הירקון הוא אחד מפינות החמד המקסימות באיזור המרכז. נחל אמיתי שבחלקו זורמים מים נקיים ובעל מערכת אקולוגיות מיוחדת ומקסימה. המקום מושך מטיילים רבים, הן ברגל והן באופניים.

מעל לירקון עוברים מספר גשרים, חלקם מימי הטורקים. גשרים אלו חיונים על מנת שניתן יהיה להנות משפעת הטבע. אחד הגשרים הללו, עובר בתחומי העיר הוד השרון, והוא גשר חשוב כי יש מעט אפשרויות אחרות לחצות באיזור, והוא גם חלק מחוצה ישראל.

מה עשו בעיריית הוד השרון? חסמו את הגשר והניחו מספר אבנים גדולות שיאפשרו לכאורה חציה. אבל מה? לא מדובר על קהל של עיזות פזיזות, אלא על רוכבי אופניים, חלקם מבוגרים, חלקם צעירים, חלקם עם אופניים חשמליים שממש קשה להניף ולדלג עימן מסלע לסלע כמו תיש קפצן.
כך נראה הגשר לפני שעירית הוד השרון החליטה לחסום אותם.

רוצים לעזור? לאפשר לנו להמשך להנות מרכיבה ומטיול באיזור המקסים הזה?

חיתמו על העצומה

הורים רבים מתלוננים על מצב עגום ביותר בגני הילדים בהוד השרון. הבעיה העיקרית היא סביב הסייעות בגנים. כאשר נפתחה שנת הלימודים הסתבר שעירית הוד השרון העבירה את הטיפול בגנים לחברת קיטו מרום. בקבוצות ההורים נרשמו תלונות רבות, החל מהרמה של הסייעות, ההכשרה שהן מקבלות, המזון המוגש לילדים, הן מבחינת האיכות והן מבחינת הכמות צימצום החוגים והשעות שבהם הם מתקיימים.

אכן נאה שעיריית הוד השרון זכתה בפרס החינוך המחוזי (אחרי השקעה של 160,000 ש"ח) אבל אולי אפשר היה להשקיע את הכספים באופן חכם יותר.

בקבוצה של ההורים המוקדשת לנושא מועלות טענות קשות:

הסייעות והמובילות נמצאות במצב בלתי אפשרי. מצד אחד, קיצצו להן בשכר, מאידך, המזון המגיע לילדים הוא מועט ולעיתים אינו ראוי. הן מכניסות את ידיהן לכיסהן ומשלמות בעצמן כדי שלילדים יהיה מה לאכול!

לכתבה במקומון "ירוק" על המצב בגני הילדים בהוד השרון.

הגיעו הדברים לידי כך שהאופיזציה בהוד השרון חייבה את ראש העיר לכנס ישיבה שלא מן המניין. ההורים הזועמים התארגנו להגיע, ומי לא בא? ראש העירייה.

נאמני העצים בהוד השרון משקיעים ממרצם ומכוחם על מנת להגן על העצים. הגנה על העצים היא אינטרס שלנו, עבורנו ועבור ילדנו. יחד עם זה, נראה שבחברה הכלכלית של הוד השרון לא חולקים את הגישה הזו. שמונה עצים נכרתו על ידי גורמים עלומים. מדוע? מי ביקש את הכריתה? ומי בדיוק עומד לגזור קופון על העצים? כשנציג נאמני העצים ניסה לברר, העבריינים ברחו.

במסגרת פרויקט מהיר לעיר אושרו 350 כריתות עצים לערך. ראש העיר, אמיר כוכבי, במסגרת ישיבת המועצה המיוחדת לנושאי הגנת העצים התהדר בהיקף העצים הנשתלים בפרויקט זה. אומנם, מדובר על שתילים צעירים בגובה 2 מטרים לערך, אבל ראש העיר טוען שאלו הינם עצים בוגרים. ניחא, עדיף מעט על לא כלום.

יחד עם זה, במסגרת הפרויקט גם בוצעה פגיעה נרחבת בעצים, כה נרחבת, עד שיש חשש אמיתי שלא ישרדו בשנים הקרובות.

