הוד השרון 2018 – מערכת בחירות של גועל

לרוב אני לא אדם מעודן, כלל וכלל לא. אני עובד על זה, אבל יש עוד הרבה עבודה. לאחרונה נתקלתי במודעות שפורסמו במערכת הבחירות המקומיות ב-2018 בהוד השרון. וזה באמת משהו שאפילו לי נראה מאוד מוגזם.

"בושה, בושה" צעקו חברי האופוזיציה אל קואליצית השמאל בהוד השרון

עדי פרילנג אנקורי פועלת למען זכויות כלל הילדים בעיר. פשוט למען הילדים באשר הם ילדים. אבל דווקא אלו המתיימרים לכאורה לייצג את הפלורליזם, לפעול למען זכויות המיעוטים המגדריים והשווין, לא בהכרח מקפידים לעשות זאת כאשר מדובר על ביתם פנימה. וכך לפעמים, היוצרות מתהפכות. לפעמים, דווקא אלו השייכים לגופים פוליטיים שלכאורה אמונים על זכויות הנשים, לא נחלצים למען אישה כאשר זה פחות נוח להם.

כאשר מדובר על הרשות המקומית, לא צריך בהכרח להתייחס לשייכות הפוליטית של אנשים כאלו ואחרים כמייצגים משהו מעבר לניסיון לקרוץ לקהל בוחרים מסויים. לפעמים, דווקא אלו שברמה הלאומית פועלים באופן מסויים, יפעלו באופן אחר ברמה המקומית. זה שעדי היא אישה דתיה, לא אומר שהיא תפעל פחות למען שוויון והוגנות בחינוך מאשר מי שנמנים על מפלגות שברמה הלאומית פועלים למען המופלים על רקע מגדרי.

חברת המועצה עדי פרילנג אנקורי עברה תקופה לא נעימה בעקבות הפעילות שלה למען הגנים בהוד השרון. ואני לא יכול להשתחרר מהתחושה שאילו היתה גבר, היו פחות נלהבים לפעול כנגדה כפי שפעלו.

לדבריה, היא עברה התנכלויות, שלא נגיד איומים, על ידי בעלים של ספק שירותים של העירייה. לטענתה, העירייה נותנת לכך רוח גבית. בין השאר, היא עכשיו נמצאת תחת מה שיש כאלו שיגדירו כתביעת השתקה מצד מפעילי הצהרונים.

נראה, שהטענות שלה זוכות לאישוש לנוכח היחס של הקואליציה אל תביעת ההשתקה לכאורה. בדיון שנערך במועצת העיר, סירבו חברי המועצה מסיעות המזדהות עם השמאל בישראל, לגנות את המעשה. וכך, אישה דתיה צריכה לעבור מסכת קשה ואילו אלו המתיימרים לדאוג לזכויות הנשים והלהט"בים עומדים מנגד. כך זה נראה.

קמיקזות בכניסה להוד השרון

כיכר המושבה היא מתחם חדש בכניסה להוד השרון. אבל כדי להגיע אליו מהשכונה ליד, צריך להסתכן מול כלי רכב המגיעים מהר. מה עשתה העירייה? הקימה גדר מצחיקה. מדוע נושא הנגישות לא נבדק מראש? מדוע לא מנגישים מקום לפני שהוא נפתח? עירייה חכמה צופה את צרכי התושבים, פועלת להגן עליהם מעשיית שטויות. אכן, אנשים לא צריכים לחצות באופן כזה. אם כי חוקית, אין איסור לחצות אם אין מעבר חציה במרחק של 150 מטרים. לא כל בני האדם אחראים, יש כאלו שיסכנו את עצמם על שטויות. בשביל זה הרשויות צריכות להגן עליהם, לפעמים גם מעצמם.

