מירב שניר התקבלה להיות מהנדסת העיר הוד השרון בשנת 2022. מאז, לטעמי, המצב ההנדסי של העיר לא שופר. אני לא אוהב את הפרויקטים שבוצעו לאחרונה כפי שפירטתי בסרטונים. אלו הדברים הנוכחיים כשהיא דיברה כמועמדת ברשימה באבן יהודה:

• המרחב הציבורי באבן יהודה מוזנח • בניין בזק היה פוטנציאל מדהים להתחדשות של מרכז עסקי חדש – ובמקום זה קיבלנו זילות של המרחב הציבורי • הכל מאולתר ולא מנוהל. מדרכות לא נגישות. אין הפרדה בין חניה  להולכי רגל.  פתרונות פינוי אשפה לא יעילים. השחתת מבנים שנועדו לשימור. שילוט צעקני. פשוט הזניחו • יש מה לעשות. קוראים לזה "לנהל!". לקבוע מדיניות! מדיניות רישוי עסקים, שילוט, חניה, פריקה וטעינה • הררי יצר בכוונה ערפל ואי ודאות סביב תכניות הפיתוח של אבן יהודה • המדינה הגדירה נהלים לשיפור השקיפות אבל אצלנו אין שקיפות. תכניות שכבר עברו דיון לא ניתנות לאיתור • אף אחד, פרט לאנשי מקצוע ובעלי אינטרסים, לא באמת יודע מה המצב התכנוני של היישוב • היום כבר ידוע שאבן יהודה תהפוך לעיר, על בסיס תכניות שאושרו בתקופת הררי • עכשיו השאלה היא לא "מה", אלא "איך". מי יכוון את זה? המדינה שרוצה לבנות בצורה אגרסיבית? יזמים וקבלנים שמנסים למקסם רווחים? הררי שבורח מאחריות ולא מפקיד את תכנית המתאר? • אנחנו נעביר את השליטה בתכנון לידיים של המועצה • נוביל מדיניות ברורה, נקדם תהליכים, נבצע ונבטיח שאגף ההנדסה ישמור על האינטרסים של הציבור… דברים שלא קיימים היום במועצה • מתן כצמן הוא היחיד שיכול להבטיח שאנחנו נשלוט בתכניות הפיתוח העתידיות ושהן לא יפגמו בראש ובראשונה באיכות חייהם של תושבי אבן יהודה. (מתוך האתר של מתן קצמן)

זה אכן ראיון מעניין ומומלץ לקריאה לכל מי שקצת מתעניין במה אפשר לעשות בסביבה עירונית. מירב שניר פורסת את משנתה האדריכלית תוך פירוט הישגיה המקצועיים.

אני מקווה שהיא תקבל בהוד השרון את המרחב לפתח ולהתפתח כי על פניו נראה שהעיר מתדרדרת לה לכיוון קצת אחר.

מר קצמן משמש כיום כראש מועצת אבן יהודה.

העייריה, כמו גוף כל גוף שלטוני אחר נמצאת תחת פיקוח על מנת לוודא שהיא עומדת בדרישות החוק. התקציב של עיריית הוד השרון הוא מילארד ש"ח לערך, זהו כוח כלכלי אדיר, הנמצא בידיהם של מעט אנשים, ואילו מערכות הבקרה עליהם הינן לדעתי די חלשות.

למשל, הדוחות הכספיים של העיריות. למרות שהם מפורסמות ונמצאות תחת פיקוח של רואה חשבון, מאוד מסובך להבין בהן. כי כללי המנהל החשבונאי בנוגע לעיריות שונים מאשר במגזר העיסקי. זו היא בעיני רעה חולה העומדת בבסיס הבעיות הנוגעות לשלטון המקומי. כאילו שהכסף שהאזרחים משלמים לארנונה שונה מהכסף שהם משקיעים בו בבורסה, והיחס אליו אחר לגמרי.

לדוגמא, לעירייה יש מספר תקציבים, שבעקרון אמורים להיות מופרדים אחד מהשני. זאת נעשה על מנת שכספים שיועדו למטרה מסויימת, למשל, סלילת כבישים בשכונה חדשה, ישמרו ואכן ישמשו למטרה זו. ועדיין, ניתן ללוות מתקציב לתקציב, ולא לציין זאת כהלוואה, אלא כמלווה או מילת קסם אחר. שבעיקרה, מאפשר לעירייה ללוות מכיס אחד ולהעביר לשני. ברור שעירייה הנאלצת לנקוט בצעד כזה, בפרט אם מדובר על סכום משמעותי של כמה עשרות מליוני שקלים, היא עייריה בבעיה. כי זה צעד קיצוני, המשעבד את נכסי התושבים, את הכסף שהתושבים שילמו למטרה מסויימת (שיהיה להם כביש בשכונה) למטרה אחרת, כמו למשל לשלם חובות לספקים. למעשה, העירייה מייצרת כאן כסף מעין, בכל הנוגע לדוחות הכספיים שלה. והופה, קסם, הם מאוזנים, גדולים ויפיפיים.

