תושבי הוד השרון, שימו לב. הנושאים שאני עומד לפרט לפניכם הם בעלי חשיבות קריטית לאיכות החיים שלכם ושל הקהילות שלנו. אתם לא תאמינו, פשוט לא תאמינו שדברים כאלו יכולים לקרות. בדיוק כמו שמי שמביט בהוריקן לא מאמין שזה עומד להכות בו. אבל זה עומד, וזה ישפיע על חייהם של אלפים מתושבי העיר באופן ישיר ועל האחרים באופן עקיף. אבל זה קורה בפועל, וכבר עולה הרבה מאוד כסף לאנשים שניסו לבנות בגיל עמל והעירייה מסרבת לתת להם אישורים.

כשאני מספר לאנשים על זה, הם אומרים שזה בלתי אפשרי. וזה אכן נשמע כה מופרך, כה רע לב, כה מטופש שאיש סביר יגיד שזה בלתי אפשרי. יחד עם זה, כבר היה ניסיון לבצע את השינוי הזה בכפר סבא. תוכלו למצוא את כל הלינקים בגוגל תחת "תוכנית התחדשות גיל עמל".

בחודש מרץ שנה שעברה החליטה מועצת העיר הוד השרון, מליאת הוועדה, לאשר את תוכנית רמ"י לגיל עמל  (רשות מקרקעי ישראל, ובעבר, הגוף הידוע בשם מנהל מקרקעי ישראל). גוף זה פועל תחת משרד האוצר והוא אחד הגופים החזקים ביותר בישראל. רוב עתודות הקרקע במדינה שייכות לו והוא זה שבפועל קובע את מחירי הקרקע ומשפיע באופן ישיר על מחירי הדיור בישראל. 

התוכנית של המנהל לשכונת גיל עמל היא סנונית ראשונה. כי כמו גיל עמל, יש הרבה שכונות בהוד השרון במצב דומה מאוד. הדר, נווה הדר, נווה נאמן, גיורא, רמות מנחם. ברמ"י, התוכנית נקראת "תוכנית הציפוף" והמטרה שלה לכאורה טובה, לאפשר יותר צפיפות בשטחים הבנויים ולהוריד את מחירי הדיור. בפועל, רמ"י רוצה להשביח את הנכסים שלה בשכונה, זאת ידי הגדלת אפשרויות הפיצול ומכירת הנכסים שיש להם ושייכים לדיור הציבורי (עמידר). אם עד כה, אפשר היה לשים 3 בתים על דונם, התוכנית תאפשר לשים ארבעה. ערך הנכסים של הרבה אנשים יעלה, אז בעצם מה רע?

לפי רמ"י אם שמים ארבעה בתים, צריך לפי גם לעשות שינויים ברחובות. בשכונות בתל-אביב (אם כי בשכונות כמו נווה צדק או צהלה, הם לא עושים זאת). לפי דרכם, הרי יותר אנשים ירצו להיכנס ולצאת. ומאחר שבעיני המנהל כולם נוסעים ויסעו בכלי רכב, צריך להרחיב את הרחובות. כדי לאפשר זאת, צריך להפקיע שטחים מחצרות הבתים.

וכאן זה מתחיל להיות מורכב. כי הרחבת הרחובות, תפקיע מטר ועד שניים וחצי מטר מהחצרות של הבתים. ואם רוצים כביש חדש, ישנם בתים שיאבדו עד 8 מטרים מהשטח של החצר שלהם. הכל חוקי, הכל אפשרי, הכל כבר נמצא ברשת עם פירוט של כמה שטח אנשים יאבדו. אנחנו, כאנשים קנאים לסביבה, גם מוטרדים מהפגיעה האקולוגית של התוכנית. רחובות רחבים יותר, משמעותם מכוניות הנוסעות מהר יותר ורחובות פחות בטוחים להולכי רגל ורוכבי אופניים. מבחינה אקולוגית ובטיחותית, אין בעיה שמכונית יסעו לאט. אנחנו מאמינים בשיפור התחבורה הציבורית, בשבילי אופניים ובהצללה כדי לאפשר תנועה נוחה. הרחבת הרחובות, משמעה פגיעה הן בעצים הנמצאים במרחב הציבורי והן בעצים שאנשים נטעו. משמעה של התוכנית הזו, להפוך את השכונה לאתר בניה במשך שנים, זיהום רעש ואוויר וכל זאת ללא תועלת אמיתית לתושבי השכונה.  