שתי שיטות עיקריות לתחזוקת מערכות. אחת, תחזוקת שבר והשניה תחזוקת מניעה. קל להבין זאת כאשר מדברים על בריאות הפה. ניתן, לצחצח שיניים כל יום, להתייצב אצל השיננית לפי דרישתה ובכך למנוע כמה שאפשר בעיות שיניים. וניתן, לחכות שהשיניים תרקבנה לה בפה. ברור לכל בר דעת, שהשיטה הראשונה עדיפה. לא רק שהיא פחות כואבת, אלא היא גם הרבה פחות יקרה. ברור גם, שהיא לא נוחה, דורשת אחריות ומחשבה קדימה. וכך גם ברור, שגם אם נעשה זאת באדיקות, עדיין, עלולים להיווצר חורים. זה לא שתחזוקת מניעה לגמרי מונעת שברים, אלא שהיא מאוד מפחיתה את הסיכוי להיווצרותם. 

כך גם בחברה האנושית, יש מדינות, כמו ארה"ב, שמעדיפות תחזוקת שבר. ז"א, הן יחכו עד שאדם יבצע עבירה, ואז ידחפו אותו אחר כבוד לבית האסורים. ארה"ב מחזיקה אחוז אחד מתושביה בבתי הכלא. יש מדינות, כמו מדינות סקנדיבה, המעדיפות להשקיע במערכות סוציאלית, וכתוצאה מכך, בתי הכלא שלהם כמעט ריקים.
גם בידי עיריית השרון ניתנת הזכות לבחור בין תחזוקת שבר לתחזוקת מניעה. בין מחשבה קדימה, המצריכה הבנה, תבונה, תכנון וראיית הנולד לבין תיקון נזקים אחרי שהם כבר נגרמו. בחירה בין הבנה שאם בונים מרכז מסחרי, צריך גם להנגיש את הדרך אליו, לבין המתנה שיעלו קולות הזעם בפייסבוק ואז השמה של פתרון זמני, פלסטר, שנשמע בעיקר יפה בפייסבוק, אבל עלול להביא לתוצאות של פגיעה חלילה בגוף. 
וכפי שקורה עם החניון בו שכחו לשים שלט "אין חניה", ו-"שעתיים ראשונות חינם" כך גם הפעם. לא "שמו" מעבר חציה. אבל הפעם לא מדובר על נזק כספי, אלא חלילה על דיני נפשות.  

פגיעה בלתי חוקית בשורשי עצים במסגרת מהיר לעיר בהוד השרון

השתלטות עבריינים על איזור התעשיה גיל עמל בהוד השרון

ביולי 2021 החל לפעול באיזור התעשיה בהוד השרון מועדון בלתי חוקי. אחרי פניות אין סופיות לעיריה, ואחרי לחצים ממושכים, החליטה העירייה לא לתת למקום רישיון עסק. אבל היא לא הוציאה לו צו סגירה, וגם לא פעלה מולו משפטית וגם לא צו הריסה למרות הבניה הבלתי חוקית. רק אחרי הוצאות של עשרות אלפי שקלים, העירייה החליטה לתבוע את המקום בהליך שיבטיח לבעלי המקום פעולה עוד שנתיים. כך נראית הוד השרון, העיר החופשיה בישראל. חופשיה לעבריינים לפעול. עבריינים במקום תושבים. ילדים, זקנים, וסתם אזרחים סובלים כבר שנים וראש העיר אומר שאין לו את היכולת לפעול. ואני חושב, שאם אין רצון, אין יכולת. האם זה קשור לכך שלאשתו של ראש העיר, הגברת מיטל מועלם יש פאב משלה שפעל לכאורה בלי רישיון עסק במשך שנים? לא יודע. איך זה קשור לכך שהעירייה לא פועלת לדעתי כראוי כנגד מטרדי רעש מבתי עסק בכל העיר? איני יודע אם זו רישעות או טימטום אבל אני יודע שהסבל הוא רב.

