריה מטפלת בו באופן מחפיר. החל מהדוחות הכספיים שאי אפשר לעבד, הדוחות של החברה הכלכלית (מצגת) הנעלמים אחרי שנה, ישיבות המועצה הנדחות, חוסר מעקב פתוח אחרי ביצוע החלטות המועצה ועד לנושא הזה.
התרשמתי לטובה מחברי האופוזיציה, הם שולטים בפרטים, הם ערניים ונשמע שהם באמת באמת לעזור לתושבים. מאידך, ראש העיר נראה לי זחוח, כמעט מבודח. כאילו לא מדובר על איכות חייהם של מאות תושבים (במצב הנוכחי של הבריכה) ואם היתה מתחוזקת ומתוקצבת כראוי, לאלפי מתושבי העיר. הוא לא יוצר איתם שום שיח, לא דיאלוג, לא פונה אליהם. מקסימום לנציג שלהם. שקופים. הם בעיניו תפאורה, בעיני הם המקהלה היוונית במחזה קפקאי.
אישית, אני לא מבקר בבריכה, אני מעדיף ים ופעילות באוויר הפתוח. אבל בעיני מאוד חשוב עבור הקהילה של הוד השרון שתהיה בריכה נגישה במרחק הליכה. עבור כולם. הגישה העירונית המודרנית בעולם מדברת כיום על עיר רבע שעה, עיר שכל השירותים שהאזרח נזקק להם נמצאים במרחק של רבע שעה הליכה. ואילו בהוד השרון, בריכה שכבר בנויה, שכבר מעניקה שירות, צריכה להיאבק על קיומה.
מאחר שהוד השרון היא עיר מאוד מושלמת ואין בה כל מפגעים, שאין בה תושבים הסובלים ממטרדי ריחות של מט"ש, אין מטרדי רעש באיזור התעשיה גיל עמל, התנועה בה זורמת, מערכת החינוך שבה היא גאווה לאומית והשירות שהעייריה שהיא מעניקה לתושבים הוא מהמעולים בעולם, הוחלט שאין מספיק בעיות להתמודד איתן ומועצת העיר תתפנה על מנת למצוא שם חדש וראוי לתאגיד המים. כידוע, תאגידי המים הם מופת ליעילות, והביאו להפחתת ההוצאה הציבורית על ניהול הנושא. כי בישראל, מה שקודם עשו 3 אנשים, עכשיו מעסיקים 30 אנשים לאותה משימה, ו-30 משפחות מקבלות עכשיו שכר מהעייריה. חיובי וטוב וכולם. ובכלל, כידוע, תאגידי המים הם מהגופים האהובים ביותר על האזרחים בישראל.
בצר להם, משועממים ועעגומים כמו שלולית יבשושית, ישבו חברי הקואליציה של הוד השרון, ואמרו לעצמם, בעיר כה מושלמת, מה אפשר לשפר? מה אפשר להוסיף? ואז, בת קול טהורה, זכה וצלולה כמי מים מעיין שעדיין לא עברו הכלרה והפלרה, יצאה מבניין מועצת העיר: "שנו את שם תאגיד המים, זה בדיוק מה שחסר לעיר!". ישבו וחשבו וחשבו וחשבו, ולבסוף מצאו שם המייצג את הוד השרון כהוויתה "מיה". שם יפה, קליט וחביב, ובעיקר, מייצג את ההיסטוריה הלאומית, כי מה יותר ישראל ומשמח ומאשר "מלחמת יום הכיפורים". מעתה, הוד השרון היא לא רק עיר מופלאה, אלא מקשרת בשמות התאגידים שלה בין יהדות לציונות, בין כאב לטימטום.
אז קודם כל, תודה רבה לראש העיר, מר אמיר כוכבי, שהוא מכנס את מועצת העיר אחרי חודשים ארוכים שלא היה באמת צורך בדבר. כמובן שאת ההזמנה עצמה לא תמצאו באתר העייריה, כי חבל להכביד על הציבור בזוטות כגון אלו, אז אנחנו, כאתר קטון וחסר חשיבות, עושים את המאמץ העילאי על מנת לחשוף את דבר קיום הישיבה וההצעות שבה. שקיפות שקיפות שקיפות.