אספקט נוסף של התוכנית, מדבר על שינוי מדיניות הרישוי, במילים אחרות, הרס מבנים בלי היתר. לכאורה, הרי כולם שווים בפני החוק, ואם למישהו יש יחידת דיור, מדוע שהמדינה תאפשר לו להמשיך להפעיל אותה. אבל צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר. ביחידות הללו גרות משפחות, בתנאים פחות טובים מאשר בית רגיל, אבל במחיר זול יותר. רמ"י מודעת לדבר הזה ומאפשרת הכשרה בפועל של המבנים הללו תחת הגדרה של "דיוריות". על פי פרוטקול הדיון, העייריה מתנגדת לדיוריות והן הוסרו מהתוכנית, מה שמשמעו סילוק אפשרויות של דיור זול בפועל. גם יפגעו בהכנסה של בעלי הבית, אבל גם יחייבו את התושבים למצוא דירה במקום אחר. זה אומר עוד מאות אנשים שיחפשו דירה באיזור ויעלו את מחירי הדיור עוד יותר לפחות בטווח הקצר. האיסור על "דיוריות" אומנם ישפר את מראה השכונה, אבל עלול לגרום להרס משפחות, להעמיס על המערכות הסוציאליות ולהעלות את מחירי הדיור בשאר איזורי העיר. 

בהוד השרון יש מספר תוכניות מתאר בשלבים כאלו או אחרים של הכנה. לאחרונה, למשל, העירייה מקדמת את תוכנית המתאר באיזור בית הנערה. מאחר שהרחובות בשכונת הדר הסמוכה אינה רחבים מספיק כדי לעמוד בעומסים, היזמים מציעים להרחיב את הרחובות הסמוכים ולהפקיע אדמות. כן, כדי שהם יוכלו למכור יותר דירות ולהרוויח עוד כסף, אנשים צריכים לוותר על חלקים מהנכסים שלהם. וזה לא נגמר שם, גם הבניה של ציר החינוך גרמה לפגיעה באיכות החיים של תושבי הבתים הסמוכים. כך איבדו תושבי רחוב המייסדים את העצים ברחוב שלהם ועוד ועוד. במסווה של פיתוח, לוקחים מאלו שאין להם (כוח) ומעבירים לאלו שיש להם כבר המון (כסף).

הדברים הללו נעשו ויעשו ויימשכו. ברגע שיש לכם נכס, אתם עלולים למצוא את עצמכם נפגעים מתוכניות בניה, פשוט כי אין מי שייצג את התושבים מול היזמים והקבלנים. התושבים חלשים ואילו להם יש את המשאבים והכוח. אנשים הוציאו עשרות אלפי שקלים כדי להגן על רכושם ועל איכות חייהם כי אין להם כוח בתוך העירייה.

מה הפתרון להתמודד עם התוכניות של המנהל? גיבוי מהעירייה ובפרט מראש העיר. בכפר סבא, רפי סער ביטל את התוכנית של המנהל לשכונת שיכון וותיקים. אבל על פניו, עיריית הוד השרון פועלת להפך והיא מעמיקה את הפגיעה בתושבים כבר עכשיו. בשכונת גיל עמל כמעט כבר לא ניתנים היתרים, אנשים לא יכולים למכור את הנכסים שלהם, משפחות לא יכולות לחדש את הבתים שלהם ויורשים לא יכולים לממש את הירושה שלהם. לתוכנית הזו יקח שנים עד שהיא תגיע למימוש, אבל בינתיים תושבי השכונה נפגעים, רק משום שרמ"י רוצה להשביח את ערך הנכסים שלה ושהעירייה נראה שמשתפת איתם פעולה.

