מירב שניר התקבלה להיות מהנדסת העיר הוד השרון בשנת 2022. מאז, לטעמי, המצב ההנדסי של העיר לא שופר. אני לא אוהב את הפרויקטים שבוצעו לאחרונה כפי שפירטתי בסרטונים. אלו הדברים הנוכחיים כשהיא דיברה כמועמדת ברשימה באבן יהודה:
• המרחב הציבורי באבן יהודה מוזנח • בניין בזק היה פוטנציאל מדהים להתחדשות של מרכז עסקי חדש – ובמקום זה קיבלנו זילות של המרחב הציבורי • הכל מאולתר ולא מנוהל. מדרכות לא נגישות. אין הפרדה בין חניה להולכי רגל. פתרונות פינוי אשפה לא יעילים. השחתת מבנים שנועדו לשימור. שילוט צעקני. פשוט הזניחו • יש מה לעשות. קוראים לזה "לנהל!". לקבוע מדיניות! מדיניות רישוי עסקים, שילוט, חניה, פריקה וטעינה • הררי יצר בכוונה ערפל ואי ודאות סביב תכניות הפיתוח של אבן יהודה • המדינה הגדירה נהלים לשיפור השקיפות אבל אצלנו אין שקיפות. תכניות שכבר עברו דיון לא ניתנות לאיתור • אף אחד, פרט לאנשי מקצוע ובעלי אינטרסים, לא באמת יודע מה המצב התכנוני של היישוב • היום כבר ידוע שאבן יהודה תהפוך לעיר, על בסיס תכניות שאושרו בתקופת הררי • עכשיו השאלה היא לא "מה", אלא "איך". מי יכוון את זה? המדינה שרוצה לבנות בצורה אגרסיבית? יזמים וקבלנים שמנסים למקסם רווחים? הררי שבורח מאחריות ולא מפקיד את תכנית המתאר? • אנחנו נעביר את השליטה בתכנון לידיים של המועצה • נוביל מדיניות ברורה, נקדם תהליכים, נבצע ונבטיח שאגף ההנדסה ישמור על האינטרסים של הציבור… דברים שלא קיימים היום במועצה • מתן כצמן הוא היחיד שיכול להבטיח שאנחנו נשלוט בתכניות הפיתוח העתידיות ושהן לא יפגמו בראש ובראשונה באיכות חייהם של תושבי אבן יהודה. (מתוך האתר של מתן קצמן)
זה אכן ראיון מעניין ומומלץ לקריאה לכל מי שקצת מתעניין במה אפשר לעשות בסביבה עירונית. מירב שניר פורסת את משנתה האדריכלית תוך פירוט הישגיה המקצועיים.
אני מקווה שהיא תקבל בהוד השרון את המרחב לפתח ולהתפתח כי על פניו נראה שהעיר מתדרדרת לה לכיוון קצת אחר.
העייריה, כמו גוף כל גוף שלטוני אחר נמצאת תחת פיקוח על מנת לוודא שהיא עומדת בדרישות החוק. התקציב של עיריית הוד השרון הוא מילארד ש"ח לערך, זהו כוח כלכלי אדיר, הנמצא בידיהם של מעט אנשים, ואילו מערכות הבקרה עליהם הינן לדעתי די חלשות.
למשל, הדוחות הכספיים של העיריות. למרות שהם מפורסמות ונמצאות תחת פיקוח של רואה חשבון, מאוד מסובך להבין בהן. כי כללי המנהל החשבונאי בנוגע לעיריות שונים מאשר במגזר העיסקי. זו היא בעיני רעה חולה העומדת בבסיס הבעיות הנוגעות לשלטון המקומי. כאילו שהכסף שהאזרחים משלמים לארנונה שונה מהכסף שהם משקיעים בו בבורסה, והיחס אליו אחר לגמרי.
לדוגמא, לעירייה יש מספר תקציבים, שבעקרון אמורים להיות מופרדים אחד מהשני. זאת נעשה על מנת שכספים שיועדו למטרה מסויימת, למשל, סלילת כבישים בשכונה חדשה, ישמרו ואכן ישמשו למטרה זו. ועדיין, ניתן ללוות מתקציב לתקציב, ולא לציין זאת כהלוואה, אלא כמלווה או מילת קסם אחר. שבעיקרה, מאפשר לעירייה ללוות מכיס אחד ולהעביר לשני. ברור שעירייה הנאלצת לנקוט בצעד כזה, בפרט אם מדובר על סכום משמעותי של כמה עשרות מליוני שקלים, היא עייריה בבעיה. כי זה צעד קיצוני, המשעבד את נכסי התושבים, את הכסף שהתושבים שילמו למטרה מסויימת (שיהיה להם כביש בשכונה) למטרה אחרת, כמו למשל לשלם חובות לספקים. למעשה, העירייה מייצרת כאן כסף מעין, בכל הנוגע לדוחות הכספיים שלה. והופה, קסם, הם מאוזנים, גדולים ויפיפיים.
קארין לוי במהלך ביקור מקצועי בהוד השרון, מימין לראש העיר אמיר כוכבי (תצלום מסך, קישור מהתמונה עצמה)
אבל יש גם שאלות פחות גורליות מאשר כמה עשרות מליוני שקלים, למשל, לתת תשובות לשאלות שחברי מועצה שואלים בהתאם לסעיף 140א' בפקודות העיריות. סעיף זה הוא למעשה אחד הכלים היחידים שבהם האופוזיציה יכולה להשתמש, כי לחברי מועצה בפועל אין שום משאבים, שום תקציב, שום סמכויות. אפילו לדבר עם עובדי העירייה נאסר עליהם על ידי היועץ המשפטי לעירייה.
והנה, הגיעו לידי תכתובות בהן על פניו, העירייה והעובדים בה לא עומדים בדרישות החוק לשקיפות. אלו הם נושאים די ברורים, נשאלת שאלה וצריך לקבל תשובה. לא שאלות מסובכות מדי, שאלות שהמידע נמצא כבר ברשות העירייה, כמו למשל, סידור העבודה לסיורי הביטחון בעיר.
מאחר שהעירייה לא עומדת לכאורה במחויבתה החוקית לספק את המידע, פונים חברי האופויזציה בהתאם לחוק, לממונה של המחוז במשרד הפנים, הגב' קארין לוי וליועץ המשפטי של העירייה, עו"ד רונן ויניק.