מישהו צריך ללחוש לראש עיריית הוד השרון שימי חומה ומגדל חלפו עברו מהעולם. שאנחנו חיים במדינה מסודרת ואין צורך לבצע פרויקטי בניה במחשכים, בלי לספר לציבור מי עושה מה. אין זאת רק מראית עין (החשובה מאוד לפני עצמה) מדובר על זכות בסיסית של הציבור לדעת מי אחראי על העבודות. אי הקפדה על הפרטים הללו, הינה הזמנה לאסונות בניה. כאשר אין שלט, אי אפשר לדעת מי ממונה הבטיחות של האתר, מי המהנדס האחראי ומי מנהל העבודה. אנשים שבמקרה של בעיה צריכים להגיע לאתר מיידית. כאשר אין הפרטים הללו, באופן ברור, מדובר על מפגע בטיחותי בפני עצמו. אין זו דרישה בעלמה, זו דרישה של החוק.

במקרה של עירייה, המצב עוד יותר רגיש. הצבת שלטים מאפשרת לציבור לדעת מי מבצע את העבודות מטעם העירייה, מחסור בשילוט, הינו פתח לשחיתות.

כל זה לא מטריד את עיריית הוד השרון, הרי היא אינה משלטת את אתרי הבניה בהם היא בונה, כפי נשדרש עפ״י סעיף 3 לנספח ההיתר. ד"ר אלון גלבוע, עו"ד העלה בישיבת המועצה שהתקיימה ביום רביעי (26.1.229) הצעה לסדר בעניין ובה דרישה שהעירייה תפעל בהתאם לחוק ותפעל להצבת שלט ( כפי שמופיע בתמונה ) בכל תחילת בניה וכפי שנדרש מכל תושב שבונה בעיר. מוזר בעיני שיש צורך להעלות הצעה לסדר בדרישה שהעירייה תעמוד בדרישות החוק.

מעבר למראית העין ולדרישה של עירית הוד השרון לעמוד בדרישות החוק כמו כל אזרח, הרי הרציונל העומד מאחורי תקנה 3 הינה לשקף בפני הציבור את מס׳ הבקשה להיתר, מי הוא הקבלן המבצע, מי מגיש הבקשה וכיוצ״ב.

חברי המועצה שנכחו בישיבה מטעם הקואליציה הצביעו נגד ההצעה, הצעה שבסופו של יום לא התקבלה. נראה שגם הם אינם מבינים את חשיבות השקיפות, את החשש מפני שחיתות בתחומי הבניה והפרויקטים שהעירייה מבצעת. הם לא סיפקו הסבר מניח את הדעת, כך שההצעה לא התקבלה. העירייה ומנהל ההנדסה ימשיכו להתנהל בניגוד לחוק (התכנון והבניה) ולתקנות. זו לא הפעם הראשונה שהעייריה אינה פועלת לאפשר שקיפות מלאה הקשור לזהות הקבלן, מגיש הבקשה והחשוב מכל האם העבודות מתבצעות בהיתר.

דחיה כזו, נראית בעיני כמתן לגיטמציה לעבריינות לכאורה של העירייה. בעיני, זו מעילה באינטרס של הבוחרים.
מצ״ב תמונות מאתרי הבניה.

ד"ר אלון גלבוע , עו"ד חבר מעצת העיר הוד השרון חשף שעיריית הוד השרון בצעה עבודות הריסה ובניה במוסדות ציבורים ללא היתר כדין .

בחודש אוגוסט 2021 חשף ד"ר אלון גלבוע כי העירייה מבצעת הריסה של מבנה ציבורי ברחוב המכבים 1 בנווה נאמן, וזאת בניגוד סעיף 145 לחוק תכנון ובנייה מחייב כול גוף להוציא היתר בנייה בהליך סדור כפי שמצופה מכל תושב.

מיד כשנחשפו עבודות ההריסה , ד"ר אלון גלבוע חבר המועצה שלח מכתב התראה ליועמ"ש עיריית הוד השרון על מנת לקבל את תגובתו לעבודות הטעונות היתר .

בתגובתו לד"ר אלון גלבוע כתב היועמ"ש " שהוא ממתין לקבל מהגורמים המקצועיים התייחסות מפורטת ועד אז יופסקו העבודות לחלוטין" . יובהר שעד היום לא התחדשו ההריסות והעירייה שוקדת על הגשת היתר.

לא חלף זמן רב ובחודש ספטמבר 2021 חשף ד"ר אלון גלבוע כי העירייה מבצעת עבודות בניה בבית ספר לפיד .

שוב פנה ד"ר אלון גלבוע ליועמ"ש העירייה על מנת לקבל את תגובתו לבניה הבלתי חוקית.