דבר שאני יודע, שמי שהיה מנהל מחלקת שפ"ע בעיר הוא יוסי מתתיהו, אדם ששיקר לאשתי ולי במצח נחושה. שעשה למיטב הבנתי כל מאמץ כדי שלא לטפל במפגע, ויש אומרים שהרעיון הזה של וויתור על המשילות לטובת ההכנסות של עבריינים הוא רעיון שלו. לא יודע, אני יודע שכיום הוא מנהל את העמותה למען נכי צה"ל. אין לי אלא לאחל להם בהצלחה. אני משער שאולי זה קצת פחות מאתגר מאשר לשבת על תקציב של שלוש מאות מליון שקל. ואני מקווה שהשמועות ששמעתי כך שאמיר כוכבי מתכוון להפיל עליו את האשמה למצבה העגום בעיר אינן נכונות.

הוד השרון – עיר בשרון ובולענים בה הרבה

נראה שהבולענים בהוד השרון הם אופנה שמסרבת ללכת. מעין שיגרה כאילו שאנחנו חיים על שפת ים המלח ולא בקירבה לירקון.

אבל הבולען האחרון (פברואר 2022) הוא באמת מפחיד. כשאני שואל את עצמי מה אני הייתי עושה, אני לא בטוח שהייתי כה בעל תושיה כמו בעל הרכב. כאשר אני מכניס אל תוך המשוואה מחשבה על ילדים בכיסא בטיחות זו הופך לסרט אימה. מסוג אלו שחוזרים בחלומות הליל.

וכפי שהפחד אוחז למחשבה מה היה קורה אילו אני הייתי במכונית השוקעת שמים זורמים אליה, כך מטרידה המחשבה שאולי זה היה מאוד נמנע. בפרט כאשר מסתבר שאכן, העירייה ידעה על הסכנה מראש.

אין זה הבולען הראשון שהתגלה בתקופה האחרונה. ארבעה חודשים לפני המקרה הזה, נפער בולען נוסף, הפעם בבניין. הבולען הזה נוצר מאחר שבמסגרת עבודות, החליט מי שהחליט להסיר יסודות במסגרת עבודות שיפוץ. זו אינה עבודה של מה בכך, זו לא עקירה של עשב, אלא עבודה מורכבת, הנעשית באמצעות מנוף וסילוק של עשרות טונות של בטון ופלדה.

הבולען הראשון, המייסד של שושלת הבולענים של הוד השרון, נפער אולי במקום הרגיש שאפשר להעלות על הדעת, גן ילדים. גם הפעם זו לא היתה יד אלוהים או אמא טבע שהתערבה, אלא מחדל בו עבודת בניה של העירייה גרמו לזליגה של בוץ עד שהרצפה בגן הילדים קרסה. גם הפעם, רק מזל הפריד בין אירוע המופיע בשולי החדשות לאסון ברמה לאומית.

יש יגידו, האדמה אשמה, הרי הבולענים בה נפערים. ויש כאלו שיגדו, זהו טבעם של דברים, אם עושים, אז יש גם בעיות. אבל לדעתי זו התחמקות מהשאלה המהותית, מה אחריות העירייה, וספצפית העומד בראשה, למה שקורה בעיר הזו. האם ראש העיר יודע מה קורה בעיר שלו? מה האחריות של אמיר כוכבי למה שקורה?

כתושב הוד השרון, הרושם שלי מההתנהלות היום יומית, שבהוד השרון, יש גם בעיית פיקוח. פיקוח חניה, פיקוח בניה, פיקוח מה שלא תרצו. יש תחושה, שהעיר מתנהלת לה, לא מנוהלת. שראש העיר לא באמת יודע מה קורה בעיר שלו.