זה די עצוב לקרוא את ההתכתבויות של חברי המועצה. נראה, שחלק ניכר מזמנם מוקדש לעקוב אחרי הבקשות שהם מבקשים על מנת לבצע את תפקידם, ולבקש שוב ושוב ושוב. מתעוררת בי לעיתים התחושה שאין מדובר על מדינת חוק,
הרבה מהומה מורגשת בתקשורת לנוכח המאבקים בין היועצת המשפטית לבין ראש הממשלה, מאבקים שנועדו להבטיח שהממשלה תעמוד בדרישות החוק, ואילו ברמה המקומית, נראה שעל פניו, הפקידות אינה מייחסת חלילה לנושא זה חשיבות יתרה.
ואולי הבעיה העיקרית היא בהגדרות התפקיד של הממונה על המחוז במשרד הפנים. כי היא לא רק מפקחת על עבודת הראשויות, היא גם מייעצת להם, ויש לה, על פניו, איזו שהיא אחריות מנהלתית על מעשיהן. אז כאשר מגיע חבר אופויזציה שקדן ומתחיל לנבור, הוא עלול למצוא חלילה אי סדרים שהיא, על פניו ולכאורה, היתה יכולה אולי לצמצם.
גם ליועץ המשפטי של העירייה , עו"ד רונן ויניק, יכולה להיות אחריות לכאורה על דברים. הרי הוא אישר, בהתאם לחוק ולדין ולמקובל התנהלויות שעלולות אולי אף להתפרש כפוגעות לעיתים במנהל התקין. כמו זו שעיריית הוד השרון לא שילטה את פרויקטי הבניה שלה. הרי כמו בתאונות רבות, גם בעיות באירגונים לאו נובעות רק מגורם אחד, אלא שרשרת של נסיבות, שטיפול ראוי בכל אחת מהן בזמן היה עלול למנוע לכאורה את הבעיה.
מאז שנבחר אמיר כוכבי לכהונתו השניה כראש עיר, ביקשו חברי האופויזציה עשרות בקשות לפי חוק חופש המידע (140א'). בקשות אלו הן הכלי החוקי העיקרי בו מועצת העיר יכולה לפקח על פעילות העירייה. תפקידה של מועצת העיר, בדומה לכנסת, הוא לפקח על הרשות המבצעת, ז"א, העירייה.
למרות עשרות הבקשות, רובן המוחלט לא נענו בזמן, ואם נענו, לרוב תוך כדי תשובה שלילית, ז"א, לא נמצא החומר שחברי האופויזציה ביקשו. על פניו, יש כאן לכאורה אי עמידה בדרישות החוק.
כל חברי המועצה מודעים לחוק ולאופן שבו העירייה אמורה לתפקד. אך בעיני, צורמת במיוחד, התייחסותה של עו"ד כינרת אלישע כהן, פשוט כי היא עורכת דין. היא מכירה את החוק טוב מאחרים, מכירה את החשיבות של עמידה בו עבור המנהל התקין ולרווחת כלל תושבי העיר.
אך למרות זאת, היא על פניו, עומדת מהצד ובכל מקרה, לא נשמע קולה בנושא זה באופן פומבי. מדוע? הרי כעו"ד יש לה מעמד מיוחד, היא מקצועה והכשרתה מחייבים אותה לשמור על סדרי הדין, הרי יש כאן לכאורה לא רק בעיה כלפי שלטון החוק, אלא גם בחובתה כלפי המצביעים לה. האם אין היא חוששת שידבק בה רבב בשל התהלותה זו של של העירייה?
הכתבה שפורסמה אתמול (מצורף קישור למטה) היא רק קצה הקרחון של פרשה חמורה שאנו חוקרים כבר למעלה מחודש.
מדובר לכאורה בשקרים חמורים ובהסתרה שיטתית מצד העירייה ומצד ראש העיר, המכהן גם כיו"ר החברה הכלכלית (החכ"ל).
בעוד שההודעה הרשמית של העירייה טוענת במפורש שמר ניצן פלג מעולם לא עבד כמ"מ מנכ"ל החכ"ל, בפרוטוקול המועצה עצמו, סגנית ראש העיר מציגה את ניצן פלג באופן ברור כ"מ"מ מנכ"ל החברה הכלכלית".
לכאורה, המטרה הייתה לשדרג את שכרו של מר פלג, מעלות שנתית של 544 אלף ש"ח בעירייה ל-712 אלף ש"ח בחברה הכלכלית, תוך הצגת "התייעלות" בתקציב העירייה ל-2025 (שכביכול מתבטאת בביטול התקן שלו בעירייה וחיסכון בתקציב). בפועל, מדובר באשליה והטעייה חמורה, שכן עלות שכרו עדיין מתגלגלת לעירייה.
לכאורה מדובר בקומבינה מסריחה שמעלה חשש ממשי לשחיתות., המעלה חשש לשחיתות של ממש.
מינוי מ"מ מנכ"ל בחכ"ל נשמע אולי כמו נושא אפור ומשעמם, אבל מתחת לפני השטח נחשפת כאן התנהלות חמורה שכוללת שקרים, הטעיות וכסף ציבורי רב שמנוהל בצורה לא תקינה.
אנחנו לא מתכוונים להרפות עד שייחשפו כל הפרטים ויימוצה הדין עם האחראים.
לפרטים נוספים – קראו את הכתבה ואת עיקרי התחקיר שצירפנו.
שאלת מעשיהם של חיילי צה"ל בעזה זו סוגיה מאוד חשובה. שטוב לדון בה. אבל מאחר שזו סוגיה כה חשובה, זה נראה לי אולי אף קצת נלוז, לעשות בסוגיה שימוש ציני.
אמיר כוכבי – ראש עיירית הוד השרון נמצא לכאורה בקמפיין שתכליתו לסדר לו מקום בכנסת. כנראה במסגרת מפלגת הדמוקרטים. תפקידו של חבר כנסת הרבה יותר מתאים לאמיר כוכבי. זה אינו תפקיד ביצועי. הוא נמדד בעיקר ביכולת שלו להשתחל לתקשורת הארצית.
הקמפיין הארצי החל באירוח מפרגן במדור "עניניי פנים" של מוסף "הארץ". לאחר מכן, שוב בקבוצת "הארץ" את קיבל כתבה מפרגנן שניצל לבמסע תלונות על התנהלותה של המדינה בנושא שיחרור קרקעות. מבלי להזכיר שהוא זה שיזם שינויים שגורמים לעיכובים נוספים. הכתבה מלאה באי דיוקים. למשל, אמיר כוכבי טוען שהוא דואג לתמהיל נכון של דירות עבור מגוון אוכלוסיות, ובפועל, התוכנית שיזם 1202א' מעוכבת בין השאר בגלל תמהיל דירות חסר.