ביום 28 לנובמבר 2021 השיב יועמ"ש העירייה לבניה הבלתי חוקית שביצעה העירייה: מנהל ההנדסה מטפל בקבלת היתר למבנה חדר מכונות שנבנה ללא היתר לפני מספר שנים, לחיפוי הפח הדקורטיבי שמעליו ולמתקן הברזל משמשאלם ( המסומן באות B בתמונה שצורפו לתשובתך)".

לנוכח הבניה הבלתי חוקית בבית ספר לפיד , הגישה העירייה בקשה להיתר מס' 20212723 אשר כללה בין השאר בקשה להיתר חדר מכונות למעילת וחיפוי חזיתות.

אך מעיון בבקשה מתגלה כי צורף דו"ח פיקוח לביקורת שנערכה ביום 16 לדצמבר 2021 ובו צוין כי "אין חריגות בניה" . שוב אנו מגלים כי העירייה הגישה בקשה להיתר וצרפה דו"ח שגוי שהינו בעל חשיבות גדולה.

כל אדם שעינו בראשו יבחין מיד שהעירייה לא צרפה דו"ח מלאה ואמיתי של המצב הקיים על מנת לא לחשוף את העבירות הבניה שביצעה .

במציאות בה העירייה מבצעת בניה בלתי חוקית בבתי ספר ובמוסדות חינוך, הינה מכרסמת באמון הציבור במערכות השלטון ובמערכת אכיפת החוק ולפעולות אלו השפעות שליליות רבות, ובהן: פגיעה בשלטון החוק ושימוש שלא כדין במקרקעי הציבור, פגיעה במשאב הקרקע ובעתודות הקרקע, פגיעה בתכנון הפיזי הכולל וארוך הטווח, ובכלל זה בתכנון התשתיות המקומיות ופגיעה באיכות החיים והסביבה.

בהיותה של עיריית הוד השרון כרשות מקומית, מוטלת החובה לשמור על הוראות החוק ועל כללי המינהל התקין ולשמש דוגמה במעשיה – בבחינת נאה דורש נאה מקיים. עבירות על חוק התכנון והבנייה המבוצעות דווקא על ידי מי שאמון על שמירת החוק ואכיפתו חמורות במיוחד מהבחינה הציבורית.

בנייה ללא היתר של העירייה בניגוד להוראות תכניות תקפות היא מנוגדת לחוק, פוגעת ביסודות התכנון ואף עלולה לסכן חיי אדם. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבניה בלתי חוקית בבתי ספר ובמוסדות חינוך מבלי שגורמי הבקרה וההנדסה אישרו את הצבתם ואת השימוש בהם.

המכתבים ליועץ המשפטי של עיריית הוד השרון

בהמשך לפוסט בו כתבתי שעיירית הוד השרון אינה עושה מספיק כנגד מפגע הקמינים, נראה שמשהו השתנה, לפחות בניראות של הנושא. העייריה הוסיפה לדפי הארנונה (לצד הסברים מפחידי עינים על היוזמה למדוד מחדש את כל הנכסים) גם הערה על הנזקים שהקמינים גורמים לסביבה.

פעולה זו אינה מספיקה. בידי הרשות הסמכות איסור שימוש בקמינים. כמו שנעשה למשל בפתח תקווה. לא צריך להסתמך על דיווחי התושבים. נראה שכל פעם שיש בעיה, העירייה מאלצת את התושבים לפעול והיא עומדת מהצד, כמו שופט במשחק כדורגל. על עיריית הוד השרון והעומד בראשה, אמיר כוכבי, לפעול באופן נחרץ על מנת לסלק את המפגע הזה, הממרר את חייהם של תושבים רבים, מהווה מפגע בריאותי ומזיק באופן חד משמעי לילדים והסביבה. אנשים צריכים להבין, שהנזק הוא גם להם (כאילו שזה שאתה מרעיל את השכנים שלך זה בסדר).

בהוד השרון קיימת קבוצת whatsapp המרכזת את הנושא. לדעתי, העובדה שמנכ"ל העירייה ובני בריתו חברים בקבוצה לא מעלה את האפקטיביות שלה.

אחד מחברי הקבוצה העביר את המסמך מאיר העיניים הבא.

לכבוד יו"ר הועדה לאיכות הסביבה בהוד השרון מר חיים שאבי,

הנדון: הצעה לחוק עזר עירוני – איסור הסקה בקמין עץ

אבקש לבדוק הכנסה לחוק עזר עירוני את נושא זיהום האוויר ע"י הסקת קמינים בעץ.