הפגיעה האפשרית אינה פגיעה רק בתושבי השכונה, זו פגיעה בכל הוד השרון, בסביבה שלה, באנשים שבה. לנו יש רעיונות, אנחנו עובדים עם מומחים ויש דרכים כיצד אפשר לאפשר צפיפות גבוהה יותר מבלי שזה יבוא על חשבון התושבים, מבלי להפוך משפחות למקרי סעד, להוציא עוד כספים מכספי המיסים שלנו עבור אנשים שלולא התוכנית הזו היו יכולים לעמוד בעצמם על רגליהם ולגור ליד ההורים שלהם. הם מתחילים עם פגיעה בגיל עמל, אבל אחרי גיל עמל הם עלולים לעבור שכונה שכונה ולהפעיל את אותו מודל. וכמו שגיל עמל בעקבות התוכנית תהיה מדבר צרוב שמש של מדרכות וכבישים, כך גם עלולה להיראות השכונה שלכם.

אני קורא כאן לכל המתמודדים לראשות העיר לספר מה הם מתכוונים לעשות עם תוכניות הציפוף, מה העמדה שלהם לגבי הפקעת אדמות כדי לאפשר גישה לפרויקטים חדשים ומה החזון שלהם לגבי הרחבת כבישים באופן כללי ברחבי העיר ולגבי הדיוריות בגיל עמל. זהו נושא שצריך להעלות בכל חוג בית, בכל שיחה עם מועמדים למועצת העיר. פיתוחה של הוד השרון לא צריך לבוא על חשבון התושבים הוותיקים. היזמים אינם במקום תושבים.

גילוי נאות: אישור התוכנית יעלה באופן משמעותי את ערך הנכס שלי בשכונה, אין לי מבנים בלתי חוקיים וההפקעות מהשטח שלי הן מינמליות. 

 תוכנית התחדשות גיל עמל ברמ"י

פרוטקול ישיבת המועצה

מסמכים נוספים, מצגות וקישורים

כמעט כולם בעיר סובלים מרעש לבן. ברמה כזו או אחרת. בשבת בבוקר, רצה המקר, והתרחשה באזורנו הפסקת חשמל, גם איזור התעשיה שווק (האזעקות התעוררו בבהלה). אך הקול העמום של מנוע של 1300 כוחות סוס נשמע מרעיד את השכונה. בדקתי. להערכתי והאפליקציה, יש יותר 15 דציבילים של רעש כתוצאה מהמנוע.

מה הוא רעש לבן?

רעש לבן הוא רעש. קודם כל הוא רעש. זה שאנחנו לא שומעים אותו לא הופך אותו פחות רעש. זה גם לא אומר שהוא לא משפיע עליכם. הרעש יכול להיות מאוד מאוד מאוד חזק, אבל האוזן שלנו לא מסוגלת להמיר אותו לצליל. לכן, אנחנו לא מודעים לרעש הלבן.

לאוזן יש עוד תפקיד, וזה מדידת לחץ.

כפי שכל אחד מאיתנו זוכר, כאשר אנחנו טסים, אנחנו מרגישים את הלחץ באוזניים. רעש לבן, הוא בתדיריות נמוכות יחסית יותר מההרעש ה"רגיל", לכן, האוזן שלנו לא מפרשת אותו כשינוי של צלילים, אלא כשינוי של לחצים. עוד תופעה, לפחות אצלי, שמאחר שהאוזן לחוצה יותר, כך היא גם רגישה יותר לרעשים אחרים. ז"א, שכל שיט בסביבה ישמע לכם הרבה יותר חזק אם יש רעש לבן. רעש לבן יכול להחריב סביבה.

הרעש הלבן הוא מפלטו של הנבל.

כפי שאת האגזוז של הרכב אילפו להיות שקט, כך אפשר לאלף גם ארובה. לגבי הרעש הלבן, זה לא מענין אותם, הם לא גרים כאן. זה מאפשר להם לייצר רעש לבן ולזהם את כל הסביבה בלחץ. הם מפציצים את האיזור ברעש לבן. וכן, אפשר לחסוך ככה הרבה מאוד מאוד מאוד כסף. אפשר להפעיל ככה מנועים בקירבה לאיזורי מגורים כפי שעושים במת"ש בהוד השרון.