אבל יש גם שאלות פחות גורליות מאשר כמה עשרות מליוני שקלים, למשל, לתת תשובות לשאלות שחברי מועצה שואלים בהתאם לסעיף 140א' בפקודות העיריות. סעיף זה הוא למעשה אחד הכלים היחידים שבהם האופוזיציה יכולה להשתמש, כי לחברי מועצה בפועל אין שום משאבים, שום תקציב, שום סמכויות. אפילו לדבר עם עובדי העירייה נאסר עליהם על ידי היועץ המשפטי לעירייה.

והנה, הגיעו לידי תכתובות בהן על פניו, העירייה והעובדים בה לא עומדים בדרישות החוק לשקיפות. אלו הם נושאים די ברורים, נשאלת שאלה וצריך לקבל תשובה. לא שאלות מסובכות מדי, שאלות שהמידע נמצא כבר ברשות העירייה, כמו למשל, סידור העבודה לסיורי הביטחון בעיר.

מאחר שהעירייה לא עומדת לכאורה במחויבתה החוקית לספק את המידע, פונים חברי האופויזציה בהתאם לחוק, לממונה של המחוז במשרד הפנים, הגב' קארין לוי וליועץ המשפטי של העירייה, עו"ד רונן ויניק.

זה די עצוב לקרוא את ההתכתבויות של חברי המועצה. נראה, שחלק ניכר מזמנם מוקדש לעקוב אחרי הבקשות שהם מבקשים על מנת לבצע את תפקידם, ולבקש שוב ושוב ושוב. מתעוררת בי לעיתים התחושה שאין מדובר על מדינת חוק,

הרבה מהומה מורגשת בתקשורת לנוכח המאבקים בין היועצת המשפטית לבין ראש הממשלה, מאבקים שנועדו להבטיח שהממשלה תעמוד בדרישות החוק, ואילו ברמה המקומית, נראה שעל פניו, הפקידות אינה מייחסת חלילה לנושא זה חשיבות יתרה.

ואולי הבעיה העיקרית היא בהגדרות התפקיד של הממונה על המחוז במשרד הפנים. כי היא לא רק מפקחת על עבודת הראשויות, היא גם מייעצת להם, ויש לה, על פניו, איזו שהיא אחריות מנהלתית על מעשיהן. אז כאשר מגיע חבר אופויזציה שקדן ומתחיל לנבור, הוא עלול למצוא חלילה אי סדרים שהיא, על פניו ולכאורה, היתה יכולה אולי לצמצם.

גם ליועץ המשפטי של העירייה , עו"ד רונן ויניק, יכולה להיות אחריות לכאורה על דברים. הרי הוא אישר, בהתאם לחוק ולדין ולמקובל התנהלויות שעלולות אולי אף להתפרש כפוגעות לעיתים במנהל התקין. כמו זו שעיריית הוד השרון לא שילטה את פרויקטי הבניה שלה. הרי כמו בתאונות רבות, גם בעיות באירגונים לאו נובעות רק מגורם אחד, אלא שרשרת של נסיבות, שטיפול ראוי בכל אחת מהן בזמן היה עלול למנוע לכאורה את הבעיה.

מאז שנבחר אמיר כוכבי לכהונתו השניה כראש עיר, ביקשו חברי האופויזציה עשרות בקשות לפי חוק חופש המידע (140א'). בקשות אלו הן הכלי החוקי העיקרי בו מועצת העיר יכולה לפקח על פעילות העירייה. תפקידה של מועצת העיר, בדומה לכנסת, הוא לפקח על הרשות המבצעת, ז"א, העירייה.

למרות עשרות הבקשות, רובן המוחלט לא נענו בזמן, ואם נענו, לרוב תוך כדי תשובה שלילית, ז"א, לא נמצא החומר שחברי האופויזציה ביקשו. על פניו, יש כאן לכאורה אי עמידה בדרישות החוק.

כל חברי המועצה מודעים לחוק ולאופן שבו העירייה אמורה לתפקד. אך בעיני, צורמת במיוחד, התייחסותה של עו"ד כינרת אלישע כהן, פשוט כי היא עורכת דין. היא מכירה את החוק טוב מאחרים, מכירה את החשיבות של עמידה בו עבור המנהל התקין ולרווחת כלל תושבי העיר.

אך למרות זאת, היא על פניו, עומדת מהצד ובכל מקרה, לא נשמע קולה בנושא זה באופן פומבי. מדוע? הרי כעו"ד יש לה מעמד מיוחד, היא מקצועה והכשרתה מחייבים אותה לשמור על סדרי הדין, הרי יש כאן לכאורה לא רק בעיה כלפי שלטון החוק, אלא גם בחובתה כלפי המצביעים לה. האם אין היא חוששת שידבק בה רבב בשל התהלותה זו של של העירייה?