קטגוריה: איכות סביבה

לאחרונה התבשרנו בקול רם ותרועה שנפל דבר, ואחרי 4 שנות כהונה, סוף כל סוף יש שביל אופניים לתחנת הרכבת סוקלוב מהוד השרון. ואכן, העירייה תכננה, סללה והקימה שביל. אומנם שביל האופניים אינו כולל לצידו מדרכה נוחה להליכה, ומהצד השני, צרה, המדרכה מאוד צרה. אבל לפעמים צריך להסתפק במה שיש.

הבעיה היא שאין.

אין תאורה בשביל הממשיך לכיוון גיל עמל. ועל כן, תושבי השכונה אשר מעוניניים לחזור הביתה אחרי שעות החשכה, צריכים להצטייד בפנס, או עשישית. כאילו היינו מלפני 100 שנה ולא עיר מודרנית המתיימרת להיות עיר קהילה.

עדי פרילנג אנקורי פועלת למען זכויות כלל הילדים בעיר. פשוט למען הילדים באשר הם ילדים. אבל דווקא אלו המתיימרים לכאורה לייצג את הפלורליזם, לפעול למען זכויות המיעוטים המגדריים והשווין, לא בהכרח מקפידים לעשות זאת כאשר מדובר על ביתם פנימה. וכך לפעמים, היוצרות מתהפכות. לפעמים, דווקא אלו השייכים לגופים פוליטיים שלכאורה אמונים על זכויות הנשים, לא נחלצים למען אישה כאשר זה פחות נוח להם.

כאשר מדובר על הרשות המקומית, לא צריך בהכרח להתייחס לשייכות הפוליטית של אנשים כאלו ואחרים כמייצגים משהו מעבר לניסיון לקרוץ לקהל בוחרים מסויים. לפעמים, דווקא אלו שברמה הלאומית פועלים באופן מסויים, יפעלו באופן אחר ברמה המקומית. זה שעדי היא אישה דתיה, לא אומר שהיא תפעל פחות למען שוויון והוגנות בחינוך מאשר מי שנמנים על מפלגות שברמה הלאומית פועלים למען המופלים על רקע מגדרי.

חברת המועצה עדי פרילנג אנקורי עברה תקופה לא נעימה בעקבות הפעילות שלה למען הגנים בהוד השרון. ואני לא יכול להשתחרר מהתחושה שאילו היתה גבר, היו פחות נלהבים לפעול כנגדה כפי שפעלו.

לדבריה, היא עברה התנכלויות, שלא נגיד איומים, על ידי בעלים של ספק שירותים של העירייה. לטענתה, העירייה נותנת לכך רוח גבית. בין השאר, היא עכשיו נמצאת תחת מה שיש כאלו שיגדירו כתביעת השתקה מצד מפעילי הצהרונים.

נראה, שהטענות שלה זוכות לאישוש לנוכח היחס של הקואליציה אל תביעת ההשתקה לכאורה. בדיון שנערך במועצת העיר, סירבו חברי המועצה מסיעות המזדהות עם השמאל בישראל, לגנות את המעשה. וכך, אישה דתיה צריכה לעבור מסכת קשה ואילו אלו המתיימרים לדאוג לזכויות הנשים והלהט"בים עומדים מנגד. כך זה נראה.

ביולי 2021 החל לפעול באיזור התעשיה בהוד השרון מועדון בלתי חוקי. אחרי פניות אין סופיות לעיריה, ואחרי לחצים ממושכים, החליטה העירייה לא לתת למקום רישיון עסק. אבל היא לא הוציאה לו צו סגירה, וגם לא פעלה מולו משפטית וגם לא צו הריסה למרות הבניה הבלתי חוקית. רק אחרי הוצאות של עשרות אלפי שקלים, העירייה החליטה לתבוע את המקום בהליך שיבטיח לבעלי המקום פעולה עוד שנתיים. כך נראית הוד השרון, העיר החופשיה בישראל. חופשיה לעבריינים לפעול. עבריינים במקום תושבים. ילדים, זקנים, וסתם אזרחים סובלים כבר שנים וראש העיר אומר שאין לו את היכולת לפעול. ואני חושב, שאם אין רצון, אין יכולת. האם זה קשור לכך שלאשתו של ראש העיר, הגברת מיטל מועלם יש פאב משלה שפעל לכאורה בלי רישיון עסק במשך שנים? לא יודע. איך זה קשור לכך שהעירייה לא פועלת לדעתי כראוי כנגד מטרדי רעש מבתי עסק בכל העיר? איני יודע אם זו רישעות או טימטום אבל אני יודע שהסבל הוא רב.