אבל הרעש הזה מסתיר עוד משהו, וזה את כמות הגזים הנפלטים לסביבה. מנועי דיזל פולטים כיום עשן שחור, וכך גם בנזין, ברמות מסויימות רואים את העשן. אבל גז, אותו לא רואים לכן הוא נחשב "נקי". לכן, אין לכם מושג שבעצם יש לכם ארובה ענקית שמישהו פתח לכם ליד התחת. (זה מכון טיהור, לא?). לפני הנתונים ב-2019, המקום פולט מעל 3 טון של תוצרי פליטה כל שעה! זה ענן ענק של שיט שיושב כאן כל הזמן.

רעש לבן זו כמו הפצצה כל היום וכל הלילה

זה מכסה שטחים ענקיים. בהוד השרון למשל, זה מגיע מעדנים, דרך גיל עמל ועד לרחוב הרב ביטון. רעשים לבנים מגיעים רחוק. וזה רק מה שאני שומע. לדעתי, זה הרבה הרבה יותר.

יש רעש לבן טוב

כן, יש רעש לבן טוב. כולנו מכירים אותו. הרי כל מה שאנחנו שומעים הוא פסיק ממה שאנחנו מרגישים. האם אפשר לתאר במילים תחושה של צלילה מרעידה מקור, במי מעיין זכים ביום לוהט? כי אנחנו גם מרגישים את ציוץ הציפורים, משב הרוח בענפים, זימזום החרקים ורחש הגלים, טוב לנו גם עם קולות של אנשים מדברים, צוחקים ושרים, כרעש לבן. אנחנו יצורים קהילתיים והרעש הטוב הוא חלק מחיינו .הוא יכול להיות בעוצמה של רעש מכונות, ועדיין, בגלל המורכבות שלו, לא יגרום לאותם נזקים כמו הנזקים של רעשי המכונות.

לדמוקרטיה יש פירושים רבים, חלק מהפרשנים נצמדים להגדרה המילולית, שלטון העם, יש כאלו שיגידו שזה שלטון הרוב, אבל בסופו של דבר, דמוקרטיה הפועלת כראוי דואגת לזכויות האדם, מעמידה את האדם במרכז ומאפשרת לו ביטוי ומבטיחה את זכויתיו. בכל מקרה, ברור שדמוקרטיה אמיתית מאפשרת למיעוט להפוך לרוב. והכוונה במיעוט, היא גם לדיעות, לתפיסות, לאמונות. לכן, קיימים הרבה מאוד כלים שנועדו להבטיח את הדמוקרטיה. כמו חופש הביטוי, הפרדת רשויות, חופש העיתונות, והגבלת כוחה של השררה על הפרט. בחירות הן תנאי הכרחי לדמוקרטיה, אבל אינם תנאי מספק. ישנן הרבה מדינות אפלות ורעות אשר מקיימות בחירות.

דוגמא טובה לדמוקרטיה בכנסת ישראל, היא לגבי עבודת הוועדות. בוועדות, מובטח ייצוג גם למפלגות האופוזיציה. כאשר השלטון בישראל מתחלף, אין המשמעות שהזכויות של מי שהפכו למיעוט ידרסו. הרי יום אחד הגלגל יסתובב ואם אנו רוצים להבטיח את זכויות כל המיעוטים לאורך זמן, יש צורך לתת להתחשב בדיעות של כולם. חבר הכנסת לשעבר דב חנין, למשל, למרות שהיה נציג של מפלגה לא ציוניות המייצגת את המיעוט הערבי, הרי הצליח ליזום ולחוקק חוקים רבים לתועלת כל אזרחי המדינה. חברי הכנסת יודעים שחילוקי הדיעות הם נחמדים כהצגה לבייס, אבל יש גם עבודה חשובה שצריך לקדם לטובת כלל אזרחי המדינה. לא כך בהוד השרון.