רקע

מכל סוגי המזהמים,  עשן עצים הוא המזהם הרעיל ביותר במרבית הערים, מסוכן יותר מזיהום אוויר ממכוניות וממרבית הזיהום התעשייתי.

הסיכון לסרטן מעשן עצים, גבוה פי 12 בהשוואה לעישון פסיבי של כמות עשן זהה של סיגריות.

שריפת 5 ק"ג של עץ במשך שעה, משחררת לאוויר PAH (זיהום של פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים) השווה לזאת הנפלטת מ– 6,000 חבילות סיגריות.

רדיקלים חופשיים כימיים ורעילים הקיימים בעשן עצים, פעילים פי 40 יותר זמן, מאשר רדיקלים חופשיים בכמות זהה בעשן סיגריות. עשן עצים הוא המקור השלישי ברמת פליטת דיוקסין, שהוא אחד החומרים הרעילים ביותר שידועים במדע.

גודלם הזערורי של החלקיקים הזעירים בעץ (wood particles) גורם לסיכוי גדול פי שבעה שינשמו אותם ביחס לזיהום מחלקיקים אחרים.

עשן עצים חודר בקלות לבתי השכנים ויוצר ריכוזי עשן של עד 88% ביחס לאוויר החיצוני. אי אפשר לןהתחמק ממנו, גם אם כל חלונות הבית סגורים !

אם מריחים את העשן, סימן שנפגעת מהזיהום. הריח המתוק (גם אם הינו נעים לפעמים) הוא תוצאה של מרכיבים רעילים כמו בנזן.

הזיהום מהחלקיקים הנשימים שנפלטים מתנור עץ אחד, שווה ערך לכמות הנפלטת מ-3000 קמיני גז שמייצרים את אותו חום.

עשן עצים הוא המזהם היחיד שמפזר את הזיהום שלו במקום בו אנשים נוכחים רוב הזמן. הוא מתפזר בקושי ולא באופן שווה. כמו כן, הוא נשאר באוויר למשך זמן ארוך יותר עקב חלקיקיו הקטנים. בבתים הסמוכים לבית בו מסיקים בעץ ריכוזי הזיהום מהעשן יכולים להיות פי 100, מאשר ברמת הזיהום המגיע בסופו של דבר לתחנות ניטור אוויר, במידה ויש כאלו בסביבה. "נפגעי זיהום אמיתיים מקומיים" נוצרים אפילו כאשר ערכי הזיהום בכלל הקהילה הם נמוכים.

אם שכנך, שורף עצים בקביעות, אפילו בהתאם לחוקים הקיימים (ובארץ החוק הארצי כלל לא נאכף), אתה יכול לעבור חורף שלם ללא יום אחד של אוויר נקי.

החוק בארץ

הפעלת קמין הופכת לפלילית כאשר ריח העשן שהוא גם סימן לזיהום האוויר הנוצר משריפת העצים, מגיע לבית השכנים, למגרש השכן ולמרחב הציבורי.

למעשה, כל ריח של עשן מעבר לגבולות המגרש של בעל הקמין, מהווה עבירה פלילית. הפעלת קמין אינה שווה למנגל מזדמן, אלא מצב בו החורף הופך להיות רעיל, מזוהם וכתוצאה מכך לפגיעה בבריאות של האהובים לנו.

מעשית, אין אכיפה בנושא ברמה הארצית או העירונית (מחוסר סמכות). כמו כן, הישראלי הממוצע אינו טורח לתחזק את הקמין כראוי, משתמש בעצי גזם מכל הבא ליד (כולל עצי מחט/שרף האסורים בשימוש, שאריות עצים מטופלים מנגריות, אדני רכבת ומכל הבא ליד. במרבית המקרים אלו אינם מאוחסנים כראוי במקום מוגן ממים והעשן המופק מהם רב ורעיל במיוחד). גם קמין מתוחזק היטב עם עצים יבשים לחלוטין מרעיל את סביבתו !

הבסיס החוקי הרלוונטי:

חוק העונשין:

המזהם לרצונו את האוויר ועושה אותו בכך מזיק, בדרך כלל, לבריאותם של בני אדם הגרים או מנהלים עסקים בסביבה, או של העוברים בדרך ציבורית, דינו – מאסר שלוש שנים. (סעיף 222)

המקים לצרכו רעש גדול או מפיץ לצרכו ריחות פוגעים או מזיקים, במקום ובנסיבות המטרידים בני אדם מן השימוש בזכות הרבים, דינו – מאסר שנה אחת. (סעיף 222)

חוק למניעת מפגעים:

לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים. (סעיף 3)

ניתן לראות כי המחוקק, התייחס לא רק למצב קיים של ריח חזק אלא גם לאפשרות של "עשוי להפריע". מכיוון שהמשטרה אינה אחראית לאכיפת חוקי איכות הסביבה, אלא הרשויות המקומיות או המשרד להגנת הסביבה, אין למעשה אפשרות אכיפה בנושא ללא חוק עזר עירוני מתאים.