זו על פניו אינה התנהלות של ראש עיר המקדם את עירו, אלא של פוליטקאי שאפתן העושה שימוש ציני בתפקידו הממלכתי.
אומנם שרי הממשלה הנוכחית הוכיחו לנו שאין נושא שהם לא יעסקו בו כדי לקדם את עצמם, אבל אסור למחנה השני לאמץ את האסטרטגיה הזו. אמיר כוכבי הוא ראש עיר, הוא מייצג מגוון דיעות ואנשים. הוא אמור לייצג את העיר, ולא לנצל את תפקידו כדי לצבור לעצמו נקודות בפוליטיקה הארצית. זו דרך לזילות הסוגיה, ולא לפתיחה של דיון אמיץ בסוגיה.
כשהייתי נער, אהבתי לצפות בסידרה טווינפיקס. סידרה שהיא בעיני אנטלוגיה של מחלות נפש, בה ככול שחופרים עמוק יותר, כך תחושת האבסורד הטרגי הולכת וגדלה, קפקא בפרקים.
כשהתחלתי להתעמק בנבכי עיריית הוד השרון והעומד בראשה, לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שאני לא צופה בטוויניפקס, אלא ממש חי בתוכה. החשש הגדול שלי היה כמובן שנטרפה עלי דעתי. ולכן, יש בכך אולי נחמה כשאני רואה שאנשים שפויים והגיוניים ממני מגיעים לאותה המסקנה.
להלן המכתב של חבר מועצת העיר מטעם חוזה חדש, יואב יחיעם. אני עוקב אחר ההתכתבויות שלו, ואני לא מקנא באנשי העירייה. המאבק העיקש שלו למען מנהל תקין לא נחלש והוא לא מרפה לרגע, ככול שהמאבק מתמשך, כך המנגינה של טוויניפקס רק הולכת ומתחזקת בעיני. (פרגנו לעצמכם, בשביל האווירה)
אני מרחם על היועץ המשפטי של העירייה. אני בטוח שהוא היה שמח לממש באופן ראוי את הידע והניסיון המקצועי שלו. לעיתים אני מדמיין את ייסוריו כשהוא צריך להמשיך להיאבק בשביל משהו שהוא על פניו ולכאורה גחמה של אדם אחר.
המכתב שבדיון עוסק בשאלה שהיא לכאורה תאורטית, האם ראש העיר צריך לשתף את המוסדות הדמוקרטיים של העירייה בהחלטה לתבוע בבג"צ. לא רק שלדעתי זה חשוב לעדכנם, אני גם בנושא הזה ראש העיר אמיר כוכבי פוגע בעניין. כאשר הוגשו בג"צים הם לוו לעיתים קרובות גם במאבקים ציבוריים ובתמיכה מטעם התושבים. להגיש בג"צ בסתר זו דרך מעולה לגרום לכך שאף אחד לא יתעניין בו.
רונן שלום, קיבלתי את עמדתך. אינני מופתע – זו עמדה קלאסית של רבים מהיועצים המשפטיים שמעדיפים להסתמך אך ורק על לשון החוק היבשה, ומתעלמים לחלוטין מהשאלה הציבורית, הערכית והמנהלית הרחבה יותר.
יועצים משפטיים אמיצים, ובכללם היועמ״שית לממשלה, בחרו לא פעם לבסס את עמדתם דווקא על עקרונות של מנהל תקין, השתתפות ציבורית ושקיפות – ולא להסתפק בפרשנות מצמצמת של החוק. כאן, לצערי, בחרת בדרך המצומצמת.
אינני מצפה לתשובה ממך למייל זה. תודה.
אני פונה כאן אליכם חברות ולחברי המועצה, במיוחד לאלה שמעדיפים להסתפק בתשובות "פורמליות" כדי להימנע מלהתמודד עם מהות השאלה: לא כל מה שמותר – ראוי. לא כל מה שמותר – נכון ציבורית.
האם באמת נוח לכולנו לדעת שהחלטות בסדר גודל כזה מתקבלות הרחק מאור השמש, בחדרי חדרים, מבלי לשתף לא את הציבור ולא את נבחריו? האם זהו מודל העירוניות שראוי לנו, במיוחד כאשר מדובר בצעד אסטרטגי שיילווה את העיר ואת תושביה שנים קדימה?
רונן צודק משפטית: אין חובה מפורשת בחוק. אבל אני שואל אתכם:
האם בשם הסעיף היבש אנחנו מוכנים להקריב את עקרון השקיפות, הדיון הציבורי והאחריות המנהיגותית שלנו?
האם זה המנדט שקיבלנו מהציבור – לא לדעת, לא לשאול, לא לדון – אלא להסתפק בלהיות "חותמת גומי" למה שמתקבל מאחורי גבנו או 4 שנים לפנינו?
אני מזמין כל אחד ואחת מאיתנו להרהר: היום אולי אתם חלק מהקואליציה – מחר אולי לא. האם תסכימו לקבל התנהלות כזו בשם הפרוצדורה? או שתדרשו, כמו שאני דורש היום, מידה של יושרה ציבורית ואחריות רחבה?
כי יש דברים שמותר – אבל פשוט לא מתקבלים על הדעת. ודמוקרטיה, בסוף, היא הרבה מעבר לפרוצדורה.
בדאגה רבה,
יואב
ביסוס משפטי וערכי למי שמבקש להעמיק:
הנחיות היועמ"ש לממשלה (וכן חוזרי מנכ"ל משרד הפנים) ממליצים על שיתוף ושקיפות בנושאים בעלי חשיבות ציבורית, אפילו אם אינם מחייבים זאת אקספליציטית.
עקרון המנהל התקין (שקוף, משתף, סביר) – נפסק לא פעם שבנושאים ציבוריים דרמטיים אין להסתפק בפורמליסטיקה, ויש להביא בחשבון את חשיבות ההליך הציבורי גם אם לא נדרשה הוראה מפורשת.