מועצת העיר היא למעשה בית הנבחרים של העיר, בהוד השרון, מתוך 17 חברי העיר, יש אופוזיציה של 4 בלבד. כאילו שהיתה לנו ממשלה שנשענת על 91 חברי כנסת. אך בניגוד לכנסת, ראש העיר רומס ברגל גסה את האופוזיציה. במה הדברים אמורים? ישיבות המועצה הן הכלי העיקרי בהם חברי מועצת העיר יכולים לקדם רעיונות ופרויקטים הקשורים לעיר. הזכות הזו, להעלות הצעות ושאילתות, היא זכות המוקנת לחברי מועצת העיר על ידי החוק. החוק מחייב דיון בהצעות, מחייב שלפחות ישמעו. בישיבה האחרונה שנערכה במועצת הוד השרון, התעלם ראש העיר, אמיר כוכבי, מדרישות החוק, ולא איפשר לחברי האופוציה להעלות את הצעותיהם.
כמי שנכח בחלק מהישיבה, אני יכול להעיד שבתחילת הישיבה נראה שלראש העיר לא אצה הדרך. היה רוצה, היה מאפשר דיון בסוגיות מוקדם יותר. ולא מדובר בהצעות חסרות משמעות:

• דוקטור אלון גלבוע, עו"ד, העלה הצעה לדיור בר השגה. הצעה שכל תושב הוד השרון שאינו יזם נדל"ן ישמח להם.

• ביטול דוכני הפיס של יגאל שמעון – אני חושב שדוכני הפיס הם שאריות מכוערות של פירסום אלים, והעיר יכולה להסתדר יופי בלעדיהן. הם פוגעים בחזות העיר ופוגעים באזרחיה.

• יישום תוכנית עירונית למאבק בתאונות הדרכים של משה חנוכה – איני מכיר את פרטי התוכנית, אבל ברור לי שמצב התחבורה בהוד השרון בעייתי, וכרוכב אופניים, לעלות על הכבישים בהוד השרון זו סכנת נפשות. בתקופת כהונתו של אמיר כוכבי לא הוסיפו ולו קילומטר אחד של מסלולי רכיבה.

מה משותף לכל ההצעות הללו? שהן ממש לא מענינות את מי ששכרו עומד על מעל 50,000 ש"ח לחודש. הוא לא צריך להגיע ברגל לבריכת גלי רון, הוא יכול לרכוש לעצמו בריכה. הוא לא מוטרד מההשפעה של ההימורים על השכבות המוחלשות, הוא כבר זכה בפיס, והוא לא צריך לחשוש מההליכה ברגל לכל מקום, יש לו רכב שיקח אותו. אלו הן בעיות של הציבור, בעיות של אזרחים המנסים לחיות את החיים שלהם בעיר הזו, ונתקלים בראש עיר אטום ולא מחובר.

זו הפעם הראשונה שאני מבקר בישיבות מועצה ואני ממליץ לכל אזרח לקפוץ לפחות פעם אחת לשמוע מה הולך בישיבות הללו, ובעיקר, להתרשם מהאנשים. את הנושאים לסדר היום ניתן למצוא בהזמנה לישיבת המועצה.

הנושא העיקרי שעמד על הפרק (מעבר לשינוי שמו של תאגיד המים הוד השרון) הינו גורלה של בריכת גלי רון. זו בריכת בת 40 שנים, יש בה כיום 500 מנויים, והיא נזקקת לשיפוץ מסיבי. לכאורה, עניין שולי, יש בריכה, צריך לשפץ. מה שכן, ראש העיר, מתחמק מלתת תשובות לגבי גורל הבריכה. מנכ"ל העייריה טוען שהם קיבלו הארכה לביצוע שיפוץ לבריכה. כאשר הוא נשאל ממי הם קיבלו הארכה ומי דורש מהם את השינוי בבריכה, מילא פיו מים. הסכומים שראש העיר דיבר עליהם הם סביב ה-60 מליון ש"ח, סכומים שנראים לוועד הפעולה מופרכים, ואני נוטה להסכים.