דבר שאני יודע, שמי שהיה מנהל מחלקת שפ"ע בעיר הוא יוסי מתתיהו, אדם ששיקר לאשתי ולי במצח נחושה. שעשה למיטב הבנתי כל מאמץ כדי שלא לטפל במפגע, ויש אומרים שהרעיון הזה של וויתור על המשילות לטובת ההכנסות של עבריינים הוא רעיון שלו. לא יודע, אני יודע שכיום הוא מנהל את העמותה למען נכי צה"ל. אין לי אלא לאחל להם בהצלחה. אני משער שאולי זה קצת פחות מאתגר מאשר לשבת על תקציב של שלוש מאות מליון שקל. ואני מקווה שהשמועות ששמעתי כך שאמיר כוכבי מתכוון להפיל עליו את האשמה למצבה העגום בעיר אינן נכונות.

בימים אלו מובאת לאישור תוכנית במתחם בית הנערה. אילנה הילמן הסבה את תשומת ליבנו שהתוכנית אולי כוללת גם פגיעה בעצים (על מנת להרחיב את הכביש).

קפצתי לראות על מה בעצם מדובר, אילו ערכי טבע עלולים להיפגע וכמה עצים יש שם.

קישור אל התוכנית המוצעת.

ואיך זה נראה כיום:

נראה שהבולענים בהוד השרון הם אופנה שמסרבת ללכת. מעין שיגרה כאילו שאנחנו חיים על שפת ים המלח ולא בקירבה לירקון.

אבל הבולען האחרון (פברואר 2022) הוא באמת מפחיד. כשאני שואל את עצמי מה אני הייתי עושה, אני לא בטוח שהייתי כה בעל תושיה כמו בעל הרכב. כאשר אני מכניס אל תוך המשוואה מחשבה על ילדים בכיסא בטיחות זו הופך לסרט אימה. מסוג אלו שחוזרים בחלומות הליל.

וכפי שהפחד אוחז למחשבה מה היה קורה אילו אני הייתי במכונית השוקעת שמים זורמים אליה, כך מטרידה המחשבה שאולי זה היה מאוד נמנע. בפרט כאשר מסתבר שאכן, העירייה ידעה על הסכנה מראש.

אין זה הבולען הראשון שהתגלה בתקופה האחרונה. ארבעה חודשים לפני המקרה הזה, נפער בולען נוסף, הפעם בבניין. הבולען הזה נוצר מאחר שבמסגרת עבודות, החליט מי שהחליט להסיר יסודות במסגרת עבודות שיפוץ. זו אינה עבודה של מה בכך, זו לא עקירה של עשב, אלא עבודה מורכבת, הנעשית באמצעות מנוף וסילוק של עשרות טונות של בטון ופלדה.

הבולען הראשון, המייסד של שושלת הבולענים של הוד השרון, נפער אולי במקום הרגיש שאפשר להעלות על הדעת, גן ילדים. גם הפעם זו לא היתה יד אלוהים או אמא טבע שהתערבה, אלא מחדל בו עבודת בניה של העירייה גרמו לזליגה של בוץ עד שהרצפה בגן הילדים קרסה. גם הפעם, רק מזל הפריד בין אירוע המופיע בשולי החדשות לאסון ברמה לאומית.

יש יגידו, האדמה אשמה, הרי הבולענים בה נפערים. ויש כאלו שיגדו, זהו טבעם של דברים, אם עושים, אז יש גם בעיות. אבל לדעתי זו התחמקות מהשאלה המהותית, מה אחריות העירייה, וספצפית העומד בראשה, למה שקורה בעיר הזו. האם ראש העיר יודע מה קורה בעיר שלו? מה האחריות של אמיר כוכבי למה שקורה?

כתושב הוד השרון, הרושם שלי מההתנהלות היום יומית, שבהוד השרון, יש גם בעיית פיקוח. פיקוח חניה, פיקוח בניה, פיקוח מה שלא תרצו. יש תחושה, שהעיר מתנהלת לה, לא מנוהלת. שראש העיר לא באמת יודע מה קורה בעיר שלו.

על מנת למנוע אסונות כאלו, המערכת העירונית צריכה להיות יעילה. עיריית הוד השרון מונה 1500 עובדים לערך, והתקציב העירוני הוא מעל 800 מליון לשנה. ומי שמופקד על תקציבים כאלו חייב לוודא שהם מנוצלים כראוי ולא נשפכים כמים לבולען. זה מצריך יכולת ניהול, היכולת לגייס את האנשים הנכונים, לוודא שיש בידיהם את הכלים הנכונים ושיש מערכת פיקוח שמאתרת כשלים לפני שהם הופכים לבורות. מערכת הדרכה שמעניקה לעובדים את הכלים העדכניים לבצע את תפקידם כראוי ותוכנית לוודא שהם אכן קלטו את מה שהם צריכים על מנת למלא את תפקידם כראוי. אי אפשר להאשים כל פעם את הש"ג. אי אפשר לטעון שרק הסיירים צעירים הם אלו שפישלו.