לסיכום

ערים שחרטו על דגלן את המוטו של עיר קהילה ירוקה ודואגות לבריאות תושביהן, חוקקו חוקי עזר עירוניים האוסרים כליל על ההסקה בקמין עצים. בין ערים אלו נמצאות תל–אביב ואפילו ירושלים בה החורפים קרים בהרבה מאשר בהוד השרון. 

למתעקשים על קמין בביתם – ניתן להסב קמין עצים לקמין גז (או אפילו סולר) בעלות נמוכה.

בברכה

יעקב שויצקי

חבר בוועדת איכות הסביבה הוד השרון

העתקים:

ראש העירייה מר חי אדיב

היועץ המשפטי מר ירון סולברג

חברי הוועדה

רשימת מחקרים מקיפה –

מתוך מדיניות אגף אוויר באשר להסקה ביתית בשריפת דלקים באיכות הסביבה

האתר כנגד הקמינים

(כל הזכויות שבורות, ניתן להעתיק, להפיץ ולעשות במידע כל שימוש אף מבלי לציין את מקורו).

תחום השקיפות העירונית הוא תחום מתפתח אשר מתכתב עם רעיונות התוכנה החופשית. רעיונות אלו נוגעים לאופן הנכון לניהול מידע והפצתו. הוגה הדעות הגדול של התנועה הינו ריצ'רד סטולמן. לרעיונות אלו השפעה הולכת ונרחבת, בין השאר על תנועות הזכות לתקן, המאבק כנגד חוקי מערכות הנז"ק (ניהול זכויות קניין) ומאבקים חברתיים-טכנולוגיים נוספים. תנועה התוכנה החופשית היא התנועה הגדולה והחשובה ביותר בתעשיית הטכנולוגיה העילית, וכיום מהווה את הבסיס הטכנולוגי לרוב המוחלט של תשתיות ענקי הטכנולוגיה, ממיקרוסופט, גוגל ועד חברות הזנק והתעשיות הביטחונית. התוכנה החופשית העניקה לעולם את הוויקיפדיה, אך גם מהווה בסיס לענפי הטכנולוגיה הגדולים ביותר (מאות אלפי פרויקטים). העולם הטכנולוגי מבוסס על תוכנה חופשית. 

הרעיונות הנוגעים לשקיפות העירונית התפתחו וכיום מדובר על רעיונות של "עיר דיגטלית". עיר שהמידע החיוני בה נגיש, ומאפשר לבעלי ההחלטות לשפר באופן עקבי את היעילות של השירות העירוני והתועלת המופקת ממנו. ככול שפותחים יותר את המידע, כך ניתן להפיק ממנו תועלת. חברה כמו moovit חייבות את קיומה לפתיחת המידע על תנועות האוטובוסים על ידי משרד התחבורה. באופן כללי אפשר להניח שניהול נכון של המידע הוא לא רק הוצאה, אלא יכול להוות בסיס ליצירת מקור רווח לעירייה, אך יותר מזה, הוא עשוי להוות בסיס לפיתוח ענפי כלכלה חדשים לתועלת כלל המשק ולרווחת כלל האזרחים. 

רעיונות אלו דורשים סכומים מאוד ניכרים למימושם, סכומים שלהערכתי נמצאים מעבר להישג ידה של עירייה בסדר הגודל של הוד השרון. רק לדוגמא, פרויקטור לנושא, בעל ידע מתאים בתחומים הנדרשים ויכולת עבודה במסגרת עירונית, יכלול הוצאות שכר בסדר גודל של  55,000 ש"ח לחודש עבודה. (עלות העסקה של איש פיתוח ואינטגרציה בתעשיה). על פניו, כאשר מדובר על פרויקטים בהיקף המדובר, יש צורך לשדרג מערכות מידע רבות, לעיתים, יש צורך לאפיין אותן מחדש ולפתח את כולן מחדש. פרויקט כזה צריך לכלול עשרות אנשי פיתוח וניהול וכולל גם סיכון לא מבוטל להיכשל. מאידך, עיר דיגיטלית שכזו תוכל למשל להעלות את רמת הבטיחות באמצעות ניטור מדוייק של מצב התחבורה, לבצע השוואת מדדים סביבתיים שונים (רעש, צריכת אנרגיה, זיהום) בין אזורים שונים בעיר ולאתר מפגעים עוד לפני שהגיעו תלונות מהתושבים. התועלת שבמידע עשויה להיות מתורגמת לעליה ברמת החיים ועל כן בערך הנכסים של כל תושבי העיר.  