מה שעניין אותי הוא הדינמיקה של הדמוקרטיה והפוליטיקה בהוד השרון. יש כיום 3 חברי אופוזיציה. ד"ר אלון גלבוע, עו"ד,אביבה גוטרמן ועו"ד משה חנוכה (שהיה בקואליציה ועזב עקב חילוקי דיעות עם ראש העיר). מה שמשך את עיני בדיונים, שנראה שחברי המועצה, שהם בעצמם דברנים לא קטנים באופן כללי, דווקא העדיפו לשמור על זכות השתיקה. הפער בין הברכות להצטרפותו המבורכת של יוסי שאבי למועצה לעומת חוסר העניין הכללי שהנוכחים גילו בנושא שעל הפרק היה די צורם. זה קצת לא מובן בעיני. האם אין להם מצביעים אשר מגיעים לבריכה? האם לבריכה מגיעים רק אנשים שהצביעו לאופוזיציה? מדוע רק חברי חברי האופיזציה מעלים שאלות וקשים קושיות? איזו מין דמוקרטיה יש כיום בהוד השרון?

אחת הטענות העיקריות של התומכים בשיפוץ הבריכה נגעה לשקיפות של ראש העיר. זהו נושא חשוב שלדעתי העייריה מטפלת בו באופן מחפיר. החל מהדוחות הכספיים שאי אפשר לעבד, הדוחות של החברה הכלכלית (מצגת) הנעלמים אחרי שנה, ישיבות המועצה הנדחות, חוסר מעקב פתוח אחרי ביצוע החלטות המועצה ועד לנושא הזה.

התרשמתי לטובה מחברי האופוזיציה, הם שולטים בפרטים, הם ערניים ונשמע שהם באמת באמת לעזור לתושבים. מאידך, ראש העיר נראה לי זחוח, כמעט מבודח. כאילו לא מדובר על איכות חייהם של מאות תושבים (במצב הנוכחי של הבריכה) ואם היתה מתחוזקת ומתוקצבת כראוי, לאלפי מתושבי העיר. הוא לא יוצר איתם שום שיח, לא דיאלוג, לא פונה אליהם. מקסימום לנציג שלהם. שקופים. הם בעיניו תפאורה, בעיני הם המקהלה היוונית במחזה קפקאי.

אישית, אני לא מבקר בבריכה, אני מעדיף ים ופעילות באוויר הפתוח. אבל בעיני מאוד חשוב עבור הקהילה של הוד השרון שתהיה בריכה נגישה במרחק הליכה. עבור כולם. הגישה העירונית המודרנית בעולם מדברת כיום על עיר רבע שעה, עיר שכל השירותים שהאזרח נזקק להם נמצאים במרחק של רבע שעה הליכה. ואילו בהוד השרון, בריכה שכבר בנויה, שכבר מעניקה שירות, צריכה להיאבק על קיומה.

ומה קרה עם ההצעות של חברי מועצת העיר?

אחד הגופים החזקים במדינת ישראל הוא רמ"י, רשות מקרקעי ישראל. 92% מקרקעות המדינה שייכות אליה. כך שאם יש לכם נכס במדינת ישראל, רוב הסיכוים שהאדמה שעליו הוא יושב אינה שייכת לכם, אלא למנהל מקרקעי ישראל. לרוב, האדמה הזו חכורה לפרק זה של 49 שנים. נושא הבעלות של הקרקע הוא לא רק נושא מורכב מאוד, אלא גם קשור להרבה מאוד כסף. למעשה, לחלקו הארי של הכסף שלכם. מדיניות הקרקעות של רמ"י למעשה משפיעה על תחומי החיים שלנו באופן ישיר, ולו בשל המנופול שיש לגוף זה על מכירת קרקעות. כאשר אתם רוכשים דירה, רוב הסיכויים שלפחות שליש ממחיר הדירה הגיעה חזרה אל המדינה דרך המנהל. (ועוד קרוב ל-20 מע"מ).