נדרשת מערכת לומדת, שמסוגלת להסיק מסקנות מהמחדלים שלה. אילו מסקנות הוסקו מהבולען בגן הילדים? אילו שינויים נעשו במערך הפיקוח בעקבות הבולען במגרש החניה ואילו שינויים יעשו בנהלים של הסיירים בעקבות הכמעט ונפגע ברחוב הגנים בעיר? אלו אינן שאלות תאורטית, אלו סוגיות שהתייחסות שגויה אליהן עלולה לעלות בחיים.

ספציפית למקרה של הבולען, על פניו, עולות הרבה שאלות מהסרטון. נראה שהפקחים הגיעו כדי לבדוק אם יש בעיה. ואני מניח, שיש במערכת המים בהוד השרון יכולת לדעת על דליפה בכזה קנה מידה. זו לא דליפה מצינור השקיה, זה משהו שאמור להדליק נורות בחדר בקרה. האנשים שהגיעו לשם ידעו מה הם מחפשים, וכאשר הם הבינו מה עלול לקרות, הם נסו על חייהם. מדוע הם הגיעו? מה הם ניסו לבדוק ולמי הם דיווחו הלאה הן שאלות מהותית בהבנה של האירוע הזה. לא רק על מנת למצוא אחראיים, אלא בעיקר על מנת למנוע מאנשים להצטרף לקורח ועדתו (שנבלעו באדמה).

על פניו, נראה שהעיר חסרה את כל אלו. ואחרי 4 שנים בתפקיד, לאמיר כוכבי אין אפשרות להטיל את האשמה על מישהו אחר. הוא הנושא באחריות, הוא זה שצריך לדעת מה קורה בעיר שלו. ואם אחרי כל כך הרבה זמן בתפקיד הוא לא מסוגלת לבצע זאת, משהו כנראה אולי קצת רקוב בממלכה.

עצים בוגרים הם בריות נדירות. בדיוק כמו אנשים זקנים. לא כל אדם הוא זקן, ולא כל עץ הוא בוגר. עצים, כמו אנשים, מתים לפני זמנם. גם עצים, מתים ממחלות. אם לא גוזמים אותם כראוי, אם לא מטפלים בהם בכבוד, הם מתים.

כשהגעתי לעץ הפיקוס הענק ישבה בצידו אישה זקנה. וכמו הזקנים מהתנ"ך, היא שפעה חוכמה. כאשר אמרתי לה שהעץ בסכנה, היא נחרדה. הוא מספק צל, הוא מספק הגנה. מה יקרה כאן בלי העץ?

נאמני העצים בעיר מסתמכים על מידע חלקי, על חלקיקי שמועות. ולפי מה ששמענו, עתידו של העץ עגום. נכון לרגע זה, על פי המידע שיש לנו מתכוונים לכרות את כל העצים במגרש, כולל כל הפיקוסים הענקיים ועצי הסיסם ההודי בצד המערבי.

אי אפשר להחליף עץ וותיק בעצים צעירים. הם יהיו וותיקים רק עוד עשרות רבות של שנים. מי שטוען שהוא נוטע עצים וותיקים הוא שקרן ומוביל את הציבור בכחש. גם עץ בוגר, הוא לא עץ וותיק. עץ וותיק, לא רק שהוא נדיר, הוא גם מאוד רגיש. מספיק גיזום שגוי, והוא נידון לכליה. ובמקום ששנותיו ימנו במאות, הן ימנו בעשרות, במקרה הטוב. הוא בתהליך של רקבון בלתי נראה, כאשר הפטריות מחלחלות בליבתו, ירדות במורד גזעו עד שהן מחריבות אותו מבפנים.

עצים וותיקים הם נכסים ללא תחליף. נכסים לא רק שלנו, אלא גם של הדורות הבאים. פגיעה בהם, היא פשע כלפי העבר, הווה והעתיד.

במסגרת הפעילות של נאמני העצים בהוד השרון התקיים קורס שנועד לתת לציבור כלים להגן על העצים. הקורס בהנחיה והובלה של מומחה בתחום העצים מר יוסי בן שחר, מנהל תחום הצומח במשרד החקלאות.