על מנת למנוע אסונות כאלו, המערכת העירונית צריכה להיות יעילה. עיריית הוד השרון מונה 1500 עובדים לערך, והתקציב העירוני הוא מעל 800 מליון לשנה. ומי שמופקד על תקציבים כאלו חייב לוודא שהם מנוצלים כראוי ולא נשפכים כמים לבולען. זה מצריך יכולת ניהול, היכולת לגייס את האנשים הנכונים, לוודא שיש בידיהם את הכלים הנכונים ושיש מערכת פיקוח שמאתרת כשלים לפני שהם הופכים לבורות. מערכת הדרכה שמעניקה לעובדים את הכלים העדכניים לבצע את תפקידם כראוי ותוכנית לוודא שהם אכן קלטו את מה שהם צריכים על מנת למלא את תפקידם כראוי. אי אפשר להאשים כל פעם את הש"ג. אי אפשר לטעון שרק הסיירים צעירים הם אלו שפישלו.

נדרשת מערכת לומדת, שמסוגלת להסיק מסקנות מהמחדלים שלה. אילו מסקנות הוסקו מהבולען בגן הילדים? אילו שינויים נעשו במערך הפיקוח בעקבות הבולען במגרש החניה ואילו שינויים יעשו בנהלים של הסיירים בעקבות הכמעט ונפגע ברחוב הגנים בעיר? אלו אינן שאלות תאורטית, אלו סוגיות שהתייחסות שגויה אליהן עלולה לעלות בחיים.

ספציפית למקרה של הבולען, על פניו, עולות הרבה שאלות מהסרטון. נראה שהפקחים הגיעו כדי לבדוק אם יש בעיה. ואני מניח, שיש במערכת המים בהוד השרון יכולת לדעת על דליפה בכזה קנה מידה. זו לא דליפה מצינור השקיה, זה משהו שאמור להדליק נורות בחדר בקרה. האנשים שהגיעו לשם ידעו מה הם מחפשים, וכאשר הם הבינו מה עלול לקרות, הם נסו על חייהם. מדוע הם הגיעו? מה הם ניסו לבדוק ולמי הם דיווחו הלאה הן שאלות מהותית בהבנה של האירוע הזה. לא רק על מנת למצוא אחראיים, אלא בעיקר על מנת למנוע מאנשים להצטרף לקורח ועדתו (שנבלעו באדמה).

על פניו, נראה שהעיר חסרה את כל אלו. ואחרי 4 שנים בתפקיד, לאמיר כוכבי אין אפשרות להטיל את האשמה על מישהו אחר. הוא הנושא באחריות, הוא זה שצריך לדעת מה קורה בעיר שלו. ואם אחרי כל כך הרבה זמן בתפקיד הוא לא מסוגלת לבצע זאת, משהו כנראה אולי קצת רקוב בממלכה.

בזמן הקורונה, בזמן שאין אירועים, אמיר כוכבי הוציא מאות אלפי שקלים על אירועי יום העצמאות

זה כלום, לעומת ההוצאות שלו על יחסי ציבור. חצי מליון שקל בשנה. בשבל השלטים שברחובות ובשביל הסרטונים שאף אחד לא צופה בהם ביוטיובץ

האם אמיר כוכבי מכבה את הדמוקרטיה בהוד השרון?

לדמוקרטיה יש פירושים רבים, חלק מהפרשנים נצמדים להגדרה המילולית, שלטון העם, יש כאלו שיגידו שזה שלטון הרוב, אבל בסופו של דבר, דמוקרטיה הפועלת כראוי דואגת לזכויות האדם, מעמידה את האדם במרכז ומאפשרת לו ביטוי ומבטיחה את זכויתיו. בכל מקרה, ברור שדמוקרטיה אמיתית מאפשרת למיעוט להפוך לרוב. והכוונה במיעוט, היא גם לדיעות, לתפיסות, לאמונות. לכן, קיימים הרבה מאוד כלים שנועדו להבטיח את הדמוקרטיה. כמו חופש הביטוי, הפרדת רשויות, חופש העיתונות, והגבלת כוחה של השררה על הפרט. בחירות הן תנאי הכרחי לדמוקרטיה, אבל אינם תנאי מספק. ישנן הרבה מדינות אפלות ורעות אשר מקיימות בחירות.