יחד עם זה, ניתן באמצעות הידע והמחשבה הנכונה להביא לשיפור ניכר במידע של העיר בהשקעות מאוד נמוכות. מערכות ניטור מזג אוויר ואיכות האוויר יכולות להירכש בעלות של פחות מ-2000 ש"ח ליחידה וכך ניתן להציב כמה מהן בבתים של תושבים. (קיימות בהוד השרון כבר 2 מערכות כאלו המחוברות למערכות גלובלית של חברת ibm). הצעות מסוג זה אומנם לא יהפכו את הוד השרון לדיגיטלית, אבל יהיו בעלות תועלת רבה לכלל התושבים כי יאפשרו שיפור בדיוק מזג האוויר ובבקרה על האיכות שלו. 

גם אם נחכה עם רעיונות העיר הדיגיטלית, ניתן להפיק גם כיום תועלת רבה לציבור מהגדלת השקיפות העירונית על בסיס הטכנולוגיות הקיימות כיום. בהקשר הזה, השקיפות מחולקת לשני תחומים משיקים אשר קשורים זה לזה, שקיפות פיננסית ושקיפות תפעולית.  

במסגרת השקיפות הפיננסית יש לאפשר שימוש נוח במידע הפיננסי בכל הגופים של העירייה, חברות הבת, והחברות שלעירייה יש דירקטורים בהן. בשלב ראשון, יהיה נכון בעיני להתייחס לעירייה כאל חברה ציבורית בה התושבים הם בעלי המניות ועל כן זכאים לקבלת מידע שוטף ונרחב על ההתנהלות הפיננסית של העירייה. כיום, עיריית הוד השרון מספקת דוחות סרוקים, המחייבים הזנה מחדש של הנתונים על מנת שהם יהיו ניתנים לעיבוד. מצב זה פוגע בשקיפות. אידיאלית, הדוחות הכספיים של העירייה צריכים להיות זמינים באמצעות api, ז"א, שניתן לבצע שאילתות מתוך מחשב ישירות אל הדוחות הכספיים ולבצע באופן כזה חיתוכים, השוואות ובדיקה מדוייקת של הביצועים. אך גם פירסומם בקובץ גליון אלקטרוני יהיה שיפור לעומת המצב כיום. (בפרט בנוגע לחברות הבת, כמו החברה הכלכלית ותאגיד המים). 

השקיפות התפעולית נוגעת לגבי אופן קבלת ההחלטות בעירייה ומעקב אחריהן. כמו למשל, בעיריית כפר סבא. אך בדומה למעקב ההחלטות הזה, התושבים זכאים לקבל, לדעתי, דוחות שוטפים על ההתנהלות של כל הנכסים בבעלות העירייה, הניהול שלהם והתוכניות הנוגעות להם ואופן קבלת ההחלטות. כל המסמכים שהעירייה מפיקה צריכים להיות מרוכזים באופן שיהיה נגיש לציבור באמצעות מערכות חיפוש יעילה תוך הקפדה על פרטיות האזרחים. אם תושב רוצה לדעת את כל הדיונים והתוכניות הנוגעים לרחוב שבו הוא גר בכל מחלקות העירייה. הוא צריך להיות מסוגל לצפות בהם בלחיצת כפתור. הקמתה של מערכות שכזו פשוטה וזולה משמעותית מחזון העיר הדיגטלית, כי המידע כבר נמצא בעירייה, ויש צורך לפרמל אותו באופן שיהיה נגיש גם למנועי החיפוש. הדרך האידאלית, היא הזנת הנתונים לבסיס נתונים ופירסום api. מידע שכזה, עשוי להוות גם מקור רווח לעירייה כאשר שימוש נרחב בו יכול להימכר ליזמים (בכפוף לתקנות הפרטיות). בשלב ראשון יהיה נכון בעיני להתמקד ביצירת סטנדרטים אחידים למידע בין המחלקות השונות, והנגשת המידע שכבר קיים במחלקות. למאגר מידע כזה יהיה ערך רב גם עבור העירייה עצמה ועשוי בעצם הקמתו לשפר את איכות השירות ויעילותו. ההמלצה שלי היא לעשות שימוש אך ורק בתוכנות חופשית, כאשר ההתאמות מבוצעות על ידי העירייה ישוחררו לציבור תחת רישיון חופשי (לטעמי, ה-  gpl3 הוא הרישיון ההולם). 