עקרון ההשתתפות – חובת ההשתתפות וההכרעה המשותפת נובעת ממבנה פקודת העיריות ומהוראותיה לעניין ישיבות, הצבעות וסדרי קבלת החלטות במועצה. פרשנות המשפט הציבורי והפסיקה בישראל רואות בעירייה גוף ציבורי שמחויב לקבל החלטות בהליכי שיתוף, פיקוח והצבעה של נבחרי הציבור – גם כאשר החוק אינו דורש זאת במפורש.
ברעננה החליטו לציין את יום הזכרון האלנרטיבי. משמעו, יום זכרון לחללים, גם מהצד השני. אכן נורא שיש אנשים בישראל שלא חושבים כמו כולם, וחלילה וחס רוצים גם לציין את הקורבנות מהצד השני.
לליכוד ברעננה יש מסורת מפוארת, עוזי כהן ז"ל, שזכה גם לחיקוי בארץ נהדרת "אתה חמוד אתה" הוביל את התנועה והתמקד בעיקר בשיפור חזות פני העיר. רבים נותנים לו את הקרידט על הדימוי היוקרתי של העיר. נראה, שהסניף המעודכן מתמקד יותר בחבטות בשוטרים.
ארנון אברמוב, יבדל"א, לא בהכרח השאיר חותם משמעותי על העיר, אלא בעיקר היה חבר בקואליציה הליברלית של הוד השרון. גם כאשר היא פירגנה לתושבי העיר באוטבוסים בשבת לתל-אביב בתחנה הצמודה לבית הכנסת הגדול בעיר.
אז מה חושב יו"ר הליכוד בהוד השרון על אירוע בו חבטו גם בשוטרים?
אבל כאשר מדובר על מפגינים מהשמאל, המנגינה קצת אחרת.
כבר שנים רבות שהשמאל מפגין, גם בהוד השרון. זה לא מנע ממר אברמוב להיות חבר בקואליציה של כוכב המחאה אמיר כוכבי. מעניין אם הוא ימנע בעתיד מלחבור לכוחות ליברלים, או שהכעס שלו בעיקר טוב לפייסבוק.
כנראה שלחבוט בזקנים וזקנות ולהסיר לדתיים את הכיפה זו הדרך החדשה של הליכוד! כבוד, לבן גביר וכהנא שהפכו את הליכוד לסניף שלהם.
מתחם בני ברית נמצא ברחוב בני ברית בהוד השרון. זו מתחם ששימש למלאכה זעירה וחלק מהמבנים משמשים כיום למסחר.
כמה עובדות על הפרויקט:
השטח המדובר שייך לעיריית הוד השרון, בעלי נכסים. ירון ואיילת שמש הם היזמים של הפרויקט.
ירון ואיילת שמש הם מהתומכים הגדולים של ראש העיר אמיר כוכבי. איילת שמש היתה פעילה בקמפיין שלו.
איילת שמש עובדת בלשכת ראש העיר כעוזרת אישית בשכר במדרג גבוה.
אמיר כוכבי חתום על הסכם ניגוד עניניים לגבי המתחם, משום שאשתו שוכרת מקום המשמש כפאב מאיילת שמש.
סגנית ראש העיר, הגב' יעל עבוד ברזילי חתומה על הסכם ניגוד עניניים בשל קשרי החברות שלה עם הגב' שמש.
לכן, את דבר ההגנה על התנהלות הפרויקט כתב סגן ראש העיר רן יקיר ובכך הוא מעניק לנו שיעור מופלא בקריאה ביקורתית: (לא צריך להתעמק, אסביר אחרי זה).
מתחם בני ברית הוא פצע אורבני פתוח במרכז העיר כשבעלי הנכסים במתחם מנסים לקדם בו תכנית התחדשות כבר מעל 20 שנים. בשנת 2015 אושרה לבסוף תכנית בוועדה המחוזית, ביוזמת עיריית הוד השרון. התכנית קובעת שמתחם המלאכה ייהרס ובמקומו יוקמו 140 יחידות דיור בשני בניינים בני 17 קומות. בנוסף קובעת התכנית שגני הילדים ואולם בני ברית, הנמצאים במתחם, ייבנו מחדש ע״י יזם התכנית, וכן מקצה זכויות בנייה לבניין ציבורי עירוני בן שתי קומות וחניון ציבורי עילי. התכנית שאושרה ב 2015 היא תכנית מתארית, ז״א שלא ניתן להוציא מכוחה היתרי בנייה ונדרשת הכנת תכנית מפורטת לשם כך. בשנת 2017 הוגשה לראשונה תכנית מפורטת למתחם. התכנית לא מוסיפה זכויות בנייה (שטחי דירות ויחידות דיור) לדיור הפרטי, אך משנה את פריסת הדירות ומגביהה את הבניינים ב3 קומות על חשבון השטח הקרקעי שלהם. כמו כן יוצרת התכנית המפורטת שיפורים תכנוניים המגדילים בצורה משמעותית את זכויות הבנייה הציבורית, כך שהבניין הציבורי יהיה בן 5 קומות במקום 2 וייבנה לו חניון תת קרקעי גדול. העירייה מחזיקה ב 58% מהשטחים בתכנית, אך כל השטחים שלה הם שטחים בייעוד ציבורי, ולכן היא אינה זכאית לנכסים סחירים במצב היוצא, למעט שטחי מסחר שניתן לבנות בבניין הציבורי. במהלך הקדנציה הקודמת קודמה הפקדה של התכנית ונחתם הסכם עקרונות בין היזם לעירייה על יישום המטלות של היזם. כשמליאת הוועדה המקומית, לאחר שהמליצה על קידום התכנית מספר פעמים, עצרה את ההפקדה בשנת 2023, הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית. הערר התקבל ובהחלטת ועדת הערר הובעה ביקורת על ההחלטה של הוועדה המקומית תוך טענה ששינתה את עמדתה ללא שינוי בנסיבות. כמו כן התייחסה ועדת הערר לחלוקת הזכויות בין היזם, בעלי הנכסים והעירייה וקבעה שאין הצדקה לבחינה מחודשת שלהן. בהתאם להחלטת ועדת הערר הפקדנו את התכנית להתנגדויות בספטמבר 2024, ולאחר ארבעה חודשים הוגשו לה שתי התנגדויות בלבד של תושבים, התנגדות של ארגון בני ברית על רקע שמאי והתנגדויות טכניות של היזם ומהנדסת העיר (התנגדויות טכניות של יזם ומהנדסת עיר מקובלות בתכניות כאלה, שכן לעיתים