הורים רבים מתלוננים על מצב עגום ביותר בגני הילדים בהוד השרון. הבעיה העיקרית היא סביב הסייעות בגנים. כאשר נפתחה שנת הלימודים הסתבר שעירית הוד השרון העבירה את הטיפול בגנים לחברת קיטו מרום. בקבוצות ההורים נרשמו תלונות רבות, החל מהרמה של הסייעות, ההכשרה שהן מקבלות, המזון המוגש לילדים, הן מבחינת האיכות והן מבחינת הכמות צימצום החוגים והשעות שבהם הם מתקיימים.

אכן נאה שעיריית הוד השרון זכתה בפרס החינוך המחוזי (אחרי השקעה של 160,000 ש"ח) אבל אולי אפשר היה להשקיע את הכספים באופן חכם יותר.

בקבוצה של ההורים המוקדשת לנושא מועלות טענות קשות:

הסייעות והמובילות נמצאות במצב בלתי אפשרי. מצד אחד, קיצצו להן בשכר, מאידך, המזון המגיע לילדים הוא מועט ולעיתים אינו ראוי. הן מכניסות את ידיהן לכיסהן ומשלמות בעצמן כדי שלילדים יהיה מה לאכול!

לכתבה במקומון "ירוק" על המצב בגני הילדים בהוד השרון.

הגיעו הדברים לידי כך שהאופיזציה בהוד השרון חייבה את ראש העיר לכנס ישיבה שלא מן המניין. ההורים הזועמים התארגנו להגיע, ומי לא בא? ראש העירייה.

במסגרת הפעילות של נאמני העצים בהוד השרון התקיים קורס שנועד לתת לציבור כלים להגן על העצים. הקורס בהנחיה והובלה של מומחה בתחום העצים מר יוסי בן שחר, מנהל תחום הצומח במשרד החקלאות.

השתתפתי המפגש הראשון שהתקיים בהוד השרון בביתו של אריק יפה, מקים ומוביל את קבוצת נאמני העצים של הוד השרון. המפגש היה מרתק. יוסי מעביר הכשרות לגוזמי עצים מוסמכים, יש לו היכרות מעמיקה עם עצים, אך יותר מכך, הוא נוטף אהבה אל העצים ובזכות האישיות הקורנת שלו, הוא מדביק באהבה זו את הקהל. הוא רהוט וקשוב וההסברים שלו מאירי עיניים. זו מעין הרצאת טד ארוכה. אני מצטער שלא נחשפתי למידע הזה קודם.

אני לא אתיימר להתייחס לשלל הנושאים שהוא כיסה במפגש הראשון. אבל המשמעויות העולות מהדברים הינן חמורות ונוגעות לכל תושב במדינת ישראל.

מן הראוי להבין, שלעץ כמו לאדם,יש מספר שלבי חיים. התועלת הרבה ביותר לסביבה מגיעה מהעצים הבוגרים. כמובן שעצים מתבגרים הרבה פחות מהר מבני אדם, אבל כמו אדם, כאשר הם מגיעים לבגרות, הם רגישים ביותר לפגיעות. מספיק גיזום שגוי, ענף שנשבר, על מנת שפטריות יעשו דרכן אל ליבת העץ ויגרמו לעץ להירקב. התהליך הזה אינו הפיך. גיזום שגוי של עץ, משמעו גזר דין מוות.

אך לא רק חלקו העליון של העץ רגיש, בניגוד למקובל לחשוב, השורשים של העץ אינם עמוקים, אלא נפרשים על פני השטח. זהו בית השורשים. פגיעה בבית השורשים, תביא גם היא למותו של העץ. מכך הבנתי, עד כמה עצים הן בריות רגישות, עד כמה התנהגות שגויה תגרום למותם.

מותו של עץ איטי כמו צמחיתו. הוא יכול לבוא תוך שנה או עשור. אבל הוא יבוא. במקום שהעץ ישגשג עשרות רבות של שנים, הוא עלול לקרוס תוך שנים ספורות. מספיקה פגיעה של משאית, גיזום לא נכון כשהוא נשתל, שתילה שגויה, או גידול שגוי עד לשתילה כדי שהעץ לא יספק את התועלת הגלומה בו. אחרי שלמדתי כיצד נראות הפגיעות בעצים, הראיה שלי אותם השתנתה. אני מסתובב ברחובות ואין אלו כבר שדרות, כי עצים רבים מספור הם זומבים, עצים מתים חיים, בשל חבלות מתוך אדישות, מתוך בורות. וכך, גם העצים שאנחנו חושבים שהם חלק מאיתנו, לא יגדלו לספק את התועלת הטמונה בהם.

עץ שהגיע לבגרות, הוא בריה נדירה, מתוך ראיה שטחית של המרחב הציבורי, אחרי השיעור הראשון של הקורס, כבר ברור שחלק נכבד מהעצים הנשתלים כיום, כלל לא יספקו את התועלת שהושקעה בהם. ששתילה שגויה של עצים היא זריקת כסף לפח והיא נעשית סביבנו כל הזמן.

הקורס לא רק מעניק כלים לדעת כיצד לבחור עץ וכיצד לגזום אותו, אלא הבנה של המצב העגום בו אנחנו נמצאים. ואת החובה שלנו לפעול להגן עליהם. את ההבנה שאין אפשרות לשתול "עצים בוגרים" ושכל עץ בוגר הוא נכס ייחודי המצריך טיפוח מקצועי, זהו נכס מאוד מיוחד, מאוד יקר ערך, ובאותה המידה, בלתי מוערך כראוי בישראל.

ויש מה לעשות. ברגע שמתחילים לחוש את מהות העצים, את האופן הנכון לטפל בהם, גם לומדים כיצד להגן עליהם. וזו החובה שלנו, חובה לעצמנו, לדורות הבאים ולמרחב בו אנחנו חיים.

נאמני העצים בהוד השרון משקיעים ממרצם ומכוחם על מנת להגן על העצים. הגנה על העצים היא אינטרס שלנו, עבורנו ועבור ילדנו. יחד עם זה, נראה שבחברה הכלכלית של הוד השרון לא חולקים את הגישה הזו. שמונה עצים נכרתו על ידי גורמים עלומים. מדוע? מי ביקש את הכריתה? ומי בדיוק עומד לגזור קופון על העצים? כשנציג נאמני העצים ניסה לברר, העבריינים ברחו.

במסגרת פרויקט מהיר לעיר אושרו 350 כריתות עצים לערך. ראש העיר, אמיר כוכבי, במסגרת ישיבת המועצה המיוחדת לנושאי הגנת העצים התהדר בהיקף העצים הנשתלים בפרויקט זה. אומנם, מדובר על שתילים צעירים בגובה 2 מטרים לערך, אבל ראש העיר טוען שאלו הינם עצים בוגרים. ניחא, עדיף מעט על לא כלום.

יחד עם זה, במסגרת הפרויקט גם בוצעה פגיעה נרחבת בעצים, כה נרחבת, עד שיש חשש אמיתי שלא ישרדו בשנים הקרובות.