כיום, האתר של עיירית הוד השרון אינו מעודכן (למשל, מיקום הגינות הקהילתיות אינו מעודכן, בניגוד למשל לכפר סבא). וכך גם המבנה והצורה של האתר יכולים להשתפר. האתר של המועצה המקומית סביון מהווה דוגמא טובה לאתר עירוני. 

על הכותב:

מבצע כיום פרויקטים עבור חברות טכנולוגיה עילית. עבדתי עבור מגוון חברות, מחברות הזנק, חברות ישראליות גלובליות ותאגידי ענק בין לאומיים. הפרויקטים כוללים תכנון, הקמה ובניה של מערכות מידע לטיפול בכמויות מידע גדולה (ביג דאטא), תכנון והקמה של מערכות בדיקות אוטומטיות בסביבות הלקוחות ובסביבות ענן. בעבר, תיחזקתי את מערכות הביג דאטא של קונדואיט (המערכת הגדולה ביותר מסוגה בישראל בזמנה, כולל מערכות יתירות וגיבוי). כמוכן, עסקי בייעוץ לגופים פיננסים שונים, חברות ביטוח ותעשיה.

כמו כן עסקתי בייעוץ אירגוני בתחום בקרת תהליכי הניהול (iso). 

אני פעיל חברתי קרוב ל-20 שנים, בין השאר עסקתי בהתנדבות:

• ניהול עמותה לקידום התוכנה החופשית. (עמותת המקור). 
• יעוץ למנה"ר (מנהל הרכש של משרד הביטחון), בנושא שימוש במערכות תוכנה חופשית.
• ניהול והקמה של כנסים עבור התעשיות הביטחוניות.
• ייעוץ ומימוש פרויקט עבור ממר"ם ו-8200 בהטמעה של מערכות חופשיות. 
• השתתפתי בוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע במשרד האוצר, בתחום תוכנה חופשית במערכות החינוך. במסגרת פעילותי זו הפקתי מסמכים רבים בתחום השימוש בתוכנה חופשית עבור משרד האוצר והייתי בקשר עם גורמים שונים במשרד החינוך ובתחום המסחרי (גוגל).
• הקמתי ויעצתי להקמת של כיתות מחשבים מבוססי לינוקס ברחבי הארץ (בין השאר, בבית ספר הדמוקרטי בהוד השרון).
• הייתי מהיזמים וניהלתי את האסטרטגיה של המאבק כנגד חוק המאגר הביומטרי. המאבק כלל פיתוח של תוכנות חופשיות (שהיוו את ההשראה לפרויקט הכנסת הפתוחה), אירגנתי הפגנות בהשתתפות חברי כנסת ששודרו באמצעי התקשורת. 
• יזמתי מאבק למען זכויות חיילי המילואים במהלכו פורסמו כתבות באמצעי תקשורת שונים כולל כתבת מגזין בערוץ 1. 
• יזמתי, בניתי וניהלתי את אתר הקהילות הגדול ביותר בזמן המחאה החברתית, המערכת כללה גם רשת חברתית מבוססת תוכנה חופשית. אירגנתי הפגנות מול ביתה של שלי יחימוביץ ורון חולדאי במחאה על היחס לדרי הרחוב בתל-אביב.
• כיום אני מפרסם בלוג וערוץ יוטיוב בתחום ההגנה על הסביבה. 

אחד הגופים החזקים במדינת ישראל הוא רמ"י, רשות מקרקעי ישראל. 92% מקרקעות המדינה שייכות אליה. כך שאם יש לכם נכס במדינת ישראל, רוב הסיכוים שהאדמה שעליו הוא יושב אינה שייכת לכם, אלא למנהל מקרקעי ישראל. לרוב, האדמה הזו חכורה לפרק זה של 49 שנים. נושא הבעלות של הקרקע הוא לא רק נושא מורכב מאוד, אלא גם קשור להרבה מאוד כסף. למעשה, לחלקו הארי של הכסף שלכם. מדיניות הקרקעות של רמ"י למעשה משפיעה על תחומי החיים שלנו באופן ישיר, ולו בשל המנופול שיש לגוף זה על מכירת קרקעות. כאשר אתם רוכשים דירה, רוב הסיכויים שלפחות שליש ממחיר הדירה הגיעה חזרה אל המדינה דרך המנהל. (ועוד קרוב ל-20 מע"מ).