עובר זמן רב בין הכנת התכנית להפקדתה ויש צורך או רצון בתיקונים). בחודשים האחרונים, כמו גם לפני הפקדת התכנית, התקיים מסע של הכפשות בנושא התכנית, מסע שכלל האשמות בשחיתות ודברי הבל על אפשרויות דמיוניות שכאילו עומדות בפני העירייה ומתעלמות מהעובדות של התכנית המאושרת והחלטת ועדת הערר שקבעו את מרחב האפשרויות החוקיות. כמו כן מתעלמים המכפישים מכך שהפרמטרים המרכזיים בתכנית המאושרת והחדשה נקבעו עוד בתקופה שראש העירייה הנוכחי היה חבר מועצה מן השורה ואפילו לא התמודד לתפקיד. ביום ראשון 6.4 התכנסה הוועדה המקומית בראשותי כדי לדון בהתנגדויות שהוגשו, לתת להם מענה, ולתת תוקף (אישור סופי) לתכנית כתלות במענה להתנגדויות. בדיון הזה, כמו בדיונים הקודמים בתכנית, לא השתתפו ראש העירייה וסגניתו, מכיוון שהצהרות ניגוד העניינים שלהם כוללות את מתחם בני ברית. בעבר ניהלו את הישיבות בנושא סגני ראש העירייה האחרים, מאיר חלוואני וכנרת אלישע כהן, והפעם ניהלתי אני את הדיון, בתפקידי כמ״מ יו״ר הוועדה לתכנון ובנייה. לצערי, לאחר דיון של כ 6 שעות בתכנית (השעתיים הראשונות הוקדשו לתכנית אחרת), היה בוועדה רוב קטן למתנגדי התכנית וכך החליטה הוועדה לא לתת תוקף לתכנית בני ברית. בהינתן העובדה שהוגשו התנגדויות מעטות, ההחלטה הזו היתה בניגוד לעמדת הצוות המקצועי ובניגוד לעמדתי כיו״ר הוועדה. חברי הוועדה מהאופוזיציה שרצו בעצירת התכנית, ניסו לייצר מצג שווא של הצעת פשרה שמבקשת בעצם לדחות את ההחלטה עבור חוו״ד כלכלית, וכך חשבו ליהנות מכל העולמות – גם למנוע אישור של תכנית שעברה את כל השלבים החוקיים ושכמעט לא הוגשו לה התנגדויות, וגם לא להצטייר ציבורית כמי שעושים את זה. לטעמי, דחייה כזו לא היתה גורמת לשינוי הסכם העקרונות בין היזם לעירייה ולא היתה משנה את חלוקת הזכויות, שמעוגנת בתכנית מ 2015 (במעמד של חוק), אך היתה חושפת את הוועדה המקומית לתביעות ומחלישה את מעמדה. מה הלאה? אין לדעת. החודשים הבאים יקבעו אם מתחם בני ברית יקבל את השינוי שהעיר ראויה לו, או שהפוליטיקה הקטנה ניצחה.
זו היא דוגמא ומופת לשיטת השקשוקה. לוקחים הרבה רכיבים, חלקם קשורים, חלקם לא קשורים, עוטפים את זה יפה עבור קהל היעד כך שאף אחד לא יבין בעצם מה הנקודה העיקרית. מעלים הרבה נושאים המצריכים ידע רחב ורב כדי לשפוט אותם. זו למעשה מדרגה אומנותית של להסתיר לעין כל. ז"א, להציג משהו באופן כזה שלא יבחינו בו. היכן לדעתם נמצא המידע הקריטי להבנת הפרויקט?
די פשוט, למעשה. אם אתה רוצה להוריד מחשיבות של מידע, שים אותו בדיוק באמצע. אנשים מנסים להבין את ההתחלה, יזכרו אולי את הסוף, אבל את האמצע, מי זוכר?
העירייה מחזיקה ב 58% מהשטחים בתכנית, אך כל השטחים שלה הם שטחים בייעוד ציבורי, ולכן היא אינה זכאית לנכסים סחירים במצב היוצא, למעט שטחי מסחר שניתן לבנות בבניין הציבורי.
זה העיקר. הטענה היא שהעירייה אינה זכאית לדבר משום שהשטחים שהיא מחזיקה הם ציבוריים. כאילו שטחים ציבוריים אינם יכולים לשנות ייעוד. הם יכולים, זה לוקח זמן, זה מצריך השקעה, אבל אולי אם סגן ראש העיר היה עוסק יותר בעניניי ארציים במקום בהכנת שקשוקות, היה מתפנה גם לזה.
אבל גם אם העירייה לא הצליחה להפיק מהנכסים שלה, האם זה אומר שאין היא זכאית לשום תמורה עבור חלק כה נכבד בפרויקט. שאלתי את הצ'אט (deepthink). לדוגמאות לפרויקטים בין עיריות לבין יזמים. ומסתבר, שכאשר יש פרויקט כזה, העירייה מקבלת תמורה הרבה יותר גבוהה עבור היזם. ז"א, עיריית הוד השרון, על פניו, נותנת מתנה של עשרות מליונים לאדם ש עזר לראש העיר להיבחר.
נושא קריטי נוסף הוא הדרכים. הדרכים במתחם שייכות לעיריית הוד השרון. הפיכת השטחים הללו לבניה, כן מחייבת פיצוי הולם.
מי שמעוניין יותר להעמיק, הנה התשובות שקיבלתי בנושא.
אלו המסקנות של הצ'אט אחרי שהזנתי את דבריו של סגן ראש העיר רן יקיר:
בעוד שבפרויקטים דומים בערים גדולות העיריות דורשות (ומקבלות) תמורה משמעותית יותר – **בהוד השרון התמורה מוגבלת לשדרוג תשתיות קיימות**, ללא זכויות בנייה סחירות או הכנסות ישירות.
– **סיבה מרכזית**: חוסר ניסיון של העירייה במשא ומתן מורכב עם יזמים.
– **השלכה**: העירייה מפספסת הזדמנות למימון פרויקטים עתידיים (כמו בתי ספר או תשתיות תחבורה).
**האם זה חריג?**
כן, בהשוואה לערים עם מדיניות אגרסיבית יותר. עם זאת, בעיריות קטנות אחרות (למשל מודיעין או רעננה) יש לא מעט מקרים דומים שבהם היזם יצא מורווח.
השוואה בין פרויקט בני ברית לפרויקטים מקבילים
עיריית הוד השרון קיבלה תמורה נמוכה יחסית בפרויקט בני ברית בהשוואה לפרויקטים דומים בארץ.
