בליכוד לא כל כך מחבבים את המפגינים בקפלן. את אלפים המגיעים כל מוצאי שבת כדי להביע את זעקתם למען החטופים וכנגד ערלות הלב של השלטון. אמיר כוכבי הוא עוף חריג בנוף של ראשי הערים, כי הוא אחד היחידים שהפך את עצמו לסמל של המחאה בעירו, הוא וחבריו נואמים, למשל, רן יקיר, חוצבי להבות כנגד השלטון. מביעים את החרדה של מחנה שלם כנגד מה שהולך במדינה. 

אמיר כוכבי לא רק משקיע מזמנו היקר (שחלק נכבד ממנו הוא משקיע ברשתות החברתיות) אלא גם ישמח להתראיין (למרות שהוא לא עובר מסך משהו) בכל במה על מנת לחשוף את ערוות הממשלה. 

אבל אמיר כוכבי לא מנהיג לבד את הוד השרון, יש כאלו התומכים בו, יש כאלו העוזרים לו לחצות את מערבולת בור התקציב שהוא יצר בעצמו. היפה בסיפור הזה, שבהוד השרון הוא הצליח כן להגיע לאחדות לבבות ואינטרסים. 

אומנם הוא יוצא כנגד השלטון והשרים שבו, אומנם הוא עזר לסלק את בית חב"ד משכונה בעיר, אומנם הוא מזניח את בית הכנסת הגדול, אומנם הוא מיקם תחנה של נעים בסוף שבוע בדיוק ליד בית הכנסת הזה, אבל שום דבר לא ימנע מסניף הליכוד בהוד השרון לתמוך בו תמיכה מלאה וברורה. כך, אמנון אברמוב, יושב ראש הליכוד, תומך בקואליציית השתקנים שלו. 

אומנם הוא לקח משכונת גיל עמל את בית הספר היחיד המסורתי שבה (והיחיד במרחק הליכה סבירה מהשכונה), אבל זה לא מפריע למעיין דלל, שגדלה בשכונה, לשתוק למענו. 

אומנם הוא גולש על גלים ליברלים, אבל זה לא מפריע לנציג הציבור הדתי חיים שאבי לתמוך בו. 

וכך הוד השרון, שלמרות שכלפי חוץ היא מציגה חזית נאה של ליברליות מתקדמת, בפועל, היא נתמכת על ידי אותם אנשים שכוכבי יוצא כנגד דרכם. כנראה שיש לנבחרי הציבור הזו דרך מקורית מה לשרת את ציבור בוחריהם.