ברוב המקומות, מקפידים מאוד על הגבולות בין החלקות. אם הזדמן לכם לבנות בית, הרי כל חצי שנה צריך לחדש את המדידות ולוודא שהבית אינו חורג מגבולות המגרש, ושבניתם אותו לא רק השטח הנכון, אלא גם על המקום הנכון בשטח. חריגה מהמיקום עלולה לגרום לצרות צרורות, הן עם השכנים והן עם הרשויות.

בואו נניח למשל, שמעוניניים להרחיב כביש בשכונה גני צבי בהוד השרון. אם בשכונה אין חלוקה של חלקות (אין פרצלציה), מה שאומר, שאף אחד לא ממש ידוע היכן החלקה שלו נגמרת והחלקה של השכן שלו מתחילה, אבל יותר מזה, גם השטחים הציבוריים לא ממש מוגדרים. למשל, רוחב המדרכות, מיקום הכבישים, מבני ציבור ועוד ועוד. כאן זה כבר מתחיל להיות מעניין, כי מצד אחד יש את התושבים היושבים על האדמה כבר עשרות שנים, שמעוניניים להוריש נכס לילדים שלהם, ומהצד השני, יש את הרשות המקומית, שרוצה למקסם את היכולת שלה לעשות שימוש בשטחי הציבור ולמקסם את גבית המיסים שלהם (רק להחזיק ראש עיר עולה מליון שקל בשנה), ויש גם את מנהל מקרקעי ישראל, שמעוניין למכור כמה שיותר חלקות בכמה שיותר כסף ועבור התושבים הם במקרה הטוב מטרד ולרוב הוא פשוט לא רואה אותם.

ואם זה לא מספיק כדי להפוך את התושבים לקורבנות, הרי אי אפשר להשיג אישור בניה על שטח שאינו מוגדר, אי אפשר למכור אותו וגם ירושה עלולה להיתקל בבעיות. ז"א, שתושבי השכונה לא רק שאינם בדיוק יודעים היכן האדמות שלהם, אלא שאם אינם יכולים להוסיף ולו חדר לביתם, או ממ"ד, גם שינוי גודל של חלון עלול לגרום לבעיות. תושבי השכונה הם קורבנות של המדינה, מוחלשים ומנושלים מרכושם בגלל בירוקרטיה ותאוות בצע של הרשויות.

במצב כזה, מתבקש, שהרשות המקומית תעשה הכל כדי להסדיר את הנושא מול התושבים. הרי זה נושא שהוא בדמם, נושא שפרנסתם ורווחתם של עשרות אם לא מאות משפחות תלוי בהם. במצב כזה, מתבקש, שהרשות תעשה הכל למען התושבים ולמען השכונה. אבל, בהוד השרון, זה אחרת. על פניו, לפי הדיוח, נראה, שהעייריה לא רק שאינה עושה דבר למען התושבים, נראה שאמיר כוכבי מעדיף לשרת את המנהל מאשר את תושבי עירו. למה? אולי הוא לא מעוניין לתת שירות לתושבי העייריה מהנכסיים הללו, אלא לגרוף לקופת העייריה כסף מהסבה שלהם והשכרה שלהם. אומנם אמיר כוכבי מזדרז להרוס מבנים שנבנו ללא היתר, אבל הוא בעצמו מודה שהוא מורה לעייריה לבנות ללא היתרים. כנראה שאין זה מקרה, אלא ממש מדיניות עקבית, כפי שנעשה במקרה של גלי רון, המשרתת אלפי תושבים רבים במגדיאל בהוד השרון. עוד נכס ציבורי חשוב עבור אלפי תושבים שראש העיר אולי היה מעדיף לפרק ולמכור עבור היתרי ההשבחה.

על פניו נראה שאמיר כוכבי פועל באופן עקבי להרוס את התשתיות החברתיות ואת השירותים שהתושבים מקבלים בעירו. על פניו נראה, שראש עיירית הוד השרון, אמיר כוכבי נופל אל מחזות של פעולה כנגד התושבים שלו עצמו. האם זה בגלל שהם פחות מבוססים? האם הוא נוטה לפגוע יותר בשכונות הוותיקות?