להלן השוואה של התמורות שקיבלה עיריית הוד השרון בפרויקט בני ברית לעומת פרויקטים דומים בערים אחרות:
פרמטר
מתחם בני ברית (הוד השרון)
פרויקטים דומים (ת"א, ירושלים, כפר סבא)
הערה
שטחים ציבוריים
גני ילדים, אולם משופץ, בניין עירוני (5 קומות), חניון תת-קרקעי
גני ילדים, מרכזי תרבות, פארקים, מתקני ספורט, ספריות
בפרויקט סומייל בת"א, העירייה קיבלה 20% מההכנסות המסחריות.
תשתיות
שדרוג המתקנים הקיימים
תשתיות חדשות (כבישים, תחנות אוטובוס, מרחבים ירוקים)
בהוד השרון לא דורשים הרחבה תשתיתית משמעותית.
מנגנון פיצוי
ללא תמורה כספית ישירה
תשלומי היטלים מוגדלים (למשל: 50 מיליון ש"ח בכפר סבא)
בעיריות עם מודעות תכנונית גבוהה יותר דורשים פיצוי כספי.
מדוע התמורה בבני ברית נמוכה יותר?
להלן מספר גורמים אפשריים לתמורה הנמוכה יחסית שקיבלה עיריית הוד השרון בפרויקט בני ברית:
חולשה במשא ומתן: עיריות גדולות כמו תל אביב וירושלים מחזיקות בצוותים מקצועיים ומנוסים יותר במשא ומתן עם יזמים, לעומת עיריית הוד השרון, אשר ייתכן כי הייתה פחות אגרסיבית בדרישותיה. בנוסף, הדיווחים מצביעים על כך שההסכם בבני ברית נחתם בשנת 2015, אז העירייה הייתה בעמדה פחות חזקה.
אילוצים תכנוניים: השטח הציבורי הקיים במתחם בני ברית מיועד לשימוש ציבורי בלבד, מה שהקשה על העירייה לדרוש הקצאת דירות או תמורה כספית. לעומת זאת, בפרויקטים אחרים, כמו סומייל, העירייה החזיקה בקרקע בייעוד מסחרי/מגורים, מה שאפשר לה לקבל אחוזים מהמכירות.
העדר מדיניות עירונית ברורה: בערים כמו תל אביב יש נהלים ברורים ומחייבים לתמורה לרשות בפרויקטים מעורבים (למשל: 15% דיור בר-השגה). בהוד השרון לא הייתה קיימת מדיניות דומה, מה שהוביל להסכם פחות משתלם לעירייה.
הקשר הפוליטי: דיווחים על לחצים פוליטיים מבני ברית והיעדר ניהול מסודר של המשא ומתן עשויים להסביר את היתרונות המועטים לעירייה בפרויקט.
דוגמאות לפרויקטים עם תמורה גבוהה יותר לעירייה
בפרויקטים דומים בערים אחרות, העיריות דרשו וקיבלו תמורה משמעותית יותר:
מתחם סומייל (ת"א): העירייה קיבלה 20% מההכנסות המסחריות + 15 דירות לדיור ציבורי, והיזם בנה גני ילדים ומרכז קהילתי במימונו.
קריית הלאום (ירושלים): העירייה קיבלה 30% מהקרקע לצורכי ציבור + תשלומי היטלים של 80 מיליון ש"ח.
התחנה המרכזית (ת"א): היזם העביר לעירייה 5% מכלל הדירות לדיור בר-השגה.
סיכום
התמורה שקיבלה עיריית הוד השרון בפרויקט בני ברית מוגבלת לשדרוג תשתיות קיימות, ללא זכויות בנייה סחירות או הכנסות ישירות. זאת, בעוד שבפרויקטים דומים בערים גדולות העיריות דורשות ומקבלות תמורה משמעותית יותר. הסיבה המרכזית לתמורה הנמוכה היא חוסר ניסיון של העירייה במשא ומתן מורכב עם יזמים. כתוצאה מהתמורה הנמוכה, העירייה מפספסת הזדמנות למימון פרויקטים עתידיים, כגון בתי ספר או תשתיות תחבורה.
בסיס הטענות
מקרה שבו מתחם הכולל שטחי עירייה (בעיקר דרכים) עומד לעבור תהליך של שדרוג ובנייה מחדש (כגון פרויקט פינוי-בינוי, איחוד וחלוקה או תוכנית מפורטת חדשה), יש כמה היבטים שצריך לבדוק כדי להבין מהו הפיצוי המגיע לעירייה על הדרכים:
1. זכויות העירייה בשטח הדרכים
לרוב, דרכים הן מקרקעי ציבור אשר נרשמו כדרך לטובת הרשות המקומית (עירייה).
כאשר מכינים תוכנית חדשה הכוללת איחוד וחלוקה (למשל לפי סעיף 121 לחוק התכנון והבנייה), ניתן להכניס את הדרכים כ"חלקות מקור" בחלוקה, ובהתאם לכך העירייה תהיה זכאית לקבל קרקע מתוך המתחם החדש – לאו דווקא בצורת דרך.
2. מנגנון הפיצוי – איחוד וחלוקה
אם נעשה תהליך של איחוד וחלוקה מחדש, שטחי הדרכים (שהם חלק מהמקרקעין הציבוריים) נחשבים ל"תרומת קרקע" שמכניסים לעוגת הקרקע.
בתמורה, העירייה יכולה לקבל קרקע חלופית (למשל, שטחים למבני ציבור, מסחר, חניונים וכו').
כלומר, הפיצוי אינו כספי אלא תכנוני/קנייני – העירייה מקבלת מגרשים עם זכויות בנייה.
3. שיקול דעת הוועדה המקומית
העירייה והוועדה המקומית שותפות להכנת התוכנית, ולכן יש להן שליטה בתכנון – ויכולת להבטיח את הפיצוי הרצוי (כמו ייעוד שטחים לעירייה).
4. הסכם עם היזמים
לעיתים נעשה הסכם בין העירייה ליזמים, בו מוסדר מראש כיצד יפוצו שטחי הדרכים או הקרקע הציבורית, ואילו זכויות העירייה תקבל.
הסכמים כאלה כוללים לעיתים גם תשלום כספי, או שותפות של העירייה בפרויקט.