דוגמא טובה לדמוקרטיה בכנסת ישראל, היא לגבי עבודת הוועדות. בוועדות, מובטח ייצוג גם למפלגות האופוזיציה. כאשר השלטון בישראל מתחלף, אין המשמעות שהזכויות של מי שהפכו למיעוט ידרסו. הרי יום אחד הגלגל יסתובב ואם אנו רוצים להבטיח את זכויות כל המיעוטים לאורך זמן, יש צורך לתת להתחשב בדיעות של כולם. חבר הכנסת לשעבר דב חנין, למשל, למרות שהיה נציג של מפלגה לא ציוניות המייצגת את המיעוט הערבי, הרי הצליח ליזום ולחוקק חוקים רבים לתועלת כל אזרחי המדינה. חברי הכנסת יודעים שחילוקי הדיעות הם נחמדים כהצגה לבייס, אבל יש גם עבודה חשובה שצריך לקדם לטובת כלל אזרחי המדינה. לא כך בהוד השרון.

מועצת העיר היא למעשה בית הנבחרים של העיר, בהוד השרון, מתוך 17 חברי העיר, יש אופוזיציה של 4 בלבד. כאילו שהיתה לנו ממשלה שנשענת על 91 חברי כנסת. אך בניגוד לכנסת, ראש העיר רומס ברגל גסה את האופוזיציה. במה הדברים אמורים? ישיבות המועצה הן הכלי העיקרי בהם חברי מועצת העיר יכולים לקדם רעיונות ופרויקטים הקשורים לעיר. הזכות הזו, להעלות הצעות ושאילתות, היא זכות המוקנת לחברי מועצת העיר על ידי החוק. החוק מחייב דיון בהצעות, מחייב שלפחות ישמעו. בישיבה האחרונה שנערכה במועצת הוד השרון, התעלם ראש העיר, אמיר כוכבי, מדרישות החוק, ולא איפשר לחברי האופוציה להעלות את הצעותיהם.
כמי שנכח בחלק מהישיבה, אני יכול להעיד שבתחילת הישיבה נראה שלראש העיר לא אצה הדרך. היה רוצה, היה מאפשר דיון בסוגיות מוקדם יותר. ולא מדובר בהצעות חסרות משמעות:

  • ביטול דוכני הפיס של יגאל שמעון – אני חושב שדוכני הפיס הם שאריות מכוערות של פירסום אלים, והעיר יכולה להסתדר יופי בלעדיהן. הם פוגעים בחזות העיר ופוגעים באזרחיה.
  • יישום תוכנית עירונית למאבק בתאונות הדרכים של משה חנוכה – איני מכיר את פרטי התוכנית, אבל ברור לי שמצב התחבורה בהוד השרון בעייתי, וכרוכב אופניים, לעלות על הכבישים בהוד השרון זו סכנת נפשות. בתקופת כהונתו של אמיר כוכבי לא הוסיפו ולו קילומטר אחד של מסלולי רכיבה.

מה משותף לכל ההצעות הללו? שהן ממש לא מענינות את מי ששכרו עומד על מעל 50,000 ש"ח לחודש. הוא לא צריך להגיע ברגל לבריכת גלי רון, הוא יכול לרכוש לעצמו בריכה. הוא לא מוטרד מההשפעה של ההימורים על השכבות המוחלשות, הוא כבר זכה בפיס, והוא לא צריך לחשוש מההליכה ברגל לכל מקום, יש לו רכב שיקח אותו. אלו הן בעיות של הציבור, בעיות של אזרחים המנסים לחיות את החיים שלהם בעיר הזו, ונתקלים בראש עיר אטום ולא מחובר.

ביקור בישיבת מועצת הוד השרון 15.12.21

זו הפעם הראשונה שאני מבקר בישיבות מועצה ואני ממליץ לכל אזרח לקפוץ לפחות פעם אחת לשמוע מה הולך בישיבות הללו, ובעיקר, להתרשם מהאנשים. את הנושאים לסדר היום ניתן למצוא בהזמנה לישיבת המועצה.