השתתפתי המפגש הראשון שהתקיים בהוד השרון בביתו של אריק יפה, מקים ומוביל את קבוצת נאמני העצים של הוד השרון. המפגש היה מרתק. יוסי מעביר הכשרות לגוזמי עצים מוסמכים, יש לו היכרות מעמיקה עם עצים, אך יותר מכך, הוא נוטף אהבה אל העצים ובזכות האישיות הקורנת שלו, הוא מדביק באהבה זו את הקהל. הוא רהוט וקשוב וההסברים שלו מאירי עיניים. זו מעין הרצאת טד ארוכה. אני מצטער שלא נחשפתי למידע הזה קודם.

אני לא אתיימר להתייחס לשלל הנושאים שהוא כיסה במפגש הראשון. אבל המשמעויות העולות מהדברים הינן חמורות ונוגעות לכל תושב במדינת ישראל.

מן הראוי להבין, שלעץ כמו לאדם,יש מספר שלבי חיים. התועלת הרבה ביותר לסביבה מגיעה מהעצים הבוגרים. כמובן שעצים מתבגרים הרבה פחות מהר מבני אדם, אבל כמו אדם, כאשר הם מגיעים לבגרות, הם רגישים ביותר לפגיעות. מספיק גיזום שגוי, ענף שנשבר, על מנת שפטריות יעשו דרכן אל ליבת העץ ויגרמו לעץ להירקב. התהליך הזה אינו הפיך. גיזום שגוי של עץ, משמעו גזר דין מוות.

אך לא רק חלקו העליון של העץ רגיש, בניגוד למקובל לחשוב, השורשים של העץ אינם עמוקים, אלא נפרשים על פני השטח. זהו בית השורשים. פגיעה בבית השורשים, תביא גם היא למותו של העץ. מכך הבנתי, עד כמה עצים הן בריות רגישות, עד כמה התנהגות שגויה תגרום למותם.

מותו של עץ איטי כמו צמחיתו. הוא יכול לבוא תוך שנה או עשור. אבל הוא יבוא. במקום שהעץ ישגשג עשרות רבות של שנים, הוא עלול לקרוס תוך שנים ספורות. מספיקה פגיעה של משאית, גיזום לא נכון כשהוא נשתל, שתילה שגויה, או גידול שגוי עד לשתילה כדי שהעץ לא יספק את התועלת הגלומה בו. אחרי שלמדתי כיצד נראות הפגיעות בעצים, הראיה שלי אותם השתנתה. אני מסתובב ברחובות ואין אלו כבר שדרות, כי עצים רבים מספור הם זומבים, עצים מתים חיים, בשל חבלות מתוך אדישות, מתוך בורות. וכך, גם העצים שאנחנו חושבים שהם חלק מאיתנו, לא יגדלו לספק את התועלת הטמונה בהם.

עץ שהגיע לבגרות, הוא בריה נדירה, מתוך ראיה שטחית של המרחב הציבורי, אחרי השיעור הראשון של הקורס, כבר ברור שחלק נכבד מהעצים הנשתלים כיום, כלל לא יספקו את התועלת שהושקעה בהם. ששתילה שגויה של עצים היא זריקת כסף לפח והיא נעשית סביבנו כל הזמן.

הקורס לא רק מעניק כלים לדעת כיצד לבחור עץ וכיצד לגזום אותו, אלא הבנה של המצב העגום בו אנחנו נמצאים. ואת החובה שלנו לפעול להגן עליהם. את ההבנה שאין אפשרות לשתול "עצים בוגרים" ושכל עץ בוגר הוא נכס ייחודי המצריך טיפוח מקצועי, זהו נכס מאוד מיוחד, מאוד יקר ערך, ובאותה המידה, בלתי מוערך כראוי בישראל.

ויש מה לעשות. ברגע שמתחילים לחוש את מהות העצים, את האופן הנכון לטפל בהם, גם לומדים כיצד להגן עליהם. וזו החובה שלנו, חובה לעצמנו, לדורות הבאים ולמרחב בו אנחנו חיים.

במסגרת פרויקט מהיר לעיר אושרו 350 כריתות עצים לערך. ראש העיר, אמיר כוכבי, במסגרת ישיבת המועצה המיוחדת לנושאי הגנת העצים התהדר בהיקף העצים הנשתלים בפרויקט זה. אומנם, מדובר על שתילים צעירים בגובה 2 מטרים לערך, אבל ראש העיר טוען שאלו הינם עצים בוגרים. ניחא, עדיף מעט על לא כלום.

יחד עם זה, במסגרת הפרויקט גם בוצעה פגיעה נרחבת בעצים, כה נרחבת, עד שיש חשש אמיתי שלא ישרדו בשנים הקרובות.