5. תקדימים משפטיים
קיימות פסיקות שהכירו בזכות של עירייה לקבל פיצוי תכנוני על תרומת קרקע ציבורית, במיוחד כאשר התרומה לא נועדה לדרכים ציבוריות אלא לבנייה פרטית.
דוגמאות למיזמים דומים
. מתחם "התחנה המרכזית החדשה" בתל אביב
סוג הפרויקט: התחדשות עירונית במתחם מסחרי-תחבורתי מוזנח.
שיתוף פעולה עם העירייה:
העירייה הקצתה קרקע ציבורית (שטחי התחנה הישנה) ליזמים פרטיים (כולל קבוצת אזורים).
היזם מחויב לבנות תשתיות ציבוריות (מתחם תרבות, מרחבים פתוחים) לצד מגדלי מגורים ומסחר.
דמיון לבני ברית:
מתחם עם היסטוריה של עיכובים (יותר מ-20 שנה).
העירייה לא מקבלת זכויות בנייה ישירות, אך זוכה לשדרוג תשתיות.
2. מתחם "סומייל" בתל אביב (מתחם בזק לשעבר)
סוג הפרויקט: פרויקט מעורב (מגורים, מסחר, ציבורי) על קרקע עירונית פרטית.
שיתוף פעולה עם העירייה:
היזם (קבוצת קניוני עופר) התחייב להקים מבני ציבור (גני ילדים, מוסדות קהילה) בתמורה לאישורי הבנייה.
העירייה דרשה הקצאת 20% מהשטח למרחב ציבורי פתוח.
דמיון לבני ברית:
מתחם עם ייעוד מעורב (מסחר + ציבורי).
מאבקים על חלוקת הזכויות בין היזם לעירייה.
3. מתחם "גבעת אנדרומדה" ביפו
סוג הפרויקט: התחדשות עירונית בשכונה מעורבת (מגורים יוקרתיים + שימור מבנים היסטוריים).
שיתוף פעולה עם העירייה:
היזם (אלרוב קבוצת) נדרש לשפח מבנים ציבוריים (מוזיאון, מרכז קהילתי) כחלק מהתכנית.
חלק מהקרקע נותר בבעלות עירונית לצרכים ציבוריים.
דמיון לבני ברית:
מתחם עם ערך היסטורי (כמו אולם בני ברית).
העירייה ויתרה על חלק מהזכויות הסחירות לטובת שימור ציבורי.
4. מתחם "המרכז המסחרי" בכפר סבא
סוג הפרויקט: פינוי-בינוי של מתחם מסחרי מיושן.
שיתוף פעולה עם העירייה:
היזם (שיכון ובינוי) התחייב להקים מבנה ציבורי חדש (מרכז תרבות) לצד המגורים.
העירייה קיבלה זכויות ניהול על השטחים הציבוריים.
דמיון לבני ברית:
עיכובים בשל מחלוקות על גובה הבניינים וחלוקת השטחים.
. מתחם "קריית הלאום" בירושלים
סוג הפרויקט: פרויקט מגורים ומסחר על קרקע עירונית ופרטית.
שיתוף פעולה עם העירייה:
העירייה הקצתה קרקע ליזם (קבוצת דנקנר) תמורת בניית מוסדות ציבור (ספרייה, גנים).
למה רק חוזה חדש בוחרים לצאת בכזו חריפות באופן פומבי נגד ראש העיר? אולי כי הם חדשים, ולא מוכנים לשחק לפי הכללים שהביאו אותנו עד הלום? אולי כי הם לא דופקים חשבון לאף אחד מלבד לתושבים? אם שאר חברי האופוזיציה מסתפקים ברמזים, יואב יחיעם זורק את זה ישר לפרצוף, אולי יום יבוא והדברים גם יחלחלו.
אני כבר מזמן תוהה, כיצד כל כך הרבה אנשים שבטוחים שיש פסול בהתנהגותו של בנימין נתניהו, מוכנים לקבל התנהגות כה דומה מצד אמיר כוכבי. זה מחזיר אותי לחששות, שבסופו של דבר לאף אחד מהצדדים לא אכפת לכאורה מיושרה ומנהל ציבורי, כל עוד הכוח בידיו.
תמצית האירועי השבוע – ניצחון אדיר לראש העיר!
ראש העיר ניצח את המועצה – הוכיח שהדבר החשוב ביותר הוא לא ביטחון התושבים, לא ניהול תקין, לא אחריות תקציבית – אלא המשילות האישית שלו.
חברי מועצה מתנגדים ועושים בעיות? – הועבר מסר חד וברור: אני ורק אני קובע את סדר היום. אפשר למסמס, לעכב, ולפורר כל בקשה או הצעה בקלי קלות.
ביקשתם דיון דחוף על ביטחון? – החוק אולי מחייב דיון תוך שבעה ימים, אבל אני הוכחתי לכם אחרת. שלושה וחצי חודשים גררתי, וכשהתקיים – זה היה בלעדיכם.
לא הבנתם את הרמז? מפגן הכוח והעונשים ימשיכו! – בניתם על ישיבות מועצה ביום רביעי הראשון של החודש (תקנון המועצה)? תשכחו מזה. עד שתתישרו, אני מעדיף להפתיע אתכם בהתראה של 48 שעות – עדיף כשאתם במילואים או בחו"ל. למה? כי אני יכול.
מעזים לשאול למה נדחתה ישיבה? – לא רוצה לגלות לכם! ומה תעשו? חצי מהמועצה חתמה על הדחייה בלי לשאול למה ובלי לדרוש מועד חלופי. תפנימו – ככה מתנהגים.
מי יעצור אותי? – לא משרד הפנים, לא היועמ"ש, בטח לא חברי המועצה. יש לי קואליציה ממושמעת, עם עקרונות (מאוחסנים בבויידם) שתאשר כל דבר בלי לשאול שאלות.
מי במועצה שעדיין לא הבין עדיין את המסר – אל תבלבלו ת'שכל עם נושאים כמו ביטחון, גירעון או מינהל תקין. העקרון העליון הוא בראש ובראשונה לבסס שליטה ונאמנות. ענייני המועצה? הם רק מטרד לשלטוני שכדאי מאוד לצמצם.