הנושא העיקרי שעמד על הפרק (מעבר לשינוי שמו של תאגיד המים הוד השרון) הינו גורלה של בריכת גלי רון. זו בריכת בת 40 שנים, יש בה כיום 500 מנויים, והיא נזקקת לשיפוץ מסיבי. לכאורה, עניין שולי, יש בריכה, צריך לשפץ. מה שכן, ראש העיר, מתחמק מלתת תשובות לגבי גורל הבריכה. מנכ"ל העייריה טוען שהם קיבלו הארכה לביצוע שיפוץ לבריכה. כאשר הוא נשאל ממי הם קיבלו הארכה ומי דורש מהם את השינוי בבריכה, מילא פיו מים. הסכומים שראש העיר דיבר עליהם הם סביב ה-60 מליון ש"ח, סכומים שנראים לוועד הפעולה מופרכים, ואני נוטה להסכים.

וועד הפעולה למען בריכת גלי רון

מה שעניין אותי הוא הדינמיקה של הדמוקרטיה והפוליטיקה בהוד השרון. יש כיום 3 חברי אופוזיציה. ד"ר אלון גלבוע, עו"ד,אביבה גוטרמן ועו"ד משה חנוכה (שהיה בקואליציה ועזב עקב חילוקי דיעות עם ראש העיר). מה שמשך את עיני בדיונים, שנראה שחברי המועצה, שהם בעצמם דברנים לא קטנים באופן כללי, דווקא העדיפו לשמור על זכות השתיקה. הפער בין הברכות להצטרפותו המבורכת של יוסי שאבי למועצה לעומת חוסר העניין הכללי שהנוכחים גילו בנושא שעל הפרק היה די צורם. זה קצת לא מובן בעיני. האם אין להם מצביעים אשר מגיעים לבריכה? האם לבריכה מגיעים רק אנשים שהצביעו לאופוזיציה? מדוע רק חברי חברי האופיזציה מעלים שאלות וקשים קושיות? איזו מין דמוקרטיה יש כיום בהוד השרון?

אחת הטענות העיקריות של התומכים בשיפוץ הבריכה נגעה לשקיפות של ראש העיר. זהו נושא חשוב שלדעתי העייריה מטפלת בו באופן מחפיר. החל מהדוחות הכספיים שאי אפשר לעבד, הדוחות של החברה הכלכלית (מצגת) הנעלמים אחרי שנה, ישיבות המועצה הנדחות, חוסר מעקב פתוח אחרי ביצוע החלטות המועצה ועד לנושא הזה.

התרשמתי לטובה מחברי האופוזיציה, הם שולטים בפרטים, הם ערניים ונשמע שהם באמת באמת לעזור לתושבים. מאידך, ראש העיר נראה לי זחוח, כמעט מבודח. כאילו לא מדובר על איכות חייהם של מאות תושבים (במצב הנוכחי של הבריכה) ואם היתה מתחוזקת ומתוקצבת כראוי, לאלפי מתושבי העיר. הוא לא יוצר איתם שום שיח, לא דיאלוג, לא פונה אליהם. מקסימום לנציג שלהם. שקופים. הם בעיניו תפאורה, בעיני הם המקהלה היוונית במחזה קפקאי.

אישית, אני לא מבקר בבריכה, אני מעדיף ים ופעילות באוויר הפתוח. אבל בעיני מאוד חשוב עבור הקהילה של הוד השרון שתהיה בריכה נגישה במרחק הליכה. עבור כולם. הגישה העירונית המודרנית בעולם מדברת כיום על עיר רבע שעה, עיר שכל השירותים שהאזרח נזקק להם נמצאים במרחק של רבע שעה הליכה. ואילו בהוד השרון, בריכה שכבר בנויה, שכבר מעניקה שירות, צריכה להיאבק על קיומה.

ומה קרה עם ההצעות של חברי מועצת העיר?

נגישות