ברוב המקומות, מקפידים מאוד על הגבולות בין החלקות. אם הזדמן לכם לבנות בית, הרי כל חצי שנה צריך לחדש את המדידות ולוודא שהבית אינו חורג מגבולות המגרש, ושבניתם אותו לא רק השטח הנכון, אלא גם על המקום הנכון בשטח. חריגה מהמיקום עלולה לגרום לצרות צרורות, הן עם השכנים והן עם הרשויות.

בואו נניח למשל, שמעוניניים להרחיב כביש בשכונה גני צבי בהוד השרון. אם בשכונה אין חלוקה של חלקות (אין פרצלציה), מה שאומר, שאף אחד לא ממש ידוע היכן החלקה שלו נגמרת והחלקה של השכן שלו מתחילה, אבל יותר מזה, גם השטחים הציבוריים לא ממש מוגדרים. למשל, רוחב המדרכות, מיקום הכבישים, מבני ציבור ועוד ועוד. כאן זה כבר מתחיל להיות מעניין, כי מצד אחד יש את התושבים היושבים על האדמה כבר עשרות שנים, שמעוניניים להוריש נכס לילדים שלהם, ומהצד השני, יש את הרשות המקומית, שרוצה למקסם את היכולת שלה לעשות שימוש בשטחי הציבור ולמקסם את גבית המיסים שלהם (רק להחזיק ראש עיר עולה מליון שקל בשנה), ויש גם את מנהל מקרקעי ישראל, שמעוניין למכור כמה שיותר חלקות בכמה שיותר כסף ועבור התושבים הם במקרה הטוב מטרד ולרוב הוא פשוט לא רואה אותם.

ואם זה לא מספיק כדי להפוך את התושבים לקורבנות, הרי אי אפשר להשיג אישור בניה על שטח שאינו מוגדר, אי אפשר למכור אותו וגם ירושה עלולה להיתקל בבעיות. ז"א, שתושבי השכונה לא רק שאינם בדיוק יודעים היכן האדמות שלהם, אלא שאם אינם יכולים להוסיף ולו חדר לביתם, או ממ"ד, גם שינוי גודל של חלון עלול לגרום לבעיות. תושבי השכונה הם קורבנות של המדינה, מוחלשים ומנושלים מרכושם בגלל בירוקרטיה ותאוות בצע של הרשויות.

במצב כזה, מתבקש, שהרשות המקומית תעשה הכל כדי להסדיר את הנושא מול התושבים. הרי זה נושא שהוא בדמם, נושא שפרנסתם ורווחתם של עשרות אם לא מאות משפחות תלוי בהם. במצב כזה, מתבקש, שהרשות תעשה הכל למען התושבים ולמען השכונה. אבל, בהוד השרון, זה אחרת. על פניו, לפי הדיוח, נראה, שהעייריה לא רק שאינה עושה דבר למען התושבים, נראה שאמיר כוכבי מעדיף לשרת את המנהל מאשר את תושבי עירו. למה? אולי הוא לא מעוניין לתת שירות לתושבי העייריה מהנכסיים הללו, אלא לגרוף לקופת העייריה כסף מהסבה שלהם והשכרה שלהם. אומנם אמיר כוכבי מזדרז להרוס מבנים שנבנו ללא היתר, אבל הוא בעצמו מודה שהוא מורה לעייריה לבנות ללא היתרים. כנראה שאין זה מקרה, אלא ממש מדיניות עקבית, כפי שנעשה במקרה של גלי רון, המשרתת אלפי תושבים רבים במגדיאל בהוד השרון. עוד נכס ציבורי חשוב עבור אלפי תושבים שראש העיר אולי היה מעדיף לפרק ולמכור עבור היתרי ההשבחה.

על פניו נראה שאמיר כוכבי פועל באופן עקבי להרוס את התשתיות החברתיות ואת השירותים שהתושבים מקבלים בעירו. על פניו נראה, שראש עיירית הוד השרון, אמיר כוכבי נופל אל מחזות של פעולה כנגד התושבים שלו עצמו. האם זה בגלל שהם פחות מבוססים? האם הוא נוטה לפגוע יותר בשכונות הוותיקות?