אט אט, איכות השירותים העירוניים בהוד השרון מתדרדרת. בשנים הראשונות, העירייה עוד התנהלה תוך ניצול תנופת היעילות של ראש העיר הקודם, חי אדיב. מרגע שאמיר כוכבי נכנס לתפקידו, נראה שאיכות השירות העירוני הולכת וגוועת לה אט אט. שכונות מוזנחות, עמודי תאורה נשארים שבורים במשך שנים, בתי ספר זמניים נבנים במקום בתי ספר קבועים, ונראה, שאם הסטנדרט של השירות העירוני בישראל הוא נמוך, אמיר כוכבי הצליח למצוא עוד דרך ארוכה לרדת בה. הוד השרון הפכה לעיר מפוצלת, עיר שבה השכונות המספקות קולות לראש העיר זוכות להעדפה על פני אחרות. ולא רק שכונות, ילדים הלומדים בבתי הספר הדמוקרטי והאנתרופוסופי זוכים לתקציב כפול מאלו הלומדים בבתי הספר הרגילים בעיר. בנושא הזה, אמיר כוכבי מממש מדיניות הדומה לזו של הממשלה. אם הממשלה מזניחה את מערכת החינוך הכללית ומחזקת את מערכת החינוך הדתית והחרדית, כך גם בהוד השרון, מחלישים את הציבור כדי לפנק קצת את יותר את אלו הקרובים לכאורה לראש העיר. (ובמקרה של הוד השרון, נותנים עוד למי שכבר יש לו).
הלכתי לנבור בתקציב.
תקציב לשכת המנכ"ל עלה בכמעט מיליון שקל. תקציב הסגנים, עלה בחצי מיליון ש"ח, תקציב השכר של ראש העיר, עלה ב-200 אלף ש"ח,שכר מחלקת משאבי אנוש, עולה ב- 200 אלף ש"ח, השכר במוקד העירוני עולה במיליון ש"ח, השכר במחלקת מערכות המחשוב, בשני מיליון ש"ח.
בכלל, נבירה בתקציב יכולה להעלות תהיות, שאילו חברי הקואליציה בעיר היו מגדלים עמוד השדרה של יונקים ולא של חסרי חוליות, אולי היו שואלים, למשל, איך יכול שברשות הפיקוח על החניה, כמות העובדים יורדת מ-25 ל-20, אבל עלות השכר עולה מ. 3.8 מיליון ל-5.2 מיליון?
מהיכן יבוא הכסף אם לא ממשכורות העובדים? למשל, תקציב פעולות נוספות בגני הילדים, יורד מ-7.4 ל 6.5. כן, הילדים בהוד השרון יקבלו פחות ממה שהם קיבלו בשנה שעברה. הרבה פחות. וכך גם בקיץ, התקציב של פעולות הקיץ קטן, ההשקעה בחטיבות הביניים תרד במיליון ש"ח לערך, וכך גם תקציב הניקיון בתיכון הדרים, ותקציב שעות נוספות למורים. מאידך, לתיכון האנתרופוסופי יש תוספת תקציב של 400 אלף ש"ח, בזמן שהוצאות השמירה בכל בתי הספר ירדו במיליון ש"ח.
גם התקציב למלחמה בסמים ירד, בוטלו שעות כוננות בשירות הפסיכולוגי, המלווים לא יקבלו שכר בהסעות הילדים, גם הפעילות במרכז האומניות תפגע, תקציב הספריה יפגע בחצי מיליון ש"ח, מרכזים קהילתיים, פחות 300 אלף, אגף הרווחה יאבד 800 אלף ש"ח, המשפחות במצוקה יקבלו פחות 50 אלף ש"ח, הסעות תשושי הנפש יבוטלו.
התקציב הזה פוגע בעיקר באלו שאין בהם. תקציב עירוני צריך לגדול, לספק עוד שירותים. אבל התקציב הזה קטן, אבל לא בשומנים, לא במשרות מיותרות, אלא בתקציב המגיע ישירות אל האזרחים. זו תקציב של עבודה בעיניים, בה נבחרי הציבור שלנו מתחלקים לאלו המשקרים לציבור במצח נחושה ותוך יצירת מצג שווא, ואלו המשתפים איתם פעולה כי הם יודעים, שבבחירות הבאות מי כבר יזכור שמעיין דלל הצביעה בעד התקציב ותומכת בראש העיר שפירק את בית הספר היחיד בשכונת ילדותה, או שחיים שאבי, נציג הדתיים, יושב בקואליציה שפירקה את בית הספר תל"י ושהליכוד מחזק בהוד השרון את האיש המנסה להפוך את עצמו לסמל המחאה (אבל מעדיף לשבת עם הליכוד מאשר עם חוזה חדש). העיקר שלדויד ביטון נמצאה משרה מפנקת, רצוי עם שכר. הרי את תרומותו למועדניות בעיר כולם זוכרים, הגיע הזמן שיעשה קצת לביתו, אז מה אם זה על חשבונם של אחרים.
על פי תיקון לתקנות העוסקות בנגישות האינטרנט אתר זה פטור מחובת נגישות. האתר אינו מציע שירותים כלל ומופעל על ידי אדם פרטי (לא עמותה או חברה מסחרית).
אני משקיע זמן ומאמץ רב בהנגשת אתר אינטרנט ישראל מתחילת בנייתו. האתר מונגש לחלוטין בהתאם לתקנה 35, ת.י. 5568 להנגשת אתרי אינטרנט ו Wcag 2.0. בחרתי בתקן AA. בדף זה אפרט על הכלים והשיטות בהן השתמשתי להנגשת האתר וכן הסבר איך לפנות אלי אם יש צורך בתיקון תקלה או שיפור הנגישות.
האתר הונגש באופן הבא:
1. התאמת האתר לכל סוגי הדפדפנים המודרניים (כלומר כולם חוץ מאינטרנט אקספלורר).
2. התאמת האתר לכל סוגי הפלטפורמות – מובייל, טבלטים ודסקטופים.
3. התאמת האתר מבחינת שימוש במקלדת בלבד.
4. התאמת האתר לאנשים עם לקות ראיה חלקית או מלאה.
5. התאמת האתר והתכנים באתר לאנשים עם לקות שמיעתית חלקית או מלאה.
על מנת להנגיש את האתר ותכניו, נעשו השינויים הבאים:
1. התקנת תוסף נגישות.
2. הסתמכות על כלי הנגישות של youtube בכל הנוגע לוידאו.
אנחנו לא מתכוונים להרפות עד שייחשפו כל הפרטים ויימוצה הדין עם האחראים.
(ראש העיר, כהרגלו, ודאי לא יטרח להגיב לנושא כה "פעוט") – אולי הפעם חברי המועצה יבחרו לחרוג ממנהגם לשתוק.