אחד הגופים החזקים במדינת ישראל הוא רמ"י, רשות מקרקעי ישראל. 92% מקרקעות המדינה שייכות אליה. כך שאם יש לכם נכס במדינת ישראל, רוב הסיכוים שהאדמה שעליו הוא יושב אינה שייכת לכם, אלא למנהל מקרקעי ישראל. לרוב, האדמה הזו חכורה לפרק זה של 49 שנים. נושא הבעלות של הקרקע הוא לא רק נושא מורכב מאוד, אלא גם קשור להרבה מאוד כסף. למעשה, לחלקו הארי של הכסף שלכם. מדיניות הקרקעות של רמ"י למעשה משפיעה על תחומי החיים שלנו באופן ישיר, ולו בשל המנופול שיש לגוף זה על מכירת קרקעות. כאשר אתם רוכשים דירה, רוב הסיכויים שלפחות שליש ממחיר הדירה הגיעה חזרה אל המדינה דרך המנהל. (ועוד קרוב ל-20 מע"מ).
ברוב המקומות, מקפידים מאוד על הגבולות בין החלקות. אם הזדמן לכם לבנות בית, הרי כל חצי שנה צריך לחדש את המדידות ולוודא שהבית אינו חורג מגבולות המגרש, ושבניתם אותו לא רק השטח הנכון, אלא גם על המקום הנכון בשטח. חריגה מהמיקום עלולה לגרום לצרות צרורות, הן עם השכנים והן עם הרשויות.
בואו נניח למשל, שמעוניניים להרחיב כביש בשכונה גני צבי בהוד השרון. אם בשכונה אין חלוקה של חלקות (אין פרצלציה), מה שאומר, שאף אחד לא ממש ידוע היכן החלקה שלו נגמרת והחלקה של השכן שלו מתחילה, אבל יותר מזה, גם השטחים הציבוריים לא ממש מוגדרים. למשל, רוחב המדרכות, מיקום הכבישים, מבני ציבור ועוד ועוד. כאן זה כבר מתחיל להיות מעניין, כי מצד אחד יש את התושבים היושבים על האדמה כבר עשרות שנים, שמעוניניים להוריש נכס לילדים שלהם, ומהצד השני, יש את הרשות המקומית, שרוצה למקסם את היכולת שלה לעשות שימוש בשטחי הציבור ולמקסם את גבית המיסים שלהם (רק להחזיק ראש עיר עולה מליון שקל בשנה), ויש גם את מנהל מקרקעי ישראל, שמעוניין למכור כמה שיותר חלקות בכמה שיותר כסף ועבור התושבים הם במקרה הטוב מטרד ולרוב הוא פשוט לא רואה אותם.
ואם זה לא מספיק כדי להפוך את התושבים לקורבנות, הרי אי אפשר להשיג אישור בניה על שטח שאינו מוגדר, אי אפשר למכור אותו וגם ירושה עלולה להיתקל בבעיות. ז"א, שתושבי השכונה לא רק שאינם בדיוק יודעים היכן האדמות שלהם, אלא שאם אינם יכולים להוסיף ולו חדר לביתם, או ממ"ד, גם שינוי גודל של חלון עלול לגרום לבעיות. תושבי השכונה הם קורבנות של המדינה, מוחלשים ומנושלים מרכושם בגלל בירוקרטיה ותאוות בצע של הרשויות.
במצב כזה, מתבקש, שהרשות המקומית תעשה הכל כדי להסדיר את הנושא מול התושבים. הרי זה נושא שהוא בדמם, נושא שפרנסתם ורווחתם של עשרות אם לא מאות משפחות תלוי בהם. במצב כזה, מתבקש, שהרשות תעשה הכל למען התושבים ולמען השכונה. אבל, בהוד השרון, זה אחרת. על פניו, לפי הדיוח, נראה, שהעייריה לא רק שאינה עושה דבר למען התושבים, נראה שאמיר כוכבי מעדיף לשרת את המנהל מאשר את תושבי עירו. למה? אולי הוא לא מעוניין לתת שירות לתושבי העייריה מהנכסיים הללו, אלא לגרוף לקופת העייריה כסף מהסבה שלהם והשכרה שלהם. אומנם אמיר כוכבי מזדרז להרוס מבנים שנבנו ללא היתר, אבל הוא בעצמו מודה שהוא מורה לעייריה לבנות ללא היתרים. כנראה שאין זה מקרה, אלא ממש מדיניות עקבית, כפי שנעשה במקרה של גלי רון, המשרתת אלפי תושבים רבים במגדיאל בהוד השרון. עוד נכס ציבורי חשוב עבור אלפי תושבים שראש העיר אולי היה מעדיף לפרק ולמכור עבור היתרי ההשבחה.
על פניו נראה שאמיר כוכבי פועל באופן עקבי להרוס את התשתיות החברתיות ואת השירותים שהתושבים מקבלים בעירו. על פניו נראה, שראש עיירית הוד השרון, אמיר כוכבי נופל אל מחזות של פעולה כנגד התושבים שלו עצמו. האם זה בגלל שהם פחות מבוססים? האם הוא נוטה לפגוע יותר בשכונות הוותיקות?
